מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

יהודי מנוסה מתגבר על גזירות

עילי וסבתא באהבה
אחד הספרים שנשאר מאלה שנכרכו בשנת 1950
איך הצליח סבא שלי להתגבר על הגבלת גודל הכבודה שהתירו שלטונות פולין לעולים ארצה

עלינו ארצה בספטמבר 1950 מפולין .זו הייתה תקופה בה השלטונות הפולנים כבר לא כל כך התלהבו מיציאת היהודים והכבידו בכל מה שרק יכלו. לא די שמי שהגיש בקשת עליה נאלץ לחכות לתשובה (אישור או סירוב) זמן רב – כשהוא לא יודע מה ילד יום, האם למכור דברים או לחכות, האם לעזוב עבודה או לחכות – מי שקיבל לבסוף את האשרה המיוחלת קיבל יחד איתה פירוט מה מותר ומה אסור להוציא מהארץ.

הרשימה הייתה מפורטת ביותר וכללה את כמות הבגדים/נעליים/לבנים לאדם, איסור מוחלט על רהיטים/כלי נגינה וכיוב ואפילו פירוט מדויק כמה ספרים מותר לקחת לנפש.

לרהיטים לא היה פתרון. היינו יכולים למכור או להשאיר לקרובים/חברים או סתם להפקיר. אבל מה עושים עם דברים אישיים יותר כמו בגדים וספרים?

סבא שלי,יהודי מנוסה נדודים, ניצול גזירות פטלורה באוקראינה, ממלחמת העולם הראשונה ועוד מרעין בישין – הגה פתרון: לביתנו הוזמן כורך ספרים, יהודי והוא עבד בביתנו כשבוע ימים כשהוא כורך ומאגד יחד 5-10 ספרים (תלוי בעובי). בחלקם נאלצנו לוותר על הכריכה כדי שהספרים יתאגדו לאחד ואפשר יהיה גם לפתוח אותם. הוא איגד עבור סבא וסבתא ספרים ביידיש. עבור אמא ואחותה ספרות פולנית/רוסית ועבורי ספרי ילדים שאהבתי. אחד מהם סיפורי אנדרסן בשפה הפולנית, מצוי בידי עד היום וצילומו לפניכם.

אחד הספרים שנשאר מאלה שנכרכו בשנת 1950

ואיך התגברנו על עניין הבגדים? ליד הגבול הצ'כי (אליו הגענו ברכבת), לפני הבדיקה עי פקידי הגבול הפולנים, כולם לבשו בגד על בגד כמו בצל.

הייתי ילדה קטנה עם פה גדול אז הבטתי על סבתא,שפשוט הזיעה בגלל ה"תלבושת" בשכבות ושאלתי בקול רם "למה את אדומה כל כך"? דבר שהחשיד אותה מיידית על הבודקת שהעבירה אותה לחדר נפרד כדי לבצע בדיקה יסודית. מזל שפרט לשכבות בגדים ממילא לא היה מה לבדוק.

המשכנו ברכבת עד וונציה-איטליה ומשם באנייה ארצה. עלינו יום אחרי שמחת תורה אותו חגגנו באנייה.

במוסגר: באנייה התוודעתי לראשונה למסטיק. בפולין המצרך הזה לא היה מוכר. לפתע ראיתי ילדות לועסות משהו שלא נגמר. לשאלתי אמרו שזה משהו שאפשר ללעוס לנצח והוא גם נמתח ואפשר לעשות בו בלונים. המוצר עורר התלהבות רבה אצל הילדים על האנייה עד כדי הוצאתו מהפה לאחד והעברתו לאחר……

הזוית האישית

עילי: לדעתי הסיפור היה מעניין מאוד. נהנתי במיוחד לעבוד עם סבתא שלי ולשמוע את הסיפור שלה על איך שהיא הגיעה לישראל.

עדה: אהבתי לעבוד עם עילי.

מילון

מרעין בישין
משהו רע

ציטוטים

”"למה את אדומה כל כך?"“