מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

ילדותו המופלאה של סבא

חגיגות במסגרת התכנית
פעילות במסגרת התכנית
ילדותו של סבי  במושב תל עדשים

באחד מימי השבת אחר הצהריים ישבתי עם סבי במרפסת ביתנו שבמושב תל עדשים. אימי הכינה לסבי כוס קפה, והגישה לו עוגה. התגודדנו סביבו כל בני המשפחה לשמוע את סיפוריו המעניינים. שאלתי את סבי איך היה בילדותך במושב ואיך חגגו את החגים?

סבא מיד התחיל לצחוק ולחייך ווכך הוא סיפר:  "היה כיף גדול פה במושב. לא כמו היום, הכל היה פשוט יותר וקטן יותר. בגן הילדים הייתי בגן בתל עדשים עם חנה הגננת, הייתי בגן יחד עם סבתא שלכם. בכיתה א' עוד למדנו בעפולה ובכיתה ב' היינו המחזור הראשון שלמד בבית הספר היסודי בגניגר. ואיך אתם חושבים שהיינו מגיעים לבית הספר?  שאל סבי,  אולי ברגל, עניתי לו. לבית הספר היינו מגיעים בסוס ועגלה. יוליוס ארליך היה לוקח את העגלה עם הסוס, אוספים את ילדי המושב ונוסעים. היה מוט ברזל מאחורה, והיינו רבים מי יישב עליו.  בהמשך היו נוסעים עם צביקה שרמן לביה"ס במשאית, ששימשה להובלת פרות. לא היה מקום לשבת, והיינו עומדים מאחורה ומחזיקים. וככה נסענו לביה"ס. אני זוכר שפעם שיחקנו מחבואי קופסה, זרקתי את הקופסה ובלי כוונה נשבר חלון חדר המורים.

את חג החנוכה אני לא זוכר במושב, אבל זוכר שחגגנו בבית הספר. אני זוכר שהיה ראש של אנטיוכוס. יהודה הנגר בנה ראש של אנטיוכוס והיה צריך לדפוק בו מסמרים בראש. היו כל מיני תחנות אבל זאת זכורה לי במיוחד. כולנו פרצנו בצחוק גדול ומתגלגל… במסיבות פורים היינו מתחפשים ועוברים מבית לבית ומקבלים ממתקים, היום כבר לא עושים את זה. בכל בית הייתי מגיע דופק בדלת ומקבל ממתקים. והיו בתים שלא נתנו ממתקים… היו מסיבות פורים לילדים ולמבוגרים, למסיבות של המבוגרים לא הרשו לילדים להגיע. היינו באים להציץ בחלונות של בית העם, ומישהו בשם בוב שהתחפש למכשפה היה מגרש אותנו עם המטאטא. שאלתי את סבי האם היו מתחפשים כילדים? והוא ענה בוודאי… היו מכינים תחפושות בבית. הוא זוכר שהתחפש לערבי ואביו אמר לו: "אתה ערבי מנצרת" פעם התחפשתי לכומר קופטי ממצריים עם כובע עם שפיץ כזה, וליצן כמובן.

את חג הפסח כל משפחה הייתה חוגגת בבית שלה, אצלנו היה בית מסורתי היו כלים מיוחדים לפסח. כשהיה מגיע פסח היינו מוציאים מהבית את כל החמץ, עושים ביעור חמץ, ומוציאים  מהמחסן בחצר את כלי הפסח, שהיו סגורים מתחת לערימה של שקים. היה צריך להגעיל את כלי החלב של הרפת, אז היינו באים ליד המחלבה במושב ומוישה ויניק היה מדליק אש מתחת לחבית עם מים, ומגעילים כדי חלב של 15 ליטר. אברום הרב של המושב היה מגעיל גם את כלי האוכל. הוא היה קושר את המזלגות והסכום וטובל אותם בסיר.

ביום הזיכרון היינו עולים לבית העלמין והייתה כיתת יורים, היו לוקחים את הרובים הצ'כים מהמושב, ולנו הילדים נתנו להחזיק את הרובים עד שמגיעים לבית העלמין. ביום העצמאות נהגו לערוך תחרויות שונות במרכז המושב, ופעם אפילו חגגו יחד עם קיבוץ מזרע. סבא סיפר על תחרות חליבת פרות נגד קיבוץ מזרע, וזכור לו שתל עדשים ניצחו. כולנו פרצנו בצחוק גדול שהמשיך וגדל עם תיאור של כל תחרות. סבא סיפר עוד על תחרות של חיבור קווי מים ממתכת, נסיעה עם עגלה של טרקטור ברוורס, קפיצה בשקים, העברת חבילות חציר מערימה לערימה, ותחרות של אכילת עוף שלם. יש תמונות מתחרות אכילת העוף השלם. הייתה גם תחרות של פירוק והרכבת רובים. סבא נזכר בחיוך והתחיל לספר על חגיגות חג השבועות. איך היו מקשטים עגלות לפי ענפי המשק וטרקטורים, כל משפחה הייתה מקשטת את הטרקטור שלה, והייתה נערכת תהלוכה של כל העגלות ברחבי המושב. שבועות היה חג בעיקר של החקלאים במושב. בהמשך כשאבי היה נער בר מצווה שולבה חגיגת השבועות עם חגיגת בני המצווה. נבנתה במה ליד הבריכה של המושב ונערכה הופעה, וסבא הופיע בשירה יחד עם בני המצווה וביניהם אבי. סבא נזכר והחל לשיר את השיר מהמופע: "מושבניק בתי זה לא עסק, נגמר לי מזמן כבר החשק. לחיות כחקלאי נמאס לי ודי כבר בא לי למכור את המשק… הגיע חשבון של חודשיים עשה לי שחור בעיניים, צריך להיות רואה חשבונות למצוא כאן ידיים רגליים…"

בכל יום שלישי נערכה הקרנת סרט לילדים בבית העם. היינו מגיעים חצי שעה או שעה לפני הסרט ואליהו איתן אבא של רפול, (רפאל איתן שהיה הרמטכ"ל) היה בא ומספר לנו סיפורים על השומר…"אני זוכר את זה כאילו זה היה היום ממש.

לפתע נזכר סבא בחצי חיוך: אתם יודעים… לפעמים היינו "מפלחים" דברים. אני זוכר שהיה עץ פומלות אצל משפחת אסנהיים ולפעמים היינו מפלחים משם פומלות. אצל משפחת שטיינברג היה עץ שסק והיינו מפלחים שם שסק, רכבנו על אופניים וכשברחנו האפניים שלי "נפלו בשבי" למשך שבוע אצל משפחת שטיינברג, עד שאמא שלי, סבתא חנה הלכה לשם לקחת אותם". כשסיים סבא את הקפה והעוגה שלו התרומם ואמר: "מספיק להיום,אני הולך הביתה לנוח קצת". נפרדתי מסבא לשלום, וחשבתי לעצמי איזו ילדות שונה ומיוחדת כל כך הייתה לסבא, בדיוק באותו מושב שבו אני גדל. נחמד לדעת שיש דברים שנשמרו כמסורת במושב, מילדותו של סבא ועד היום.

הזוית האישית

ליאור: במהלך התכנית למדתי והבנתי היטב כמה ילדותי שונה מילדותו של סבא שלי. במהלך התכנית נהנתי מאד מהעבודה.

מילון

מפלחים
לוקחים בלי רשות בסלנג.

ציטוטים

”חשבתי לעצמי איזו ילדות שונה ומיוחדת כל כך הייתה לסבא, בדיוק באותו מושב שבו אני גדל. .“