מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

ילדותו של סבא במושב גן השומרון

סבא ינאי ואני
סבא במדי צנחן
ילדות

סבא ינאי נולד בישראל בשנת 1940, הוא גדל במושב גן השומרון, אשר עלה על הקרקע בשנת 1934, הגרעין אשר הקים את הישוב היה מקרב עולי גרמניה אשר עלו ארצה בשנת 1933 בעקבות עליית השלטון הנאצי בגרמניה. אבא של סבא שלי עבר עם עלייתו ארצה הכשרה בחקלאות בנהלל.

בגיל ארבע הלך לגן הילדים במושב. בגיל שש החל סבא שלי ללכת לבית הספר היסודי בכרכור שהיה מרוחק כ-3 ק"מ מביתו בגן השומרון. עדיין לא הייתה תחבורה סדירה בין הישובים,  על כן מדי יום הלכו התלמידים ברגל או שהיו רכובים על גבי חמורים, הלוך וחזור. החל מכיתה ה' רכב סבא שלי ע"ג אופניים הלוך וחזור. באותם ימים של לפני הכרזת המדינה, ערבים היו בדרכים או שרעו עדרי כבשים או עיזים בצדי הדרכים. מידי פעם היו אירועים לא נעימים בהם ניסו קבוצות של ערבים להתנכל לנו תוך זריקת אבנים או אף ניסיונות להכות אותנו. השלטון בארץ היה של המנדט הבריטי. לא רחוק מהמושב היה מחנה צבאי בריטי "מחנה שמונים." סבא סיפר לי שהחיילים האנגלים היו משחקים כדור רגל במגרש סמוך למושב, נהגנו לצפות בהם כאשר שחקו והם הפגינו כלפינו יחס יפה, חלקו לנו סוכריות או שוקולד.

זכור לסבא אירוע חריג בו "מחתרת הלחי" פרצה למחנה הבריטי וגנבה נשק, הבריטים גילו הפריצה והחלו לפתוח באש רובים ומקלעים לכל עבר וגם לעבר גן השומרון המושב של סבא, משך הירי נשכבנו בבתים ע"מ להימנע מפגיעה.

לאחר הכרזת האומות המאוחדות על סיום המנדט הבריטי וחלוקת הארץ למדינה יהודית וערבית, החלו התנכלויות של ערבים אשר תקפו יהודים בדרכים. מידי פעם חדרו גנבים למושב של סבא וגנבו פרות וסוסים. גם מהרפת שלהורי סבא גנבו פרה ,עקבות הפרה וחוליית הגנבים הוליכה לכפר ערבי לא הרחק מהמושב של סבא. לקראת יום העצמאות הראשון היה ברור שעומדת לפרוץ מלחמה, סבא ואחיו המבוגר, יאיר, חפרו ליד ביתם שוחה ע"מ שהמשפחה תוכל למצוא מסתור מהפגזות של הצבא העירקי שהגיע עד למרחק קצר מהמושב, ושל המפציצים העירקיים שתקפו. הצבא העירקי היה אחד מהצבאות הערביים אשר פלשו לשטחי ארץ ישראל והם נפרשו בשומרון במרחק של כ-1.5 ק"מ מזרחית למקום מגוריו של סבא. הם הפגיזו בתותחים את יישובי הסביבה. לאחר ההפוגה הראשונה הדפו כוחות צה"ל את הצבא העירקי שפלש לשטחי לשטחנו.

בגמר בית הספר העממי התנדב סבא לקורס גדנ"ע -ים שהתקיים בנמל יפו במשך כ-3  סבא שלי היה צעיר החניכים ואף על פי כן הוא סיים חניך מצטיין של הקורס.

בית הספר התיכון אליו הלך סבא היה בחדרה במרחק של כ-10 ק"מ מביתו הלוך ושוב נסע סבא באוטובוס ציבורי, שם למד שנתיים. סבא הצטרף לאגודה ימית זבולון בעקבות אחיו הגדול, קיץ וחורף מידי שבת ובחופשות החגים רכבנו על גבי אופניים

לחוף גבעת אולגה שם הייתה הימייה ממנה יצאנו להפלגה בסירת מפרש לאורך כל חופי ישראל מראש הנקרה בצפון ועד לאשקלון בדרום.

