מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

ילדותו של סבא נתי ברחובות

סבא נתי ואורי במפגש הראשון
סבא יהונתן בילדותו
בסיפור חייו של סבא נתי שזורים קורות משפחת שרעבי המורחבת ובכלל זה אמא של אורי

שמי יהונתן שרעבי יליד שנת 1955, רחובות.
 
בשנת 1977 נשאתי לאישה את ציפי יצחק ונולדו לנו ארבעה ילדים: אלעד, הדר (אמא של אורי) עדי ושחר. יש לי כיום שישה נכדים: אורי, רביד, תומר, אסף, נועם ואופיר. אלעד ועדי עובדים איתי במשרד עורכי דין ברחובות ובאשדוד, הדר עובדת בסניף של הבנק הבינלאומי הראשון ברחובות כסגנית מנהלת ושחר סיים שירות צבאי קשה כמ"כ בגולני והשתתף בצוק איתן.
נולדתי בשנת 1955 בעיר רחובות, בן שביעי להוריי זכריה וברכה שרעבי. זכריה וברכה שרעבי ז"ל הם הסבא וסבתא רבא של אורי שעלו לארץ עוד בשנת 1933. אני זוכר, את גן הילדים בשכונת מרמורק ברחובות בו התחנכתי, הגן עוד קיים ורבים מהילדים שהיו איתי בגן הם חבריי היום.
 
שכונת מרמורק – מתוך סרט באתר ביה"ס
 
דברים מיוחדים שאני זוכר מהשנים ההם: הוריי קנו מקרר חשמלי בערך בשנת 1965 ועד אז השתמשנו במקרר עם קרח. כל יום היה עובר ברחוב אדם עם עגלה וסוס ממנו היינו קונים קרח בבלוקים, שמים את הקרח במקרר וכך היינו שומרים על האוכל. בשבתות כשהיינו מתעוררים בבוקר הרצפה הייתה מלאה מים מהקרח שנמס במהלך הלילה היינו גורפים אותם החוצה. לא היה דוד שמש או דוד חשמלי למים חמים היה דוד שהיינו ממלאים במים ומתחת לדוד היה פרימוס שאותו היינו מדליקים, מחממים את המים ומתקלחים.
בחצי השנה הראשונה של כיתה א' למדתי בבית ספר מוריה שהיה רחוק מאוד מביתנו. בגלל המרחק הרב לבית הספר בשעריים היינו קמים מוקדם מאוד בבוקר והיינו צועדים בקבוצה גדולה לבית הספר. אחרי חצי שנה כשנפתח בית ספר סיני שהיה קרוב יותר לביתנו עברנו ללמוד בו. בגלל שלא היו מספיק כיתות יום הלימודים שלנו היה מתחיל לעתים בבוקר ולעתים אחר הצהריים. ככה למדנו במשמרות עד כיתה ג' או ד'. בית הספר קיים עד היום. 
בשנת 1968 (שנה אחרי מלחמת ששת הימים) התחלתי את לימודי התיכוניים בישיבה תיכונית שנקראה מדרשת נועם בפרדס חנה. באותן שנים נחשבה המדרשיה לאחד משלושת בתי הספר הטובים ביותר בישראל בין בתי הספר הדתיים. במדרשיה לימדו את מקצועות היהדות באופן מעמיק וגם את יתר הנושאים כגון מתמטיקה, אנגלית ומדעים לימדו ברמה גבוה מאוד. את יום הלימודים פתחנו בתפילת שחרית בשעה 7:00 בבוקר וסיימנו את הלימודים בשעה 20:00 . החל מהשעה 20:00 הכנו שיעורי בית והתכוננו למבחנים בדרך כלל עד השעה 23:00 אז הלכנו לישון וחוזר חלילה ביום שלמחרת.
 
כל שבת שלישית היינו מגיעים הביתה לחופשת שבת שהחלה ביום שישי עד יום ראשון בבוקר. מכיוון שהלימודים היו בתנאי פנימייה פיתחנו חיי חברה יפים ומגוונים שכללו: ערבי שירה ונגינה משחקי כדורגל וכדורסל וגם מעשי קונדס שעשינו נגד מדריכים ומורים. הלימודים היו קשים מאוד אבל היו לנו חוויות וחיי חברה מעניינים שהקלו על החיים והותירו בנו זיכרונות יפים ונעימים. בשנת 1972 סיימתי את הלימודים במדרשיה, עברתי ללמוד במכון ללימודים גבוהים ברחובות ובשנת 1974 התגייסתי לצבא. 
בשנת 1973 פרצה מלחמת יום כיפור כשהייתי בן 18 וטרם התגייסתי לצה"ל. האזעקה הראשונה הייתה בשעה 14:00 בצהריים וכל הבחורים מבית הכנסת שבו התפללתי, חלקם הגדול חברי הטובים גויסו. בשנת 1974 התגייסתי לצבא לחיל השיריון הייתי טנקיסט ולאחר מכן מפקד טנק. שירתנו באזור רפידים במדבר סיני היינו באים הביתה פעם בחודש  ובגלל החשש למלחמה נוספת עבדנו מאוד קשה. באותה תקופה קצת לפני השירות בצבא  הכרתי את ציפי (סבתא של אורי).באותה תקופה לא היו פלאפונים והיינו מתקשים לתקשר אחד עם השני, עיקר הקשר היה במכתבים.
 
