מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

ילדותי בכפר שבתוך העיר

הפרה עדנה בכבודה ובעצמה.
העובד חולב את הפרה בידיו.
הרפת

מדברי סבא יוסף:

נולדתי בעיר רמת גן. להורי, שרה ומנחם בזפריזוני הייתה רפת שבה היו 16 פרות ושני שוורים. כל המשפחה, כולל אחותי כרמלה ואחי גילי,חיינו סבבו סביב הרפת.

בית המגורים היה במרחק קילומטר וחצי מהרפת.

העבודה סביב הרפת הייתה 24/7 365 ימים בשנה. העבודה כללה:

1. חליבה פעמיים ביום על ידי אבי ופועל ולפעמים אימי סיעה לו.

2. האכלת הפרות פעמיים ביום.

3. ניקיון הרפת.

4.הוצאת הפרות למרעה.

5. מדי פעם היה צורך להזמין וטרינר מכיוון שהפרות חלו במחלות שונות.

6. לשמחתנו היו המלטות שדרשו התערבות ופיקוח של 24 שעות ביממה.

לאבי היה טנדר גדול שנסע בו לשטחים פתוחים ועם חרמש היה קוצר ירק טרי להאכלת הפרות.

היה לו הסכם עם בית חרושת "עסיס" לפינוי פסולת של סלק סוכר ולהביאה לרפת להאכלת הפרות שראו בפסולת מעדן. הודות למזון המופלא הזה אחוזי השומן עלו והחלב נימכר במחיר גבוה יותר.

בשנים הראשונות אבי היה מוכר את החלב מדלת לדלת ובהמשך התאגדו מספר רפתנים שהקימו את "אגודת מחלבת טרה" והוא המשיך לספק את כל החלב למחלבה.

בשנת 1956 שר החקלאות משה דיין החליט להוציא את המשקים מהעיר אל הקיבוצים והכפרים. בעקבות ההחלטה חוסלה הרפת וחוסלו כל הרפתות מגבעתיים ונחלת יצחק.

כל בעלי הרפתות הפכו להיות שותפים במחלבת "טרה" עד שנת 2002 כשנמכרה ל"חברה המרכזית".

אני זוכר שבאחת השבתות הגעתי לרפת לבוש בבגדי היפים והנקיים ואחד השוורים בעט בי והפיל אותי לתוך הרפש והלכלוך. הפועל שלנו שהיה למזלי במקום הרחיק את השור הזועם.

הזוית האישית

הסיפור תועד במסגרת מפגשי תכנית "הקשר הרב דורי" בבית הספר.

מילון

חרמש
חרמש הוא כלי חקלאי המשמש לכיסוח של דשא או קציר של יבול. קוצר בטרנסילבניה, רומניה. במדינות המתפתחות חלק מהקציר עדיין נעשה באמצעות חרמש. חרמש הוא כלי חקלאי המשמש לכיסוח של דשא או קצירה של יבול. הוא מורכב מלהב מעוקל המותקן על מוט ארוך, על מנת שהאיכר יוכל לעבוד בעמידה. השימוש בחרמש נעשה באחיזת ידיותיו כך שהלהב בערך מקביל לקרקע, והזזת הזרועות מצד לצד

ציטוטים

”אבי היה קוצר בעזרת החרמש “