מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

ילדותה של הילדה בטי בשואה

אני עם בן דוד שלי אשר ברומא
אני עם שכן גוי שמשפחתו החביאה אותי
הילדות בצל המלחמה ועלייה לארץ ישראל

שמי בטי אני משתתפת השנה בתכנית הקשר הרב דורי בשיתוף עם עמותת מחשבה טובה במסגרת פרויקט הפסיפס השכונתי.

נולדתי בבלגיה  25/7/1938 הורי קראו לי בטי – ביאטריס כמו  הבת של מלכת בלגיה.

השם המשפחה מבית היה באטריס הכינוי או הקיצור בטי זיסקינד שזה ילד מתוק  בגרמנית. השם המשפחה  השני היה גלעדי כי הייתי נשואה כ 24 שנים  ואם ל 4 ילדים כשהתגרשתי.    התחתנתי שוב  אחרי 4 שנים עם משה זילברמן ושם משפחתי עד להיום,  פרוש  השם זילברמן- איש  הכסף  או מי כסף .

ההורים בחתונתם שנספו בשואה ולא זכיתי להכיר אותם

בהיותי בת 4 וחודשיים לקחו אותי ואת משפחתי למחנה ריכוז. שהינו שם  כ-9 חודשים ואז מלכת בלגיה ביקשה מהגרמנים לשחרר את האזרחים מהמחנה, הגרמנים הסכימו להוציא מאה משפחות עבור כסף, המשפחה שלי שהייתה אזרחי בלגיה הייתה אחת מהמאה חוץ מסבתי שנלקחה ישר לאושוויץ בגלל שהיא הייתה נתינת פולניה. כעבור כמה ימים הגרמנים ניסו לתפוס שוב את היהודים שהשתחררו ונמצאו בעיר, אז אחות של אבי אמרה לאבא שלי שצריכים להסתיר את הילדים במחבוא, אותי שמו במשפחה בלגית בשם בולון בארדנס [כפר בבלגיה] המחתרת היהודית הייתה אחראית להסתרת הילדים בבתים של הבלגים ודודה שלי הלנה לקחה אותי לשם, שני בני דודים שלי בני 7 ו10 שהיו אתנו נשלחו אחד-למנזר והשני-למשפחה אחרת.

התגוררתי עם המשפחה הבלגית בת 7 נפשות ואני הייתי הקטנה, כשהייתי בת חמש הלכתי עם המשפחה לכנסיה, יום אחד דודתי שבאה לבקרני מצאה אותי בוכה ושאלה אותי מה קרה וסיפרתי לה  שהנוצרייה אמרה לי שאני לא אלך לגן עדן כי אני יהודייה,  זכור לי עוד פעם שהציקו לי ואמרו  שהיהודים הרגו את ישו [יימח שימו וזכרו], עניתי לה שההורים שלי לא הרגו אף אחד. כך בעצם ידעתי שאני יהודייה. כך עברו שנתיים עד גיל 7 גרתי בבית משפחה בולן, ואז הסתיימה המלחמה ודודתי הלנה באה לקחת אותי אך המשפחה הנוצרייה לא רצו להחזיר אותי לדודתי אך דודתי לא חששה היא הייתה עקשנית  ואיימה שתלך לתקשורת ותספר עליהם. ואז הבעל פחד ומסר אותי לדודתי שלקחה אותי לבית שבבלגיה יחד עם בני הדודים שלי. הצטרפה אלנו דודה בלומה שחזרה מאושוויץ שלד עצמות. חזרנו לשגרה פחות או יותר ולמדתי בביה"ס תחכמוני באטרופין ובגיל 8 בעלה של הדודה שהיה נתין פולין נלקח ע'י הצבא לאנגליה ונשאר שם, הדודה שלי נסעה אליו לאנגליה ואני נשארתי עם דודה בלומה ובנה לאחר 3 חודשים דודה בלומה לא יכלה לדאוג לי כיוון שהייתה עסוקה בעבודה ולכן הוחלט שאעבור לאנגליה לדודה הלנה ושם גרתי עד גיל 17 ולמדתי בביה"ס נוצרי אבל בכל יום אחה"צ הלכתי ללמוד בתלמוד תורה.

בטי התינוקת בעגלה לצד הוריה סבתא שנספו במלחמה ודודתה ובנה  ששרדו את המלחמה

בדרך כלל הילדים ונכדים עושים לי יום הולדת. לידה מי חדש לא. אבל הרבה חווית כן. הגעתי לאנגליה עם דודה ובלי הורים כי הם נספו בשואה. בגיל 8 למדתי שפת האנגלית תוך שלושה חודשים כי היה לי בן דודה שהקניט אותי והיה אומר the lady והיה מעצבן אותי. בגיל 15 גמרתי בית הספר והלכתי ללמוד פקידות וקצרנות שזה היה כתב סימנים מהירה. עובדתי כשנה במקצוע והלכתי להכשרה להכנה לעלייה לארץ ישראל בקיבוץ לביא, עליתי לארץ בגיל 19 לבדי כי רציתי להשתתף בחתונה של בן דודה שהגיע  לארץ לבר מצווה שלו ונשאר כאן.

הגעתי לקיבוץ לביא והצטרפו אלינו גרעין עציון שבאו לשלט מוקדם של שלושה חודשים לפני הגיוס וביקשו ממני להצטרף לגרעין שלהם ואחרי התקופה התגייסנו לצה"ל ונקלטתי בהצלחה. לאחר שלושה חודשים של אימונים הבנות חזרו לקיבוץ ואני עבדתי במכבסה. הייתי במחנה שמונים באוהלים ותמיד היה לי קר ובקושי ישנתי. תמיד הצלחתי למלאות את התפקידים בהצלחה חוץ מפעם אחת שהיתה לנו הליכה קצרה של כמה קילומטרים בודדים, אבל לפני שיצאנו מפתח המחנה הרגשתי שאיני מסוגלת להמשיך והתיישבתי על האדמה והתעוררתי במרפאה, אני לא יודעת איך הגעתי לשם… אמרו לי שישנתי שלושה ימים ואני לא זוכרת כלום.

כיום אני פנסיונרית אני מאוד עסוקה עד מעל הראש, ביום ראשון בדרך כלל יש לי חוג של יוגה במשך שעה וחצי, לפני החוג אני מכבסת ומבשלת. בשבתות אני בדרך כלל אצל הילדים. יום שני אני הולכת לחוג ניצולי שואה בבוקר. ואני מתעסקת באומנות עשיתי קורס ציור והשתתפתי בחוג סריגה. ביום שלישי אני הולכת לחוג במתנ"ס. בחמישי אני הולכת לשוק. וגם מבקרת את הילדים והנכדים.

יצירותיה של בטי

עץ משפחה שהקלף שבצד מכיל את השמות של  הילדים, הנכדים והנינים של בטי 

הזוית האישית

סיפור זה הועלה במסגרת פרויקט הפסיפס השכונתי, הפרויקט היינו תוצר של שיתוף פעולה בין עמותת מחשבה טובה ובין תכנית הקשר הרב דורי

מילון

זיסקינד
פירושו ילד מתוק בשפת הגרמנית

ציטוטים

”שהנוצרייה אמרה לי שאני לא אלך לגן עדן כי אני יהודייה“