מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

ילדותה של יהודית לרמן – מלכת שימורי עסיס

ילדותי דומה ושונה לדור של היום

נולדתי בארץ וגרתי בבית סבי (מצד אמי) משפחת אבי נספתה בשואה. גרנו מספר משפחות באותה דירה – סבי וסבתי, הוריי ואני וחדר נוסף הושכר לדיירים – פרחיה ובני.

סיפור שזכור לי:

עמדתי בלול בחצר פרחיה יצאה לקניות ואני חמקתי מהלול והלכתי איתה לקצב. פרחיה חזרה עם הקניות בלעדיי, איבדה אותי בדרך. המזל שלא היו הרבה תושבים והחזירו אותי הביתה. הימים ימי צנע ולא היה הרבה אוכל אבי בנה שובך וגידל יונים ששימשו אותנו למאכל. חצר סבי הייתה גדולה וכאשר הגיעו עולים חדשים סבי השכיר להם חלקת אדמה והם הגיעו עם ארגז גדול של מטען והפכו אותו לדירתם. זוכרת שקראנו לאישה- דודה חדשה. גדלתי להוריי ולא הייתה אפשרות כספית לשלוח אותי לגן.

שכנים של סבי היה להם גן ילדים בחצר – בין החצרות הפרידה גדר פרחים ומצאתי פתח וחמקתי לגן. זוכרת שהיו שם צבעים לצייר וזה קסם לי מאוד, ואמי הייתה מגיעה כל הזמן לקחת אותי משם מכיוון שלא שילמה עבורו.

אבי בנה שובך ליונים כדי שיהיה לנו בשר למאכל. לקראת גן חובה עברנו לדירה משלנו ואז התחלתי ללכת לגן, הייתה לי חברה אחת טובה שגרה לידי וכל יום לאחר הלימודים היינו יורדות למטה ובמגרש ממול היה עץ שנפל ברוח והיינו יושבות עליו ומדברות שעות… כשהיינו רצות לדעת את השיעורים היינו צועקות אחת לשנייה מהחלון.

היה לנו שכן שהיה לו פרדס ויום אחד הוא חילק לכל השכנים אבוקדו ועד לאותו יום לא הכרנו את הפרי הזה, במוצאי שבתות חלק מהשכנים היו נפגשים באחת הדירות והיו משחקים קלפים.

אנחנו הילדים היינו מקבלים כסף (חצי לירה…) והיינו יוצאים לעיר לקנות חצי מנה פלאפל. וגם כדי לא להפריע להורים.

היינו משחקים חמש אבנים, קלאס, קלפים, מלחמה, ארץ עיר, אהבנו גם לרדת לחצר לשחק מחבואים וגם להתלות על חוטי הכביסה כמו מתח.

באחד מימי החופש הגדול ירדנו אחיותיי ואני למגרש מול הבית אחותינו הקטנה אוסני שכבה בעגלה ופתע חצה בשביל נחש, אחותי ואני ברחנו הביתה והשארנו את אוסני לבד למטה.

באחד מערבי פסח כל השכנים כבר ישבו לשולחן ורק אנחנו חיכינו לאב שלי שיחזור מהעבודה. אבי עבד בבניין ויצא שבערבי חג הם יצקו גג, אי אפשר להפסיק יציקה באמצע. חייבים לסיים, אני הייתי עומדת בחלון מחכה לראות מתי הטנדר של אבא יגיע ומודיעה לאימא שאבא הגיע.

היינו 3-4 חברות טובות ורק לאחת מאתנו היה טלפון בבית. היינו נפגשות אצלה בימי שישי (כשהוריה לא היו בבית) היינו מתקשרות לתחנת מוניות ומזמינות מונית וכשהמונית הייתה מגיעה היינו עומדות בחלון וצוחקות.

פורים בשנת 1954 – בגיל חמש 

התחפשתי למלכת השימורים. אמי פנתה לבית חרושת "עסיס" וביקשה תוויות של קופסאות שימורים. אמי תפרה לי חצאית וגלימה שעליהן הדבקנו את התוויות, אבי הכין לי כובע מקופסת שימורים גדולה ובמרכזה עשה חור והשחיל כרוב. אימי הכינה לי עגילים מאפונה וגזר עבדו על התחפושת גם דודי ודודתי שצבעו את הבגדים לחום וירוק והכינו את הכרזה "מלכת השימורים".

הצטלמתי ושלחנו את התמונה ל"עסיס", בפסח אותה שנה קיבלנו ארגז מלא שימורים ובקבוקי שתייה. תמונתי כמלכת השימורים הייתה תלויה במשך מספר שנים אצל הצלם בחלון הראווה.

 מלכת שימורי עסיס

הזוית האישית

עדן: בתכנית הקשר הרב דורי למדתי יותר על ילדותה של סבתא, התחברנו ומאוד נהנתי.

מילון

ימי צנע
תקופה בה לא היה שפע של אוכל

ציטוטים

”תמונתי כמלכת השימורים הייתה תלויה במשך מספר שנים אצל הצלם בחלון הראווה.“