מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

יד המקרה חובטת בגורל

יהונתן ארנון והנכד ערן קשטן, 30/12/2017
יהונתן ארנון (אנגלסברג)
המשפחה מהגרת ממזרח אירופה לאנגליה ובהמשך לישראל

מבוא

שינוי כיוון

יד המקרה חובטת בגורל

זהו סיפור על משפחה ממזרח אירופה במאה ה- 19 ששאפה להגיע למערב המשגשג והעשיר, בתור מהגרים כלכליים. המשפחה היתה בת שש נפשות, ויצאה לדרך כמו מליון יהודים אחרים שהתגוררו במזרח אירופה, בפולניה, אוקראינה ורוסיה בתנאי מחיה קשים ביותר ותמיד חשופים לאיומים ומכות משכניהם הנוצרים.

אבל בדרך לאמריקה, למרות לחצי המשפחה, השתבשה התוכנית המקורית ושאיפותיהם החומריים הומרו במשא נפש לראות את "עמם בארצו ישכון". המשפחה יצאה לדרך באותו וזמן שהרצל ו"חולמים" אחרים יצרו את הבסיס וניסחו את המטרות עבור תנועה לאומית לעם היהודי: תנועה ששמה "הציונות".

בעל ואשתו וארבעה בנים, ילידי ברסט-ליטובסק בבילרוס, החליטו להגר לניו-יורק שבארה"ב ארה"ב מדינה ענקית שמשגשגת כלכלית ופורצת קדימה בכל התחומים החיוביים, מתעשייה למוסיקה, ממחקר אקדמי לשיאי תרבות, מחקלאות לטכנולוגיה, איגוד מדינות שרצה להיות הכלכלה מדפר אחד על כדור הארץ – והצליח בכך. ובכל זאת, חלק של המשפחה הגיע לארץ ישראל שהיתה בזמנו ענייה, קשה, מוזנחת ומפגרת. שינוי כיוון זה לידתו ב"מקריות".

הנסיעה וההגעה למנצ'סטר

במאה ה- 19, היו רק שני אמצעי תחבורה: רכבת ואנייה, שמדו לרשות  אדם שרצה להגיע מאירופה ורוסיה לארצות הברית. באמצע המאה ה- 19, כבר היתה רשת של פסי רכבות שחיברו ערים גדולות בתוך ארצות ובדרך כלל בין ערי בירה של ארצות שכנות. המפה המצורפת מראה איך מגיעים מרוסיה ועד חוף הים הצפוני במערב אירופה.

משפחת אנגלסברג התגוררה ברסט-ליטובסק, עיר נוחה מאד למשפחה שרצתה לחצות את אירופה כדי להגיע לאניות שהפליגו בין מערב אירופה לבין ארצות הברית, ובעיקר לעבור את הים הצפוני במעבורת כדי להגיע לאנגליה. מאנגליה הפליגו האניות, נוסעים ומשא, שחצו את האוקיינוס האטלנטי בעיקר בין העיר Liverpool והעיר Southhampton ליעדים בקנדה ובארה"ב, ובעיקר לניו-יורק.

ששת האנגלסברגים, האב אליהו אריה והאם אנני וארבעת בניהם, כנראה החליטו לנסוע ברכבת להמבורג, לעבור את הים הצפוני באניה, נסיעה של יומיים בלבד, ושוב לנסוע ברכבות מנמל כמו Hull או Grimsby דרך Manchester ל-Liverpool ומשם באנייה לניו-יורק.

