מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

ילדותי ביפו

אני וסבתא בפרוייקט
סבתא בפורים בילדותה גיל4
זיכרו את ילדותכם למען תעבירו לילדיכם ונכדיכם.

ילדותי ביפו 
נולדתי בארץ ישראל בעיר יפו, בבית חולים דג'אני. לזוג עולים חדשים מעיראק.
בזמן לידתי אבי היה חייל בצבא הסדיר בצה"ל. אמי הייתה תופרת בגדי ילדות בבית. בהיותי בת 9 חודשים פרצה מלחמת קדש. מטרת מבצע קדש היה א' לגרום למצרים לפתוח את מפרץ אילת וב' לכבוש את סיני כדי לסלק משם את המחבלים. היינו מעטים מול רבים אבל נחושים לנצח. ואכן בסופו של מבצע ניצחנו את המצרים ומפרץ אילת נפתח שוב.
אבי היה מגויס לצבא ולנו לא היה מקלט להתחבא בו לכן אמי ואני נשארנו בתוך ביתה של סבתי שהיה חשוף לפגעי המבצע. 
במשך השנים אחרי שהשתחרר מהצבא, עבד אבי במשך 35 שנה בבית החרושת "סיפולוקס" שסיפק סודה.
 
בילדותי גרתי בשכונה מעורבת ביפו, יהודים נוצרים ומוסלמים ברחוב 60 על חוף ימה של יפו ושיחקנו יחד עם ילדי השכנים. בזמנו לא היו מגרשי משחקים לכן היווה הכביש תחליף למגרש משחקים. באותה העת לא היו מכוניות רבות ונדיר שעברה מכונית ברחוב בו גרתי. בבית בו גרנו התגוררו יחד ארבע משפחות. במרכז הבית היה סלון גדול שהיה משותף לארבעת המשפחות. לכל משפחה היה חדר אחד ששימש כחדר אוכל וחדר שינה. לכולם היה חדר שירותים אחד משותף.   האריחים בביתנו היו צבעוניים ומקושטים כמו שטיח. נמנענו מלשים שטיח כדי לא לכסות את יופיים של האריחים. לא קישטנו את הקירות בתמונות מחוסר תקציב כספי בשל היותנו ברמה כלכלית נמוכה.
אמי העדיפה למרות המחסור להלביש אותי ואת אחותי הקטנה בבגדים ממיטב אפנת הילדים שנקנתה ביפו תל-אביב וכן נעליים מעור מחנות נעלי ילדים יחידה שהייתה ביפו בשדרות ירושלים "נעלי פיל". בשכונתנו לא היו מקררים המופעלים ע"י חשמל אלא מקררי קרח. בכל יום בצהריים הלכתי לחנות לקנות 1/4 בלוק קרח בחנות הקרח היחידה בשכונה. הקרח נתפס במלקחיים עם ארבע ווים וידית בעזרת דוקרן. מוכר הקרח היה מחלק כל בלוק לחצי ואחר כך לרבע, לכל השכונה היו מקררים שקיררו את האוכל על-ידי קרח. כמות הקרח הספיקה ליום אחד בלבד, לשישי שבת קנינו חצי בלוק קרח.
בשכונתנו הייתה חנות של דברי מתיקה ובה מכרו רק סוכריות מכל מיני צבעים טעמים וצורות.כל סוג היה מונח בצנצנת שקופה וכל טעם בצנצנת אחרת." לא אשכח את הסוכרייה הצהובה החמצמצה שכה אהבתי לאכול". בכל ביקור אצל סבתי קיבלתי ממנה חמישה גרושים ובהם קניתי סוכריות. בזמנו לא הייתה מודעות לשמירת על בריאות השיניים. לא היה ביסלי, במבה, אפרופו, וופלים, בייגלה, אלא רק ביסקוויטים מאורכים בטעם וניל.
 
מוצרי החלב שהיו אז הם חלב מבקבוק זכוכית המכוסה בנייר כסף וכן מרגרינה וגבינה עטופה בנייר מיוחד. את החלב היה מספק החלבן שהגיע לשכונה עם אוטו בצבע אדום ולבן ובו בבקבוקי החלב. כל משפחה שמה בפתח ביתה בקבוקי זכוכית ריקים של חלב ומתחתם את הכסף לחלבן. החלבן היה מגיע בשעה חמש בבוקר ומביא את
החלב ולוקח בחזרה את הבקבוקים הריקים, אם היה צריך להחזיר עודף הוא הניח מתחת לאחד הבקבוקים.
 
