מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

יהדות בצל המלחמה בבחריין

ויקטוריה ולצידה התלמידה גאולה מרשה
ויקטוריה יונה היום
ויקטוריה יונה - עולה מבחריין

הוריי נולדו בעירק, מזל וכדורי, נולדו להם שישה ילדים, אחי חוגי, סמי, שלמה, קתי, פיסליה, ואני ויקטוריה. היום נותרנו רק אני ואחותי, הגרה בטירת הכרמל.

אבי, שהיה בעל עסקים ועשיר, החליט לעבור לבחריין שם נולדתי – בשנת 1935. בחריין באותה תקופה הייתה תחת שלטון בריטי, ואני למדתי בביה"ס גם עברית וגם אנגלית. עד היום אני יודעת קרוא וכתוב בערבית, ויש לי שליטה בכמה שפות: עיראקית, פרסית, ערבית, אנגלית ועברית כמובן.

כאשר קמה מדינת ישראל הציקו לנו הערבים, והציקו לנו, אמרו לנו שכבשנו להם את תל אביב. באותה התקופה יהודים פחדו מאוד בבחריין, ומהרו לעלות ארצה. בבחריין הקהילה היהודית הייתה קטנה. היו 30 – 40 משפחות יהודיות, היום נותרה רק משפחה יהודית אחת משפחת אברהם דודנונו המיוחסת המקורבת לשלטון. סמוך לעלייתנו ארצה, אבי, כדורי חלה נפטר ונקבר בבחריין.

עם העלייה בשנת 1950 הגענו לשער עלייה היה ערב לא היה מקום לישון, קיבלנו פרוסה עם ריבה ושמיכות שחורות. משם עברנו לטירת הכרמל, משם עברה המשפחה לפרדס חנה. בעלי יהשוע שהכיר אותי מבחריין הגיע ארצה ובקש את ידי מהוריי. אני שרציתי לחיות בקיבוץ נאלצתי לוותר על חלומותיי ולהינשא לו. נישאנו באותה שנה, גרנו בפרדס חנה, שם נולדו שני ילדים בת: ירדנה  בשנת 1951 ויעקוב  בשנת 1953.

בעלי, שהיה מנהל שירות בתי הסוהר בעזה, התבקש לחיות קרוב לעזה, ולכן הגענו לאחר כשנתיים לגור באשקלון. לפני 27 שנה חלה בעלי, אושפז בבית החולים בירושלים, ולאחר זמן מה נפטר. יש לי משני ילדיי 10 נכדים ו-14 נינים.

כיום אני מתגוררת בבית האבות "הלפרין"  באשקלון.

הזיכרונות שלי מהחגים בבית – "בכל החגים הבנות היו מקבלות שמלות חדשות. את ט"ו בשבט חגגנו בדומה מאוד לארצנו,עם פירות יבשים."

ויקטוריה בפעילות בבית הלפרין

"בפורים היינו לוקחים את התחפושות מהמשפחה ומהחברות, התחפשתי למלכת אסתר כי אהבתי מאוד את אסתר. היינו שולחים משלוחי מנות לחברות ולמשפחה והם היו מחזירים לנו. גם היינו נותנים לילדים כסף. נהגנו ללכת לבית הכנסת ולפי המנהג לרשרש ברעשן בכל פעם ששומעים את שמו של המן, רשרשנו ברעשנים. בפורים היינו אוכלים עוגיות שהכנו, קנינו ממתקים, והיינו שותים מיץ תפוזים." בשנים הראשונות כשחגגנו את פורים המדינה לא עשתה לנו רע חגגנו בטוב את החג. אחרי מלחמת העצמאות התחילו לעשות לנו רע.

תרופות סבתא מיוחדות – "למי שהיה כאבי בטן, היו נותנים לו ערק, ולמי שהיה כואב האוזניים, היו נותנים שום."

גלגולו של חפץ – ויקטוריה שעלתה לארץ מבחריין ספרה על עלייתה ארצה ועל תכשיטיה היקרים מזהב: "נאלצתי למכור את תכשיטי הזהב היקרים שקיבלתי מהוריי, כדי לממן קניית בית בארץ. אני זוכרת כי בבית שנקנה זמן מה לא היה חשמל."

בבית הלפרין עם קבוצת הקשר הרב דורי

הזוית האישית

את ויקטוריה הכרתי בבית האבות הלפרין באחד ממפגשי תכנית הקשר הרב דורי בנושא "גלגולו של חפץ". היא רגשה אותי, כשספרה על תכשיטי הזהב היקרים שקיבלה מאביה, שנאלצה למכור, כדי לקנות בית באשקלון (כמה שנים לאחר העלייה לארץ. ברבות השנים קנתה תכשיטי זהב אחרים, אך אלה לא יכולים להחליף את אותם התכשיטים שקיבלה מהוריה.

מילון

בחריין
ממלכת בחריין היא מדינת אי מזרח תיכונית, הממוקמת במפרץ הפרסי, בדרום-מערב אסיה. במהלך שנות ה-60 בריטניה העבירה את ההחלטה לגבי עתידה של בחריין לידי מזכ"ל האו"ם. בשנת 1968 טענה איראן לחזקה על בחריין (וכן על איים אחרים במפרץ הפרסי), אך נסוגה מטענותיה לגבי בחריין לאחר הסכם עם הממשל הבריטי בתמורה לדרישותיה האחרות. לבסוף הוחלט במשאל עם לתת עצמאות לבחריין והבריטים נסוגו באופן סופי מהמדינה בשנת 1971. בחריין הצטרפה לליגה הערבית והיא חברה בה עד היום..

ציטוטים

”נאלצתי למכור תכשיטי הזהב שקיבלתי מהוריי כדי לקנות בית בארץ.“