מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

ילדותו של סבא אלכסנדר שוני כץ

סבא אלכסנדר עם נכדתו שירז
תעודת שחרור מאושוויץ' של סבתא רבתא רוז'י
זיכרונות מילדותו של סבא ברומניה

סבא נולד בגבול הונגריה רומנייה, בשם אלכסנדר כץ, בשנת 1946 בתום מלחמת העולם השנייה.

"אבי, אייזיק צבי כץ שרד את השואה" – מספר סבא אלכסנדר, "רוב הזמן היה ביחידת עובדי כפייה בצבא ההונגרי. לקראת סוף המלחמה הציבו אותם בכיוון גרמניה, בשטח אוסטריה. הוא ושני חברים ברחו והסתתרו ביערות ובכל מיני מקומות שונים עד שהגיע הצבא הרוסי, אז יכל להתחיל לחזור לביתו. אימי רבקה כץ לבית גרינוולד שרדה את השואה. נלקחה מהגטו למחנות בגרמניה הנאצית לאושוויץ' והשתחררה על ידי הצבא הבריטי במחנה ברגן בלזן. יש להוסיף כי אחי סבי ובני משפחה רבים נספו בשואה."

ילדות

"ילדותי עברה כמו של כל שאר ילדי היהודים באותה התקופה, בחינוך מסורתי. מגיל 3 אבי לקח אותי לחדר ושם למדנו את ה א'-ב', למדנו לקרוא ולכתוב אותיות ובהמשך לקרוא תפילות חומש ועוד. כך עבר הזמן והלכתי לבית הספר, אבל אחרי הצהריים הייתי צריך ללכת לחדר. בגיל 13 חגגו לי את בר מצווה. עליתי לתורה ולמדתי לשים תפילין, שהמשכתי לשים אותו כל הזמן.

באותם זמנים כשהלכתי לבית הספר, הילדים הנוצרים קיללו אותנו והיו צועקים לנו "יהודים מלוכלכים" ו – "שילכו לפלשתינה" זה הוביל להרבה חיכוכים ולעתים אף למכות. בחגים ובשבתות לא היה נעים להתלבש בבגדים יפים, בגלל שהנוצרים הסתכלו עלינו בקנאה.

אחרי הבר מצווה שלי אמי עמדה על כך שאלך לבית הכנסת בשבתות. אז הלכתי לבית הכנסת אבל הייתי צריך ללכת גם לבית הספר אז הייתי קם מוקדם בבוקר כשהיה מניין מוקדם. הלכתי בקיץ ואפילו גם בחורף כשהיה שלג. הייתי מגיע עם מלא שלג עליי מהנהר, על נעליי ומעילי ומצטרף למניין. בגמר התפילה הייתי לוקח את התיק של הבית ספר והולך לבית הספר (גם בשבתות)."

אמי

"אמי נהגה לעזור ליהודים עניים או ליהודים שהיו בצרות בכל מיני דרכים. היא ביקשה ממני לעזור לה לאסוף כסף. היא דיברה עם מכרי יהודים לצורך תרומות של כסף ולי הייתה רשימה של אנשים. כל יום ראשון כשלא היה בית ספר, נסעתי עם האופניים שלי ולפי הרשימה שמסרה לי הייתי אוסף את הכסף מהאנשים שברשימה והייתי מביא לאמי. אני זוכר שפעם אחת התלוותי לאמי, הלכנו לרבנית וששמם כנראה דיברו איך לחלק את הכסף לעניים.

זכור לי פעם שהגיעה לביתנו אישה, היא הייתה אצלנו כשבוע ימים. בהתחלה לא הבנתי את פשר הדבר, בהמשך התברר, שבעלה של האישה הוא עגלון (נהג בעגלה של סוסים) והסוס שלו מת. אשתו וילדיו התפרנסו מזה שהסוס היה מסיע מזוודות של אנשים שיצאו לנופש מתחנת הרכבת עד למקום הנופש של כל אחד וכך גם אני זכיתי להשתתף ולאסוף כסף בשביל העגלון כדי לקנות לו סוס.

זיכרון מיוחד – יונים

יום אחד הלכתי לחבר וקיבלתי ממנו יונה. חזרתי הביתה עם היונה הלכתי למלונה של הכלב וזרקתי אותו מהמלונה ואיכשהו סגרתי את היונה במלונה של הכלב. בהמשך שיגעתי את אבא שלי עד שבנינו שובך יונים גדול. התחלתי להביא עוד יונים לשובך, כך עם הזמן היו לי הרבה יונים וגוזלים.

מפעם לפעם הייתי משחרר אותן לעוף והן למדו לחזור לשובך בסוף שבוע. ביום ראשון אחד, כשרכבתי על האופניים לחבר, בא אלי אבא שלי ואמר לי שמישהו ניכנס לחצר ושחרר את היונים. היונים היו מפוזרות על הגגות של השכנים וחלקן אפילו עפו ברח, אלה שלא היו כל כך רגילים לחזור לשובך. ניסיתי בכל מיני תחבולות להחזירם בחזרה לשובך.

תעודת שחרור מגטו אושוויץ', שניתנה לאמי רוז'י, שבאמצעותה יכלה להשתחרר מהמחנה

הזוית האישית

הנכדה שירז וסבא אלכסנדר: היה לנו ממש כייף ונחמד ביחד, אני הכרתי יותר את סבא וגם סבא הכיר אותי יותר. למדתי עליו ועל הסיפורים שלו וגם סבא למד על תחביביי. מאוד נהנינו גם בסיור ב"בית התפוצות".

מילון

כפייה
כשמכריחים לעשות משהו

ציטוטים

”בחגים ובשבתות לא היה נעים להתלבש בבגדים יפים, בגלל שהנוצרים הסתכלו עלינו בקנאה“