מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

ילדותה של סבתא איקה

נעמה וסבתא איקה
חנוכיה רב דורית
ראשיתה של קרית עמל

יצחק פרוינד ויהודית לבית פוזניאק, הוריי, הגיעו לארץ לפני מלחמת העולם השנייה עם תינוק כבן שנתיים (יורם) להתיישב בגבעות שייח הברייק וחרטיה.

לאחר שנים שבהן יורם היה בן יחיד ויקר נולד איתן. לאחר חמש שנים נוספות הגעתי אנוכי בעצמי (רבקה פייגע) איקה. לאחר שלוש שנים נולד הבנימין של המשפחה – אריאל.

שנות ילדותי ונעוריי עברו ברחוב זבולון, הגנים ברחוב יהודה הנשיא וגן נוסף בסוף רחוב קק"ל. למדתי בבית היסודי הראשון שהיה אז בקריה, בית הספר "קריית עמל". חברות וחברים היו לרוב, הבית המה מילדים. שירות צבאי עשיתי בש.ל.ת בקיבוץ גזר. כשחזרתי לשירות סדיר הדרכתי קבוצת בנות למצעד צה"ל יום העצמאות ה- 19 בבית הנשיא.

לאחר נישואיי נדדנו לערד.

ילדות

זכור לי במיוחד, שבילדותינו, אחרי התנהגות לא נאותה, למשל במקרה בהם סירבנו לעשות את המטלות שלנו, הייתה אמא אומרת: "חכו, חכו, כשאתם תהיו הורים ולכם יהיו ילדים הם יחזירו לכם באותה מטבע על מה שאתם עושים לנו!"

בגיל חמש התחלתי ללמוד לנגן בחלילית עם המורה מיכאל דומר ושלמה עומר, קיבלתי אקורדיאון והרמוניקה, למדתי לנגן במפוחית פה. אני אוהבת מוסיקה בכל המקצבים, קונצרטים ואופרות. למדתי גם ציור ותפירה מיוחדת.

הצריף ברחוב זבולון היה מרכז פעיל, נערכו בו ישיבות לאחר שעות העבודה ולתוך הלילה. היו שם: זאב שרמן, קורן בלום, נתן חבס, זיגי מהמשטרה, חיים ויצמן, יצחק גרימבוך, בוזי רזניק, קופצ'יק, יהודה אורלינסקי, יצחק רוצ'ילד, מאיר סלובסקי לימים מאיר עמית, מאיר כהן השומר וכהן משער העמקים. לצריף של ההורים הגיע קצין בריטי ושאל "איפה יש פה אחד קוראים אותו איזיק פרוינד או אבו יורם?" נכנס והציג את עצמו. אבא שלנו הכיר לו את הסביבה, זה היה הידיד צ'רלס אורט וינגייט, וכמובן משפחת זייד עם הבנים. לאחר זמן, הגיעו, משה דיין, יגאל אלון, ישראל גלילי, וכמה מגויסי מח"ל ודוב פטישי, דב גולדנר, בל סון, בורש, לישיבות לתוך הלילה.

נערי הקריה שגדלו בינתיים למדו להשתמש בנשק במערות בשייח אבריק. בבית החרושת לקרח ובמאפייה היו סליקים לנשק. בהמשך עברה הפעילות לבית טלטש על הגבעה. לפני היות הפנסיון.

בסיום בניית מגדל המים נערך נשף. הביאו שתי חביות יין ועם צינור גומי שתו ושמחו עד כלות.

הרבה זכרונות יש לי מהתקופה ההיא.

יורם אחי, היה לוקח טרמפ עם ולוולה זאב שרמן, קצין בכיר במשטרת הרוכבים על הסוסה היפה בכל הסביבה.

צבי טהור, מגויס מחל וטייס קרב וקברניט באל על, הביא את אדולף איכמן למשפט בישראל.

כילדה אהבתי לשחק משחקים של בנים. הייתי מה שנקרה "טום בוי". הסתובבנו בקריה עם החברים והחברות בערבי שישי. כנערה אני זוכרת שהיינו נפגשים אחרי ארוחת שישי אצל אחד מהחברים בחצר או בבית והיינו שומעים מוסיקה, רוקדים ומדברים. אהבנו לשמוע את אלביס, פרנק סינטרה, פול אנקה, ניל סדקה, במיוחד אני אהבתי מקצבים דרום אמריקאים.

לתנועות הנוער הייתי מצטרפת רק לטיולים ולמה ששווה. ללמוד לא אהבתי והייתי יוצאת מהשיעורים שלא עניינו אותי. למדתי פקידות בביה"ס בחיפה בשם "דעת".

אבי היה שומר מסורת, אך לא כפה את הדת בבית עלינו – גדלתי על המסורת היהודית. ההורים דיברו רק עברית בבית למרות שבאו מפולין ומהונגריה.

 

הקמת המשפחה

את בעלי, סבא ישראל (שאותו לא יצא לך להכיר. נפטר בגיל 47) הכרתי במסיבת ערב שישי אצלנו בבית. מסיבה כמו בסרטים הישראלים אלכס חולה אהבה וכו. השנים היו תחילת שנות ה 60. סבא ישראל ז"ל היה מרמת ישי, בן של חבר אגד – דבר שעשה הרבה רושם. התחתנו בשנת 1966 בסוף רחוב קק"ל, בבית הבראה של הנוער העובד. הייתה חתונה שמחה מאוד. חיתן אותנו הרב של הכנסת, זכריה הכהן.

בשנת 1967 ירדנו לערד וגרנו שם במשך 6 שנים. אלו היו השנים היפות בחיי.

בשנת 1973 חזרנו לצפון,לנצרת עילית. שם נולד בננו אורן, אבא שלך.

סבא ישראל נכנס לעבוד גם באגד, והשאר היסטוריה…….

 

הזוית האישית

איקה: תהליך העבודה בקשר הרב דורי, שניהלתי במשך השנה עם נכדתי נעמה, היה עבורי מרתק ומעניין מאוד. למדתי ממנו קצת על מחשבים, שמענו סיפורים מסבים אחרים, למדתי על יחסים בין סבים לנכדים, וכמובן למדתי להכיר טוב יותר את נעמה, נכדתי החמודה. למדתי עליה, על הלך רוחה ומחשבותיה, והקשר בינינו התחזק בעקבות המיזם. אני חושבת ומקווה שנעמה מרגישה כך גם כן. באהבה רבה שלך תמיד סבתא איקה פיקה.

נעמה: בשבילי התהליך בקשר הרב דורי היה מאוד מעניין ומפתיע, מפני שהכרתי את סבתא שלי הרבה יותר טוב ממה שהכרתי אותה קודם. היה לי איתה הרבה זמן איכות מבדרך כלל.

מילון

מ.ח.ל
מגויסי חוץ לארץ

סליקים
מחבוא

ציטוטים

”למדתי בבית היסודי הראשון שהיה אז בקריה, בית הספר "קריית עמל", שבו לומדת היום גם נכדתי“