סבתי בישלה מאכלים על פתיליית נפט ואלה היו המאכלים הטעימים ביותר הזכורים לי.
 
 
שכננו המוסלמים שגרו מול ביתנו היו מזמינים אותנו לחתונות ילדיהם וזו הייתה חגיגה שנערכה 7 לילות עם מוסיקה ססגונית ורקדנית בטן. כן הוזמנו לברית של בניהם בהגיעם לגיל 13 כמנהג המוסלמים. החגיגה הייתה
תהלוכה, הילד היה יושב על גבי סוס מקושט ולבוש בבגדים לבנים ממשי. אחרי הסוס הלכה כל המשפחה והאורחים לבשו בגדים חגיגיים ושרו שירים ערביים.
בתקופת ילדותי לא היו מצלמות אישיות לכל משפחה, לכן אימי לקחה אותי ואת אחותי להצטלם בחנות פוטו  בחג פורים ומשך השנה. בשכונה שלנו לא היה גן ילדים לילדי חובה  קרוב ,לכן נאלצתי בכל בוקר ובצוהרים ללכת ברגל במרחק של חצי שעה מהבית עד לגן, לרוב נאלצתי ללכת לבד כי נולדה אחותי הקטנה ולא היתה אפשרות לצרף אותה להליכה לגן ,לא היתה מודעות של פחד לשלוח ילדה קטנה לגן לבד.
 
לאחר תקופה חל מעבר של יהודים מיפו לעיר בת ים. מול ביתה של דודתי בעיר חולון הסמוכה לבת ים, היו דיונות שמהם התגלגלנו  מראש הדיונה עד למטה. שחקנו בקלס, קפיצה על חבל, משחקי גומי, 5 אבנים, וכן משחק טלפון שהיה מורכב משני קופסאות שימורים שחוט עבה מחובר בניהם וכך דיברנו אחד עם השני. שיחקנו במשחקי כדור כגון מחניים, כדור יד ומשחק הקפות. היות ולא הייתה טלוויזיה נהגנו ללכת לבתי הקולנוע אחר הצהריים, לסרטים הודיים, טרזן, השמן הרזה ומערבונים.  
 
לאחד השכנים הייתה טלוויזיה היחידה בשכונה ושם התאספו כל השכנים לצפות בפלא שבו נקלטו רק תחנות ערביות מאחר וטרם שודרו שידורים בישראל. בבית הספר פעלה מסעדה בצהריים שבה אכלו תלמידים שהוריהם עבדו ולא יכלו לספק להם ארוחות. צמוד למסעדה היה חדר תזונה שבו לימדו לפי סדר כיתתי לבשל מרק, קציצות, עוגות ועוגיות. אהבנו מאוד שיעורים אלה וחיכינו להם בקוצר רוח.
 
כמו כן היו לנו שיעורי חקלאות בחצר האחורי של בית הספר בה גידלנו  פרחים וירקות. בימי שישי לקחנו כל אחד לביתו פרחים וסוגי ירקות. בקרבת בתינו הייתה ספרייה קטנה שבה עמדנו בטור ארוך מעל שעה ממתינים
לתורינו להחלפת ספר. היו לנו בימי עצמאות מצעדים של הצבא, תהלוכת חיילים של כל חיל, וכן תהלוכת טנקים ומטס אווירי. לפני חג ראש השנה נהגנו לקנות כרטיסי ברכה מעוטרים בזהב וכסף נוצצים ושלחנו אותם בדואר לכל בני המשפחה והחברים. בפורים קיבלנו מכל השכנים משלוחי מנות ממאפה ידיהם, ואימי החזירה להם
גם מאפים ממעשה ידיה. כך נחשפנו לכל מטעמי העוגות והעוגיות של העדות השונות.
 
קצרה היריעה מלספר אודות ילדותי הזכורה לטוב, לכן זכרו את ילדותכם למען תעבירו לילדיכם ונכדיכם.  

מילון

סיפולוקס
מיכל המכיל סודה לשתייה.

ציטוטים

”בילדותי גרתי בשכונה מעורבת ביפו. יהודים נוצרים ומוסלמים.“

”זיכרו את ילדותכם למען תעבירו לילדיכם ולנכדיכם.“