מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

ילדותי בארץ ישראל המנדטורית

אברהם ועמית בכפר האמנים אניעם, בגולן
הסבא אברהם להבי, תמונה מגן הילדים.
בנייה יצירתית בילדותי

נולדתי בשנת 1935 בסמבור שבפולין.

בשנת 1936, כשאני תינוק בן שבעה חודשים, עלינו ארצה מפולין, ובשנות ילדותי גדלתי בתל אביב. הארץ היתה תחת שלטון המנדט הבריטי, דבר שלא השפיע על התנהלות החיים השוטפת שלנו בתור ילדים.

את זמננו החופשי, בלינו בחוץ בשכונה, כאשר לארוחת הערב הסתפקנו במנת פלאפל שקנינו בעגלות של יוסף או ניסים, היחידים בשוק בצלאל.

חלק מאמצעי המשחקים יצרנו בעצמנו, כמו:

הקורקינט קיבלנו לוחות/ קרשים מאתר בנייה, ליצור המדרך האופקי והלוח האנכי ששימש כידית להיגוי. ציר הסיבוב נבנה משני פסי מתכת מכופפים ומחוררים בקצותיהם ומקושרים ביניהם במוט כציר סיבוב מקשר בין החלק האופקי והאנכי. את פסי הקישור קבלנו באדיבות המסגרייה המקומית. לצורך הגלגלים השתמשנו במסבים כדורים משומשים שקבלנו מהמוסך הקרוב. עם סיום ההרכבה בתוספת חיזוקים, ידיות ומעצור רגל, שעטנו ברחובות תל-אביב, שתנועת המכוניות בה הייתה מאוד מועטה באותם ימים ובהשוואה להיום.

הטייארה, עפיפון משושה שלד הטייארה בנוי משלושה מוטות מקני סוף (בוסים), הקשורים ביניהם בחוט משיכה (שפגאט) במרכז ובהיקף יצרו צורת משושה. את קני הסוף הבאנו ממגדת נחל מוצרארה (איילון היום), בגבולה המזרחי של תל אביב. למילוי השלד הדבקנו נייר צלופן צבעוני. כמו כן, הוספנו זנב ארוך לייצוב, שכלל חוט משיכה שחוברו אליו סרטי נייר צבעוני לכל אורכו. ולסיום חיברנו חוט משיכה להטסה.

הקיפקא עפיפון קל מנייר. מנייר A4 עם מספר קיפולים וחוט תפירה, היינו מקבלים את גוף העפיפון וזנב ארון, וכך העפיפון  המריא ברוח הקלה לגובה.

 

לסיכום, היתה זאת ילדות עשירה בחוויות, ומשחקים מחוץ לבית, בשכונה ובין השכונות, ביחסי חברות מלאה לעומת היום שכולם בבית על המסכים.

 

מצב משפחתי: נשוי, אב לשתי בנות וסבא לארבעה נכדים מקסימים.

כיום, אני גמלאי של התעשייה האווירית.

עיסוקיי בזמני הפנוי: קריאה, שחייה, וטיולים בארץ ובעולם.

הזוית האישית

הסיפור תועד במסגרת מפגשי תכנית "הקשר הרב דורי" בבית הספר.

מילון

טייארה
עפיפון (או טייארה מערבית - מטוס) הוא חפץ שעף באוויר עם כיוון הרוח, הקשור לחוט שאותו מחזיק מעיף העפיפון.

ציטוטים

”"אפשר ליצור דברים בכוחות עצמך"“