מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

יוסף מסיקה התושב הראשון באשדוד

סבתא תקווה ונכדה דביר.
יוסף מסיקה התושב הראשון של אשדוד
אשדוד עיר שצמחה מהחולות

יוסף מסיקה נולד בשנת 1917 בטריפולי שבלוב לזוג כמוס וג'ורה (פנינה). בשנת 1933 נישא לגיטה (מרגלית) לבית בוארון .

בפברואר 1977 בחגיגות 20 שנה לעיר אשדוד, עיריית אשדוד בראשות ראש העיר מר צבי צילקר, הכירה ביוסף מסיקה כראשון התושבים בעיר "ראשון הראשונים" , בשיתוף משפחתו בשנת 1996, הנציחו את שמו על ידי הקמת בית כנסת ברובע ט' שבעיר אשדוד ששמו "מגן יוסף".

ילדיו של יוסף מסיקה: ביניהם גרשון מסיקה ובתו תקווה חסיד המספרת את סיפור.

גדלנו בעיר אשדוד מילדות ועד היום הזה, משמשים בתפקידי מפתח בתחום החינוך בעיר אשדוד וגרים בעיר עם משפחותיהם וממשיכים את דרכו.

רקע

במלחמת העולם השנייה נחתמו ההסכמים בין היטלר – קאנצלר גרמניה, ומוסליני – ראש ממשלת איטליה. לוב הייתה קולוניה של איטליה וגורלם של יהודי לוב היה כגורלם של יהודי אירופה תחת הכיבוש הנאצי. בתחילה ריכזו את היהודים במחנה ריכוז בשם ג'אדו, בדרום לוב. חלק מיהודי לוב נשלחו למחנה ההשמדה ברגן בלזן.

במחנה הריכוז, יוסף ומשפחתו ( 4 ילדים), שהו כשנה בתנאים סניטריים ירודים: צפיפות נוראה, חוסר במזון ומחלות. יוסף חלה בשחפת, בתו הבכורה חלתה בטיפוס ושני בניו ( טינו ויעקב) נפטרו במחנה בשל מחלת הטיפוס.

בתום מלחמת העולם השנייה, שוחררו היהודים ממחנה הריכוז. משפחת מסיקה שבורה ממות שני בניה, ניסתה לחזור לבתיהם, אך למרבה הצער, כל רכושם נשדד ע"י שכניהם הערבים וביתם התרוקן.

במעט שנותר ניסו לשקם את חייהם.

בשנת 1949, לאחר תקופה קשה של פרעות שערכו ערביי לוב ביהודים, הגיעו פעילי הסוכנות היהודית שפעלו לעליית יהודי לוב לארץ ישראל.

יוסף מסיקה עם ילדיו, עלו לארץ ישראל באוניה "גלילה " הישר לנמל חיפה. הם נקלטו "בשער עליה" – מחנה מעבר לעולים, עד שיימצא למשפחה מושב קבע.

לאחר מספר חודשים נמצאה להם מעברת עולים בבאר יעקב, שם גרו באהלים. כשבקיץ היה חום אימים, העולים נאלצו לצאת מהאהל, להתאוורר מהחום הנורא. בחורף האהל הוצף במי גשמים וכל חפציהם נרטבו, לעיתים האהלים עפו ברוח והעולים נרטבו עד לשד עצמותיהם. בלילות הדליקו עששיות לתאורה, לבשל בישלו בפתיליה.

בבאר יעקב המשפחה התרחבה ונולדו ליוסף שלושה ילדים צברים.

לאחר מבצע סיני באוקטובר 1956, פנו נציגי  הסוכנות היהודית ליוסף מסיקה והציעו לו לעבור לאשדוד שעתידה להיות עיר ואם בישראל. אנשי הסוכנות היהודית לקחו את יוסף לסיור במקום בו עתידה לקום העיר אשדוד.

אשדוד דאז הייתה מקום שומם, ים וחולות זהב. יוסף הוקסם ממי הים הכחולים וחולות הזהב בעיר והסכים לעבור לגור באיזור כה קסום.

בחודש נובמבר שנת 1956, בא יוסף עם בתו  הבכירה לגור באשדוד ולהקים את ה"מכולת" הראשונה. המכולת שמשה ככלבו זעיר, בו ניתן לרכוש מוצרים: מזון, ירקות, בשר, בגדים, כלי מטבח וכו'.

במשך כשבועיים שהו באשדוד יוסף ובתו, עם קבוצת חיילים שהגנו על המקום ומספר פועלים שבאו לבנות את הפחונים שהיו מיועדים לקליטת העולים.