בגיל 16 עבר סבי ללמוד בפנימייה הצבאית שליד בית הספר הריאלי בחיפה. בשנתיים בהם התחנך סבא שלי בפנימייה הצבאית עבר חוויות רבות בין השאר השתתף ביום העצמאות תשי"ח "במצעד העשור" למדינת ישראל. קבוצתו שצעדה כמחלקה זכתה בגביע הרמטכ"ל לצעידה היפה ביותר.

הפמוטים העוברים מזה 4 דורות במשפחתנו – משפחת זקס

הפמוטים נקנו לכבוד נישואי הורי סבתי ב-18 ספטמבר 1883 בברלין שבגרמניה, מהם עברו הפמוטים לסבתי אנה זקס, וממנה לאמי – יונה זקס. לאשתי לאה (ליליק) הם עברו, לאחר נישואינו בשנת 1936. נראה כי הפמוטים ידלגו דור ויעברו לדור הנכדים שלנו, לראשון או לראשונה שיבואו בברית הנישואין.

כל רעיה שמקבלת את הפמוטים, חורטת את שמה ואת תאריך קבלת הפמוטים. בכל אחת מארבע הצלעות חרוטות ראשי התיבות של שם האשה ושם המשפחה.

טו בשבט חג הנטיעות

ינאי זקס מספר ליהב הנכד על טו בשבט בכלל ועל טו בשבט בילדותו.

החג עבר גלגולים במשך הדורות ובכל פעם הוא קיבל אופי ונלוות על פי המקום והזמן.

אפילו שם החג שונה. כשאני הייתי ילד במושב הצעיר גן השומרון, היינו נוהגים לטעת שתילים  ליד הבתים או מבני הציבור. היו סיבות לנטיעות. כמעט ולא היו חורשות ובוודאי לא יערות וגם עצי פרי היו מעטים לכן, השתמשו במועד זה לנטוע כדי להעשיר את השטחים הציבוריים באילנות שנתנו פרות ולא פחות חשוב כדי להוסיף צל ומקומות מנוחה להולכים. איזכור המועד חיזק את הקשר לארץ ישראל והוא היווה סמל לצורך והרצון להכות שורש בארץ. כשגדלנו היו מובילים אותנו באוטובוסים להרי ירושלים שהיו חשופים כדי לשתול שם שתילים שבהמשך גדלו ומהווים את מה שנקרא "יערות הקק"ל".

מתוך ויקיפדיה  מקור הראשון שבו מוזכר ט"ו בשבט הוא המשנה.

"בְּאֶחָד בִּשְׁבָט, רֹאשׁ הַשָּׁנָה לָאִילָן, כְּדִבְרֵי בֵית שַׁמַּאי. בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים, בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בּוֹ."

בראשית המאה העשרים שרנו בשמחה רבה את השיר "כָּךְ הוֹלְכִים הַשּׁוֹתְלִים: רֹון בַּלֵּב וְאֵת בַּיָּד, מִן הָעִיר וּמִן הַכְּפָר, מִן הָעֵמֶק, מִן הָהָר – בְּט"וּ בִּשְׁבָט! בְּט"וּ בִּשְׁבָט!"… ואני שמח שמסורת הנטיעות והמועד בכלל ממשיכה. אין לי תמונה מאירועי הנטיעות בילדותי אבל, אני שמח לצרף תמונה של יהב משתתף בנטיעות משנת 2012 בצופית.

על תקופת השרות הצבאי מספר סבא ינאי:

בקיץ 1958 סיימתי את הפנימייה הצבאית אשר ליד בית הספר הראלי שבחיפה והתגייסת לצנחנים, עברתי קורס צניחה, הצניחה מהווה חוויה מרגשת בה הנך חייב להתגבר על תחושת הפחד, אתה קופץ לחלל ריק רוח עזה נושבת מולך ואתה נופל נפילה חופשית משך 4 שניות ואז נפרשת מעליך חופת המצנח. משך כ-8 חודשים עברתי אימונים וקורסים שונים ובעקבותיהם נשלחתי לקורס קצינים אותו סיימתי בהצלחה וקבלתי דרגת סג"מ.

