מאגר סיפורי מורשת

ילד בעל שלושה שמות

נולדתי בסתיו בשלהי שנת 1947 בורוצלב בפולין. אירופה עדיין מתאוששת מזועות מלחמת העולם השנייה, היהודים בקושי מעכלים את מוראות השואה. כשאמא ילדה אותי, בבית חולים צבאי היא דאגה לרשום אותי בשם פולני מחשש (מוצדק) לאנטישמיות. מאז הופיע בתעודת הזהות שלי השם "איזידור" בנוסף לשמות של שני סבי: יהודה ואלימלך. כך הייתי לילד בעל 3 שמות.

השואה, היתה תמיד ברקע של הבית, גם כשהורי נמנעו מלדבר על מה שקרה "שם". כשהייתי בגיל שנתיים וחצי עלינו ארצה, נדדנו בכמה מקומות: בית הלל, מעברת פרדסיה ולבסוף השתקענו בשכונת ה"הרחבה " במושב עין ורד בשרון עם עוד עשרות עולים, ניצולי שואה.

כילד במושב עין ורד, ניסיתי להיפטר ככל האפשר מהתדמית של ילד גולה פולני וניסיתי בכל כוחותיי להיות "הכי ישראלי שיש" ! לא תמיד הצליח לי. בבית דיברנו יידיש בעיקר. ההורים דיברו פולנית כדי שאנחנו, הילדים לא נבין…. אמא, למשל, לא למדה עברית שנים ארוכות, היא הסתדרה  עם השפה הפולנית – ואני כל כך התביישתי.

סבא יהודה עם משפחתו במושב

לאט לאט הפכנו לחקלאים עם רפת קטנה וכ-30 דונם של פרדס וגידול ירקות ופרחים. כילד, אני זוכר את עצמי עובד בפרדס, בשדות ובמשק – וכמעט לא יוצא לשחק עם החבר'ה. שם נולדו אחי ואחותי. בגיל התיכון, הצטרפתי לפנימיה הצבאית בחיפה, כדי להיות "הכי ישראלי שיש" – זוכרים? ולאחר סיום הלימודים שם, התגייסתי לצה"ל ליחידת הצנחנים. ביחידות הצנחנים השונות, השתתפתי בכל מלחמות ישראל באותן התקופות ובמגוון תפקידי פיקוד.

השתחררתי משרות מילואים כסגן אלוף – ומאז אני עסוק בעבודתי ובגידול ששת הנכדים המקסימים שלי.

בסיפור הבא תוכלו לקרוא על  "קערת החרסינה שעשתה עלייה לישראל לאחר המלחמה"

הזוית האישית

סבא יהודה מספר למיתר נכדתו על ילדותו ונעוריו, בתכנית הקשר הרב דורי: כדבריו: ניסיתי להיפטר מתדמית ילד גולה פולני וניסיתי בכל כוחותיי להיות "הכי ישראלי שיש" .