התחתנו בשנת 1977 ברחובות ומיד אחרי החתונה עברנו להתגורר בעיירה שדרות בצפון הנגב. בשדרות ציפי עבדה כגננת ואני עבדתי כמורה בתיכון. בשדרות נולדו אלעד (דוד של אורי), הדר (אמא של אורי) ועדי. כל שבת שנייה היינו נוסעים לרחובות  ומתארחים אצל סבא זכריה וברכה. בשנת 2003 חלתה ציפי בסרטן ובאותה תקופה הדר הייתה בהריון הראשון שלה ציפי מאוד רצתה לשרוד ולפחות לחיות כשאורי נולד אבל למרבה הצער היא נפטרה חודשיים לפני שאורי נולד.
בשנת 1976 לאחר שציפי הוכשרה כגננת עברה לעבוד בשדרות, אז עיירה קטנה בת 8,000 תושבים רובם משפחות עולים ממרוקו. בשנת 1977 לאחר שאני הוכשרתי כמורה החלטנו להתחתן ולעבור להתגורר בשדרות. ציפי עבדה כגננת בגן ילדים ואני כמורה בבית הספר המקיף דתי בשדרות. כמונו, עוד כ-12  זוגות של מורים הגיעו לשדרות באותה תקופה, כולנו התגוררנו באותו אזור ולעתים אפילו באותו בניין והייתה לנו תקופה מעניינת מאתגרת ויפה. בשדרות נולדו שלושת ילדינו אלעד, הדר ועדי. שלושתם למדו במוסדות חינוך בשדרות עד שנת 1985 אז קיבלנו הצעה מעניינת לצאת בשליחות לארצות הברית לתקופה של 3 שנים.
 
שליחות בארה"ב 
עזבנו את שדרות , בין השנים 1985-1988 חיינו בארה"ב ונהנינו שם מאד. בשנת 1985 עזבנו את העיירה שדרות בה התגוררנו ועבדנו ועברנו לארצות הברית לעיר אינדיאנפוליס במדינת אינדיאנה. בעיר אינדיאנפוליס יש קהילה יהודית המונה כ-10,000 איש בקהילות שונות (אורתודוכסית, רפורמית, ספרדית ועוד…).
 
אני הייתי הרב של הקהילה הספרדית והדר אמא של אורי שהייתה אז בערך בת 10 הייתה באה איתי לבית הכנסת. אנשי הקהילה אהבו מאוד את הדר ואת אלעד(דוד של אורי). חיינו בארצות הברית שלוש שנים במהלכן טיילנו ברחבי המדינה ועברו עלינו חוויות רבות.
 
אני יכול לספר לך שאמך הדר הייתה אחת הילדות האהובות ביותר בבית הספר בו גם אנחנו לימדנו. תוך 3 או 4 חודשים הדר דיברה אנגלית שוטפת והחברות ממש רבו עליה והזמינו אותה לימי הולדת, מסיבות ורצו מאד בקרבתה.
 
בשנת 1988 חזרנו לארץ ועברנו להתגורר בבית שבנינו במרמורק. בבית זה נולדו גם אורי ורביד ואני מתגורר שם עד היום. החל משנת 1989 עבדתי כמורה בחטיבת הביניים הדתית בגדרה ובשלב מסוים ניהלתי את החטיבה.
 
בשנת 1990 התחלתי ללמוד משפטים בשנת 1994 הוסמכתי כעורך דין ובשנת 1996 פרשתי מעבודתי בהוראה ובחינוך והקמתי משרד עורכי דין ברחובות אותו אני מנהל עד היום. אחרי כעשר שנים הצטרף אלי אלעד שגם הוא הוסמך כעורך דין ובשנת 2004 הקמנו משרד נוסף באשדוד.
 
העשרה
לסיפורו המלא של יהונתן שרעבי: לצפייה בקליפ באתר ביה"ס
 
 
כפר מרמורק: "כפר מרמורק היא שכונה ברחובות שמאוכלסת ברובה על ידי עולים מתימן. השכונה הוקמה בשנת 1929 כמושב העובדים הראשון של עולי תימן בישראל. בשנת 1926 נרכש השטח על ידי קק"ל בעזרת תרומה של ד"ר אלכסנדר מרמורק שעל שמו נקראה השכונה…בשנת 1956 סופח כפר מרמורק לתחומה המוניציפלי של העיר רחובות והפך לשכונה"
 
תשע"ה

מילון

כפר מרמורק
כפר מרמורק היא שכונה ברחובות שמאוכלסת ברובה על ידי עולים מתימן. השכונה הוקמה בשנת 1929 כמושב העובדים הראשון של עולי תימן בישראל. בשנת 1926 נרכש השטח על ידי קק"ל בעזרת תרומה של ד"ר אלכסנדר מרמורק שעל שמו נקראה השכונה...בשנת 1956 סופח כפר מרמורק לתחומה המוניציפלי של העיר רחובות והפך לשכונה

פרימוס
מכשיר שמופעל ע"י נפט ושימש כדי לחמם מים ואוכל

ציטוטים

”סבתא שלך מאוד רצתה לראות נכדים, אך לא זכתה כי נפטרה חודשיים לפני שנולדת“