אבל קודם ברצוננו להסביר מדוע ברסט-ליטובסק היתה נקודת יציאה טובה. המידות של פסי הרכבות בבילרוס וברוסיה היו יותר גדולות מאלה של כל אירופה. בסביבות שנת 1860, כבר בנו מסילת רכבת עד Terespol עיר מול ברסט-ליטובסק בצד השני של הנהר בוג שהפריד בין בילרוס לבין פולין. בשנת 1867 בנו גשר רכבות בין ברסט לבין טרספול. בברסט היו מחליפים את גלגלי הרכבות. גם של הרכבות מאירופה לרוסיה וגם של הרכבות מרוסיה לאירופה, כדי שהרכבות תוכלנה לנסוע על הפסים. כך שברסט היתה מרכז רכבות משמעותית. מברסט אפשר היה לנסוע עד לגבול הגרמני ברכבת אחת, ושם להחליף לרכבת גרמנית עד המבורג. ומהנמל של המבורג אנגליה כבר היתה התחנה הבאה.

בימים ההם כמעט ולא היו רכבות בין החוף המזרחי של אנגליה לחוף המערבי, פרט למסלול אחד והוא היה עד מנצ'סטר – ושם היו מחליפים רכבת לליברפול. באנגליה היו מסלולי רכבת רבים בין הצפון לדרום, אך לא בין מזרח למערב. כדי להגיע לנמלים בצפון מזרח אנגליה האפשרות היחידה היתה לנסוע אל מנצ'סטר ולהחליף שם.

אין אנו יודעים למה, אולי בשל מחסור בכסף, עייפות או שמועות טובות, אבל במנצ'סטר אליהו אריה ורעייתו החליטו לתקוע יתד בתוך הקהילה היהודית הענפה והפעילה, שחבריה גרו ליד תחנת הרכבת ויקטוריה. לא היו לבני המשפחה קרובים באנגליה, אך כולם ידעו כי מנצ'סטר היתה מרכז הטקסטילים (הבדים) הגדול ביותר בעולם באותה התקופה. במנצ'סטר היתה תעסוקה והיתה קהילה יהודית חמה ומוסדות דת. חשוב לציין כי באותה התקופה כי כל חברי הקהילה היהודית היו  דתיים אורתודוקסיים ושומרי מצוות.

מנצ'סטר במקום ניו יורק – נפל הפור, שיחק המזל, ומשפחת אנגלסברג תוקעת יתד במנצ'סטר. למשפחה ענייה, בני המשפחה עייפים ורצוצים לאחר שבועות ארוכים בדרכים בתנאי נסיעה גרועים, והנה הם נמצאים בעיר תוססת, פעילה, עובדת, עם יהודים חמים וגם נוצרים חמים אשר מקבלים את פניהם בסבר פנים יפות, בעיקר בקרב הקהילה היהודית. בקהילה דוברים את שפת היידיש וישנם בתי כנסת רבים וכן ארגונים רבים לעזרה לעני, לעייף, לרעב ולחולה, כמו בכל קהילה יהודית שמקבלת אחים כאחים. כמו כן ניתן סיוע בפרנסה ובחינוך הילדים בבתי הספר.

שושלת משפחת אנגלסברג

נחמן אנגלסברג

לא ידועים לנו פרטים על שנת לידתו, מותו, אשתו וילדיו אבל הוא כנראה נולד ברבע הראשון של המאה ה-19.

היה אבא של:

 אליהו אריה אנגלסברג (Elijah Leon or Lionel)

נולד בשנת 1846

נפטר בשנת 1920

אשתו: נחמה (Anna or Hannah) שם משפחתה ושנת לידתה לא ידועים. נפטרה בשנת 1931.

הם היו הוריו של:

**יצחק אנגלסברג (Isaac)

נולד בשנת 1874

נפטר בשנת 1930

אשתו: לאה צוקרמן

נולדה בשנת 1873 נפטרה בשנת 1953

הם היו הורים ל-5 בנים ו-4 בנות

אחד מהם היה:

**נחמן אנגלסברג (Norman)

נולד בשנת 1898

נפטר בשנת 1967

אשתו: דבורה (דורה) ליפשיץ

נולדה בשנת 1903 נפטרה בשנת 1992

הם היו הורים ל-3 בנים:

אליהו אריה (Ellis Lionel) אנגלסברג

נולד בשנת 1924 נפטר בשנת2004

שינה את שם משפחתו לארנון

הרולד נתנאל אמציה (Harold Nathaniel Amaziah) אנגלסברג

נולד בשנת 1930 נפטר בשנת 2006

שינה את שם משפחתו לארנון

יהונתן יצחק (Jonathan Isaac) אנגלסברג

נולד בשנת 1934

שיניתי את שם משפחתי לארנון

המצבה על קברו של סבא רבא יצחק אנגלסברג שנפטר בגיל 57 1874-1931
המצבה על קברה של סבתא רבתא לאה אנגלסברג שנפטרה בגיל 80 1873-1953

 

משפחת אנגלסברג והציונות – חיבור הדוק ועמוק

כנס ציוני של צפון אנגליה, בהשתתפותו של חיים ויצמן, בתחילת שנות ה-50. נחמן אנגלסברג נמצא בשורה השלישית מאחוריי ומעט משמאלו של ויצמן

 

המשפחה הגיעה למנצ'סטר בתקופה שהרצל היה עדיין בחיים ורעיונות הציונות התחילו לחדור לקהילות היהודיות בכל מקום.

הסבא  שלי, יצחק אנגלסברג, התמנה לגבאי בית הכנסת "ריידל מאונט" במנצ'סטר. יום אחד הוא חוזר הביתה ומספר ללאה, רעייתו , שיש יהודי רוסי, מרצה בכיר לכימייה באוניברסיטה שיעביר סדרת הרצאות בבית הכנסת כל שבת אחרי הצהריים.  לאה החליטה שהיא תלך להרצאות למרות שלא ידעה קרוא וכתוב באנגלית. היא הפכה להיות ציונית נלהבת וגידלה משפחה של 9 ילדים על ברכי תולדות העם שלהם וגם של הציונות. כתוצאה מכך, מתוך 9 ילדים ששמונה מהם הקימו משפחות, לימים שלוש משפחות עלו ארצה על ילדיהם ושאר המשפחה היה קשר וזיקה לארץ.

יש לציין שליהדות של מזרח אירופה ורוסיה היתה הזדהות עם והתלהבות מרעיונות ומטרות הציונות. אין לשכוח שבגיל 16 אביה של לאה נרצח בעיר מגוריהם ולדימה ברוסיה, בפוגרום של ההמון הרוסי. היהודים מהאיזור הזה חוו אנטישמיות על בשרם. כתוצאה מהרצח, בגיל 16, אימה של לאה שלחה אותה למנצ'סטר עיר בה היו לה קרובי משפחה, ושם לימים היא הכירה את בעלה לעתיד יצחק אנגלסברג –  סבא  שלי.

בשנת 1912, נסעו שלושת האחים של יצחק לניו יורק והתיישבו שם. כעבור שנים מספר הגיעו נציגי הקרן הקיימת לישראל (קק"ל) והציעו פרוייקט רכישת אדמה בכפר חקלאות חדש בשם בלפוריה ליד עפולה בישראל. אחד מהאחים קנה חלקה למרות שלא היתה לו שום כוונה לעלות לישראל. גאולת אדמות בארץ דיברה אל ליבו של כל יהודי.

בשנת 1914, אבא שלי, נחמן אנגלסברג, התגייס לצבא הבריטי כשהוא מצהיר שהוא בן 17 למרות שגילו היה 15. הוא שימש כחובש קרבי בצרפת במלחמת השוחות נגד הגרמנים. הוא נפצע קשה ושוחרר בשנת 1917, חזר לביתו ולהפתעתו הוא קיבל מכתב מארה"ב מהדוד שלו ברנט בה הלשון: "נחמן, אני זוכר שאתה ציוני. קניתי חלקת אדמה בבלפוריה, זה שלך אם תלך לעבד אותה. בהצלחה."

