מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

ילדותי בפולין

חנה באייר והנכדה הילה קדוש
פעילות קבוצתית במסגרת התכנית
סבתא חנה באייר מספרת לנכדתה הילה

שמי חנה באייר, נולדתי בפולין. כשהייתי ילדה קטנה, בגיל חמש הייתה מגיפה של דפתרייה. חליתי בדפתרייה ואימי לא רצתה שאני אתאשפז בבית החולים.  כול יום באה אלינו הביתה רופאה וטיפלה בי עד שהבראתי.

כשגדלתי, רשמו אותי לבית ספר יהודי. הייתי בת שבע ולמדתי שם,זמן קצר. בבית הספר, הכרתי חברות חדשות. חברה אחת הייתה גרה בשכונה שאני גרתי בה. היינו יוצאות לשלג והיינו לוקחות מזחלת. אני הייתי יושבת על המזחלת והיא הייתה דוחפת אותי.

אבי עבד במפעל של בשר והיה לנו טוב בפולין. בגיל 10 ההורים החליטו לעלות לישראל.

באמצע הלילה חיכתה לנו מונית. הייתה לי בובה שישנתי איתה. בובה יפה. כול כך מיהרנו באמצע הלילה ששכחתי את הבובה, ובאמצע הנסיעה נזכרתי בה, והתחלתי לבכות שאני רוצה את הבובה שלי. אבל אי אפשר היה לחזור. עלינו על אוניה ושטנו לאיטליה. היינו שם חצי שנה בבית מלון ובאיטליה קנו לי בובה חדשה. בגיל 10 וחצי הגענו לארץ ישראל. גרנו בבית שאן שנה אחת ומכיוון שהיה לנו מאד חם, עברנו לעפולה עילית שם התחילו החיים החדשים.

למדתי בבית הספר "אלומות" שםהכרתי חברות רבות. ואז גם למדתי את השפה העברית. בגיל 12 חגגו לי בת מצווה עם חברות מהכיתה. הייתי חביבה מאוד בכיתה. בגיל 14 הלכנו לרקוד עם כול הכיתה בתוך בית בעפולה, ושם הכרתי את בעלי. בגיל 19 וחצי התחתנתי כשהוא היה בן 20 ועד היום אנחנו ביחד 55 שנה. עד 120.

הזוית האישית

הסיפור תועד במסגרת תכנית הקשר הרב דורי. התכנית התקיימה בבית הספר אוהל מאיר בעפולה, התש"ף, בהנחיית המורה המובילה שרה בן יוסף.

מילון

דפתריה
דִּיפְתֶרְיָה (באנגלית: Diphtheria; בעברית: קָרֶמֶת או אַסְכָּרָה) היא מחלה התוקפת בדרך כלל את דרכי הנשימה העליונות. לפני שהורכב לה חיסון הייתה מחלת הדיפתריה נפוצה וקטלנית ביותר. (ויקיפדיה)

ציטוטים

”חליתי במחלת דפתרייה ואימי לא רצתה שאני אתאשפז בבית החולים. כול יום באה אלינו הביתה רופאה וטיפלה בי עד שהבראתי“