לאחר כשבועיים הגיעו 21 המשפחות הראשונות ממרוקו.

יוסף יחד עם נציג הסוכנות דאז, שלמה לוי, קיבלו את העולים וחילקו להם מצרכים בסיסים: שמיכות, פתיליות, מיטות מברזל שנקראו "מיטות סוכנות", שולחן וכסאות וכלי מטבח מינימליים. חיי העולים לא היו קלים. היה קשה לגור בפחון  בחורף עם רעש הגשם הנוראי שדפק על הפח, בסופות הרוח פחונים עפו כי לא יכלו לעמוד בעוצמת הרוח והעולים נותרו ללא קורת גג תחת הגשם השוטף.

בקיץ חום נוראי, הפח התחמם מהשמש, ולשבת או לישון בפחון היה בלתי אפשרי, העולים הזיעו והתינוקות בכו ללא הרף.

כדי להגיע לאשדוד היו נוסעים באוטובוס שנסע מיבנה לאשקלון, יורדים בצומת אשדוד וצועדים רגלית עד לגשר מעל נחל לכיש ליד ניר גלים, חוצים אותו וממשיכים רגלית עד לפחונים. יום שישי אחד הגשר קרס ולא הצליחו להעביר אספקה ומצרכים לאשדוד לכבוד שבת. הצבא התגייס לבנות רפסודה עליה העביר מצרכי מזון לעולים. יוסף מסיקה שהיה בעל המכולת נאלץ להישאר בעיר עד שעות הערב המאוחרות, לספק לעולים מצרכי מזון לכבוד השבת. כדי להגיע למשפחתו בבאר יעקוב, יוסף הלך כל הדרך רגלי. משפחתו המודאגת לא ידעה מה קורה איתו ורק בחצות כשהגיע לביתו עייף ותשוש מהמסע שעבר, סיפר להם.

יוסף אדם דתי, ארגן את אחד הפחונים כבית כנסת לעולים ממרוקו שכולם היו דתיים.

פארק המשחקים של ילדי אשדוד היו דיונות העצומות שגובהם הגיע עד השחקים, הילדים טיפסו על הדיונות והתגלגלו, לעיתים נעליהם טבעו בחול ולא ניתן למצאם. בדיונות מצאו ענבים טעימים אותם קטפו ולקחו לבית.

העולים חסרי המזומנים באו ליוסף לקבל מוצרים בסיסים, בתלושי מזון שחלקה להם הסוכנות היהודית. את שאר המוצרים רכשו בשוברים שיוסף הנפיק (שלעתיד קיבלו את הכינוי "הכסף של יוסף"), זאת מאחר והעולים נזקקו למוצרים נוספים לנהל את חייהם ובידם אין מזומנים.

העולים השתמשו בשוברים עד סוף אותו חודש, כשקיבלו את שכרם שילמו בפועל על המצרכים הנוספים שאותם רכשו. המכולת של יוסף הייתה מרכז החיים של העולים באשדוד דאז, מקום מפגש, מקום בילוי וכמובן מקום לקניית מצרכים.

בשנת 1958 משפחתו של יוסף מסיקה עברה לגור באשדוד ברחוב הראשון שהוקם באשדוד, רחוב "הראשונים", בדירה שגודלה 48 מ"ר בה גרו יוסף ושמונת ילדיו.

בשנת 1987 י"ד באדר תשמ"ז בגיל 73 יוסף מסיקה נפטר ממחלת מעיים וניקבר בבית העלמין שבאשדוד.

הזוית האישית

תקווה: היה מאוד מפרה ונחמד לשבת ביחד עם נכדי ועוד תלמידים מבית הספר. לכתוב סיפור על קורות משפחתי שהיא משפחה ציונית שעברה תלאות של מלחמת העולם השנייה, עלייה לארץ אחריי קום המדינה עם כל הקשיים שהמדינה ותושביה עברו ואחר כך לעבור להקים עיר ואם בישראל.

מילון

פתלייה
כירה ניידת הבנויה ממכל דלק נוזלי, בו טבולה פתילה ומעילו מסגרת ממתכת .

עששית נפט
כלי תאורה קטן טבול בחומר בערה [נפט]

ציטוטים

”פועלך דרך לדורות – דוגמא אישית“

”המתמודדים ישיגו את מטרתם.“

”ציונות בהגשמתה - יוסף עבר את מלחמת העולם השנייה, ניצול שואה, עלה לישראל עם הקמת המדינה“