מוניתי להיות מפקד מחלקת סיור במצפה רימון. הייתי אחראי לסייר בכל הר הנגב מגבול מצריים ועד לערבה הגבול עם ירדן. כעבור כחמשה חודשים התמניתי כמפקד מחלקת סיור בניצנה ועסקתי בסיורים בחולות ניצנה ובהר הנגב המערבי.

באותה תקופה לא הייתה גדר לאורך קו הגבול אנשי מודיעין המצרי היו חודרים במשימות שונות החל באסוף ידיעות על הנעשה בשטחנו, תנועות והערכות צבאנו וחלה בהנחת מוקשים על מנת לפגוע בסיורי צה"ל.

כמו חן בדואים נדדו עם עדריהם עיזים וגמלים ע"מ לרעות בשטחנו. מידי פעם הצלחנו ללכוד אותם. בקיץ 1959 התמניתי למפקד הסיירת של אילת, שם יצא לי לשרת ביחד עם נשיא המדינה ראובן רבלין אשר שרת בתפקיד קצין מודיעין והיינו חברים טובים.

תוך כדי שירותי באילת הגיע לבסיס חיילת חדשה, לאחר זמן קצר נעשינו חברים, ולאחר כשנה וחצי התחתנו.

בסוף שנת 1960 התמניתי לתפקיד סגן מפקד סיירת שקד, אשר שמשה כיחידת החוד של פיקוד הדרום עסקה בסיורים לגלוי עקבות חודרים לאורך גבול הרצועה ודרומה להר הנגב. לעיתים מזומנות גילינו עקבות חודרים שנשלחו ע"י המודיעין המצרי רדפנו אחריהם ע"פ עקבותיהם, ועצרנו אותם או שהתפתח קרב יריות בהם נפצעו או נהרגו. בשנת 1962 עברתי לחיל המודיעין ועסקתי בנושאים שהשתיקה יפה להם עד היום.

בשנת 1983 פרשתי לגמלאות בדרגת אל"מ והחילותי לעסוק בחקלאות במושב צופית מקום הולדת אשתי ליליק.

אחרי הצבא – חקלאי במושב צופית

במשק הורי אשתי היה פרדס בלבד, הבינותי כי ההכנסות מפרדס לא יספיקו על כן הוספתי שני ענפים חדשים למשק, ענף הפרחים וענף המכוורת. בענף הפרחים שתלתי בבית רשת ענפים ירוקים לשזירת פרחים רוסקוס ושרך עלי העור ובצדם שתלתי ציפור גן עדן ופרחי שעווה. במכוורת התחלתי עם מספר כוורות לניסיון, הייתי צריך לבדוק שאיני אלרגי לעקיצות דבורים ושאני יכול לסבול את כאבם. לאחר שהסתבר לי כי אני יכול לסבול העקיצות וחיי הדבורים מסקרנים אותי, הגדלתי את מספר הכוורות בהדרגה עד  שהמכוורת הכילה 900 כוורות שהוצבו במקומות שונים בארץ, על פי רישיון: מאזור תל- אביב ועד מטולה. הייתי נודד עם הכוורות  לפי עונות הפריחה של הצמחייה הצופנית. ככל שהגדלתי את מספר הכוורות צמצמתי את ענף גידול הפרחים.

לפני כ-6 שנים החלטתי לצמצם את מספר הכוורות עקב גילי ומצב בריאותי ומכרתי את הכוורות . תחילה בגליל  ולאחרונה את הכוורות שבאזורנו ויצאתי שנית לגמלאות.

 

 

החוויה הישראלית שלי

 

הזוית האישית

יהב: העבודה היתה מהנה וחיזקה את הקשר שלי עם סבא.

סבא: נהניתי לעבוד עם יהב ולספר את הסיפור שלי.

מילון

מחתרת הלח"י
לוחמי חירות ישראל.

ציטוטים

”הזורעים בדמעה ברינה יקצורו“