מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

ילדותו של סבא שוקי בטבריה

סבא שוקי ורועי
סבא שוקי בקיבוץ פלמ"ח צובה
משפחתי בטבריה וחיי בגרעין הנח"ל

הייתה העלייה הגדולה ממרוקו. כל העולים ממרוקו שוכנו בעיר התחתית של טבריה. המקצוע של סבא מיכאל היה צורף תכשיטים וצמידים. ואת כל הסחורה סבא היה מוכר בירדן. דודי אליהו הפך במשך הזמן לקבלן בניין ודודי מאיר הפך להיות סוחר. לאבא של מיכאל קראו אליהו. לאמא של אבא קראו סבתא חנה. הם גרו בעיר התחתית של טבריה ליד תחנת הדלק היחידה שהייתה בעיר טבריה.

אני, שוקי שושן, נולדתי בשנת 1941 בעיר טבריה. בבית החולים הסקוטי יחד עם אחי התאום ניסים. סה"כ האחים במשפחת שושן היו 7 אחים ואחות אחת. בזמן השלטון הבריטי בישראל אני וניסים היינו ילדים קטנים שבילו ביחד. בתקופה ההיא היו הרבה אזעקות. הגבילו את כול הילדים בשכונה לשעות מסוימות שבה היה מותר לנו לשחק ולהתרוצץ ברחובות. התקופה הזאת הייתה קשה גם פיזית וגם מוסרית ואפילו גם מפחידה מפני שמשעה מסוימת אחר הצהריים הם סגרו את הרחובות והיה עוצר בכול השכונה.
בגיל 9 המשפחה עברה לגור בתל אביב בדירה של שני חדרים. כאשר באותה קומה היו שירותים ומקלחת משותפת לכול השכנים באותה קומה. משפחת שושן מנתה 6 אחים ואחות אחת. חיים האח הבכור  אחריו היה שלמה, יעל, יעקוב, איציק, שוקי (אני) וניסים. בשנת 1955 עברנו לגור בשכונה שקוראים לה קריית שלום,  שנמצאת בתל אביב. אחי חיים היה מגויס למשטרה הצבאית. אחי שלמה היה מגויס לשרות בתי הסוהר. במהלך השרות הוא התקדם והגיע לתפקיד של מנהל כלא רמלה. במהלך מלחמת יום כיפור אחי שלמה ניקרא לנהל את בית הכלא בעזה. לאחר מספר חודשים אחי שלמה עבר אירוע מצער והוא נפטר.
בגיל 13 ערכו מסיבת בר מצווה לי ולאחי ניסים. לא באולמות אלא בבית בחוג המשפחה ולאחר מכן בבית הכנסת. החגיגות היו בתקופה ההיא צנועות והרבה הרבה שמחה הייתה בהם. לאחר הבר מצווה אבא שלי הקפיד לקחת אותנו כול בוקר להניח תפילין ולהתפלל במשך השנה בצורה קבועה. גם תפילת מנחה וגם תפילת ערבית. במהלך השבוע ובמהלך שנה זאת.
בגיל 14 גיסי אלי בעלה של אחותי יעל הציע ובהתייעצות משפחתית הוחלט שאלך לקיבוץ פלמ"ח צובה. כגרעין נחל בקיבוץ. חצי יום למדנו וחצי יום עבדנו. עבדתי כרפתן ברפת במשך כל התקופה עד לגיוס לצבא. מלחמת יום הכיפורים פרצה כאשר המשפחה הייתה אצל סבתא בתיה ברחוב יהודה המכבי. זה היה ביום שבת קיבלנו טלפון מהצבא צו 8 להתגייס לבסיס צאלים בדרום ליד באר שבע. בעזרת טרמפים של אנשים הגעתי לבסיס להתגייס עם כול הפלוגה. היה בלגן גדול כיוון שהיה חוסר ציוד במחסני החרום. כעבור יום וחצי נתנו לנו ציוד כולל נשק וירדנו עם הגיפים לגבול מיצרים. במלחמה זאת המצרים פתחו במלחמה ואנחנו היינו בהתגוננות. לאחר מספר ימים עברנו להתקפה וניצחנו במלחמה.בתקופה מלחמת ששת הימים, היינו מגויסים לנחל ושרתנו כחיילים עם מדים בקיבוץ. לאחר מלחמת ששת הימים היינו פעילים כחיילים בבסיס הנחל מוצנח. בתקופה של השרות כחיילים עברנו אימונים של צניחה וקבלנו בסיום הקורס כנפי צניחה. לאחר שעברנו אמונים כחיילים של נחל מוצנח.
כשמונה חודשים לאחר כן חזרנו לקיבוץ פלמ"ח צובה. שירות דומה עבר בני עופר גרעין ונח"ל מוצנח. לאחר הצבא הגרעין התפרק ורק 4 זוגות חזרו למשק באופן קבוע.
אני חזרתי הביתה לקריית שלום. היות והייתי ספורטאי התחלתי לחפש קבוצה שתתאים לי ואכן בשנת 1970 מצאתי קבוצת שמשון תל אביב. במקביל חיפשתי עבודה ומצאתי בחברת חשמל עבודה כרתך. כ-44 שנה עבדתי בחברת החשמל.
במהלך השנים הקמתי משפחה וגרתי בחולון. בשנת 1991 עברתי מקרה מצער אשתי, דליה, נפטרה בתאונת דרכים. לאחר מספר שנים הכרתי את רווית לה היו 2 בנות –  שני וחן. התחתנו והקמתי משפחה חדשה ונולדה לנו בת נוספת שקוראים לה מאי. אני נהנה מאוד עם הנכדים בכנסים המשפחתיים שנערכים אחד לשלושה שבועות. שמחתי מאוד לקבל את הבקשה מהנכד רועי להשתתף בקשר הרב דורי.
תשע"ו
לסיפור נוסף שלי שתועד עם נכדתי אלה דניאל: "סבא שחקן כדורגל בקבוצת שמשון תל אביב"

מילון

אחו
כר דשא, שדה מרעה פתוח ועשיר בצמחייה.

ציטוטים

”"בגיל 13 ערכו מסיבת בר מצווה לי ולאחי ניסים. לא באולמות אלא בבית בחוג המשפחה"“