מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

יזם לכל דבר

אני ושלמה בשיעור
שלמה בעברו ובצעירותו
העלייה של משפחת אזולאי

העיר שנולדתי בה, "ירושלים הקטנה" התרוקנה מכל המשפחות, כל אחד הלך למקום אחר, אנחנו הלכנו לאמזמז ושם התחתנה אחותי הגדולה. אבא שלי לא רצה לעזוב את העיר ונשאר לבד בעיר.

ב-1962 הגיעה סוכנות היהודית לעלות אותנו לארץ, אני הלכתי לעיר לפגוש את אבא ושיקרתי, אמרתי לו שאמא חולה מאוד והוא צריך לבוא.
אבא בא אתנו לאמזמז ובמוצאי שבת באה הסוכנות ולקחת אותנו לארץ ישראל. אמרנו לו: "אם אתה לא רוצה לבוא לארץ אז תתגרש מאמא ותישאר לבד". לא הייתה לו ברירה והוא בא אתנו לארץ. 
 
הגענו לארץ ב-17.3.1962 ישר לעיר יבנה. קיבלנו צריף לגור בו, שולחן, מיטות ודברים לפי הצורך.
היינו עשרה ילדים במשפחה – חמישה בנים וחמש בנות ולאבא שלי היה זקן גדול, וחשבו שהוא איש מבוגר מאוד ושאמא שלי היא אשתו השנייה.

בתעודת זהות רשמו את תאריך הלידה של 1888 כאילו הוא בן 74 והוא לא יכול לעבוד ולא יכול לפרנס את הילדים. ולי הוסיפו 3 שנים בתעודה ואמרו לי שאני ראש המשפחה וצריך לפרנס את המשפחה.הגדילו לי את הגיל וישר דרשו שאני אתגייס לצבא. אמרתי לכוחות הצבא שאני הכי גדול במשפחה ואני חייב לפרנס את המשפחה ואני לא יכול להתגייס. 

במקום להיות שנתיים וחצי בצבא לקחו אותי 3 חודשים.

המשכתי לעבוד כדי להתפרנס ולפרנס את המשפחה שלי, וגם בערב התחלתי ללמוד קורסים מקצועיים.התחלתי לעבוד בבנייה וגם ללמוד תכניות בנייה.גם אבא שלי התחיל לעבוד בבנייה.המשכתי לעבוד בבנייה בחברת "סולל בונה" והתקדמתי בתפקידים עד שמינו אותי להיות מנהל העבודה.ב- 1967 הייתה לי חברה, התחתנתי איתה וקיבלתי דירה מעמידר וכל הזמן המשכתי לעזור להורים שלי. החתונה התקיימה באולמי "השושנים" באשדוד, הכנו את כל האוכל לבד עבור 400-450 איש. 

גם לאחר החתונה המשכתי לעבוד בבנייה "בסולל בונה", רציתי לעבוד כעצמאי לבד.
החברה לא רצתה לפטר אותי, לכן עשיתי בעיות במטרה שיפטרו אותי וגם אז לא רצו לפטר אותי, לכן התפטרתי בעצמי ועבדתי כקבלן עצמאי. קניתי בית חדש ברחוב הדרור בזמן שהתחילו לבנות שם.

ב-1983 נפתחה תכנית "בנה ביתך" שבה מכרו שטחים לאנשים ואני בעצמי קניתי שטח לבנייה ובניתי בו וילה ועד עכשיו אני גר בה.בגלל שנקרעה לי רשתית בעיניים עזבתי את עבודת הבניין. הרופאים אמרו לי שאסור לי לעבוד בשמש ולכן התחלתי לעבוד במיני מרקט שהשכרתי עבורי ומכרתי לאנשים סחורה.

כל פעם עזבתי מקום ועברתי למקום אחר.

נולדו לי שלוש בנות ובן אחד. המשכתי לעבוד במיני מרקט שנים על גבי שנים ואז הילדים גדלו, הלכו לבית הספר, התחתנו.

הילדה הגדולה שלי למדה גרפיקה ועד עכשיו היא עובדת בגרפיקה, הילדה השנייה עבדה כפקידה בכל מיני חברות ועכשיו היא פקידה בבנק, השלישית רואה חשבון והבן הקטן למד ביו פסיכולוגיה ולמד על חשמל ומכונות ועכשיו עובד במעבדה שמבקר בה את הדברים.

לכל הילדים יש ילדים וכל אחד גר לבד יחד עם משפחתו המצומצמת.אני המשכתי לעבוד עד 2008, ולאחר מכן הפסקתי מפני שכושר הראייה שלי ירד, ומעכשיו אני בגמלאות.

העיסוק היום יומי שלי הוא ללכת לבית הכנסת, שיעורים בבית הכנסת, שיעורים בבית ספר ושיעורים במחשבים. אם צריך אני גם עוזר לאשתי בעבודות בבית.

מילון

אמזמז
אמזמז היא עיר במרוקו שבצפון מערב של יבשת אפריקה

ציטוטים

”צריך לעבוד קשה כדי להצליח“