מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

ילדותה של חנה גולדברג בעפולה

סבתא חנה גולדברג עם הנכדה סיון חבלבסקי
סבתא חנה גולדברג במחנה גדנ"ע
ילדותי בבית הספר היסודי

שמי חנה גולדברג , נולדתי במחנה עקורים בגרמניה, להורים ניצולי שואה מפולין. לבלה ושלמה מורל. עלינו לארץ ישראל בשנת 1949, הייתי בת שנה וחודשיים, ישר למחנה עולים עתלית. משם עברנו לפרדס חנה ואז לעיר עפולה.

בעפולה  גרנו יחד בשכונה  עם הרבה ניצולי שואה. כך שכולם דיברו פולנית או אידיש וקצת עברית שלמדו באולפן. הבית היה צריף ארוך כמו קראוון בבית הזה נולדו עוד שתי אחיותיי, אידה ואסתר. הבית היה רחוק מבית הספר היסודי והיינו צריכים לנסוע לבית הספר באוטובוס. את הכסף שנתנו לי חסכתי והלכתי כל הדרך הלוך וחזור ברגל עם ילקוט. היה שדה חיטה בדרך לבית הספר ואנחנו הלכנו דרך השדה.

בית הספר היסודי היה גדול מאד ומורכב מתלמידים עולים חדשים ומתלמידים שהוריהם נולדו בארץ. כמובן, שהדבר גרם מתח בכיתה ממבחינה כלכלית. התלמידים המקומיים היו באים עם בגדים חדשים והילדים העולים באו עם בגדים שהיו להם. למדנו מהשעה 8:00 בבוקר ועד השעה ארבע אחר הצהריים. היה שיעור תזונה פעם בשבוע שבו היו התלמידים יוצאים מהכיתה והולכים לבשל במטבח של בית הספר שבו כל התלמידים היו אוכלים צהריים. למדנו תפירה על מכונת תפירה ותפרנו בגדים. את החולצה למסיבת סיום בכיתה ח', תפרנו ורקמנו לבד. למדנו מכתה א' עד כתה ח' ומכתה ט'-י"ב למדנו בבית ספר התיכון. משעה שתיים בצהריים עד השעה ארבע אחר הצהריים, היינו מכינים שעורים, קוראים ספרים-מארון הספרים בבית הספר. למדנו את כל המקצועות שלומדים היום ובנוסף לימודי תזונה, תפירה וריקודי עם. בהפסקות בין השעורים היינו סורגות צעיפים, רוקדים ריקודי עם ובעיקר משחקים בחמישה אבנים, גומי, קלאס ועוד…

התקופה הזו זכורה לי כתקופה מאוד נעימה בחיי…

סבתא חנה גולדברג במחנה גדנ"ע

הזוית האישית

סבתא חנה גולדברג: כיף לספר על הילדות לנכדתי ולחברותיה בקבוצה, שיכירו וידעו איך חיו ולמדו ילדים לפני שישים שנה.

הנכדה סיון חבלבסקי: נהניתי ללמוד מסבתי על ילדותה ועל המכשירים הביתיים אשר סבתי השתמשה בהם בילדותה.

מילון

מחנה עקורים
מחנה בו התרכזו ניצולי שואה

ציטוטים

”ואהבת לרעך כמוך“