נחמן אנגלסברג בגיל 16 במדי הצבא הבריטי כשהוצב בצרפת, 1915

 

בשנת 1919, נחמן עלה לישראל והתיישב בבלפוריה, שם היה מוכר כ"האפנדי האנגלי" כשהוא מסתובב תמיד רכוב על סוס. באותה התקופה קבוצות של חלוצים מפולין בנו את כביש הסרגל מעפולה לנצרת. הפועלים חולקו לסוללים ולשוברי חצץ. כשהכביש הגיע ליד בלפוריה סבא רבא נחמן, רכוב על סוס, הבחין שבקבוצת שוברי החצץ עבדה בחורה תמירה ויפה בת 16. שמה היה דורה ליפשיץ, לימים דורה אנגלסברג. יש לציין שהסוס של נחמן מאד מצא חן בעיניה. וכך נוצר הקשר ביניהם וכעבור זמן קצר, למרות גילה הצעיר, שניהם החליטו להתחתן. לאחר שנישאו, הם התיישבו בבלפוריה, שם גרו עד 1923.

בתקופה הזאת דורה סבלה קשות מסוג של מלריה ועל פי רופאיה הוזהרה שהיא עלולה למות אם לא תעבור לאלים אחר. לנחמן הכי קל היה לקחת אותה למנצ'סטר, שם הם התיישבו. נחמן עבד כאופטיקאי וביתם הפך להיות מרכז תרבות עברית וציונות בכל האיזור.

קבוצת עבודה בבלפוריה, בתחילת שנות 1920

למרות מקצועו כאופטיקאי, נחמן העדיף להקדיש את חייו לקידום המטרות הציוניות. הוא הכיר היטב את חיים וייצמן והחליט לעבוד במטה הציוני בלונדון. כל יום שני היה נוסע ללונדון וחוזר ביום חמישי בלילה, ובימי שישי דאג לחנות שלו כאופטיקאי. בהיעדרותו, סבתא דורה היתה מפעילה את החנות והילדים היו עוזרים בחנות בימי החופשות.

בשנת 1930, נוסדה בלונדון תנועת הנוער "הבונים" שהיא תנועת הנוער הציונית הכי גדולה בבריטניה. כעבור שבועות נחמן ודורה הקימו סניף של התנועה במנצ'סטר, ובעקבות כך נפתחו סניפים רבים בכל עי בה היתה קהילה יהודית. בתנועת "הבונים" שניהם התנדבו, הדריכו והיו פעילים במשך עשרות שנים.

דורה ונחמן הקימו במנצ'סטר מרכז דוברי עברית בשם "תרבות" ודאגו לסדרה סדירה של מרצים. בין המרצים האלה בלטה הרצאתו של המשורר שאול טשרניחובסקי.

נחמן אנגלסברג בחברתו של שאול טשרניחובסקי, כיכר סנט פיטרס, מנצ'סטר 10 ליוני 1930
דורה אנגלסברג (כשהיא בהריון עם אמציה) בחברתו של שאול טשרניחובסקי, כיכר סנט פיטרס במנצ'סטר, 10 ליוני 1930. לצידם שתי אחיותיו של נחמן אנגלסברג: מיני ורובי

 

בשנת 1937, נחמן נשלח כשליח הפדרציה הציונית לשישה חודשים לסייר בין הקהילות היהודיות של דרום אפריקה ורודזיה כדי לגייס תמיכה בתנועה הציונית, דבר שעשה בהצלחה רבה.

בשנת 1947, סרן פרידמן (לא יהודי) ששירת בצבא הבריטי בארץ, מכר להגנה 3 טנקים של הצבא הבריטי ללא אישור. נחמן הוא מי ששילם עבור הטנקים לקפטן פרידמן לכשחזר לאנגליה, מכספים שקיבל למטרה זו. כעבור זמן קצר מאד קפטן פרידמן נעצר ע"י השלטונות בבריטניה והכסף הוחרם. הוא הועמד למשפט וסוכני המודיעין הבריטי חיפשו את הרוכש. נחמן אנגלסברג נאלץ לברוח לארץ לתקופה של 3 חודשים עד יעבור זעם.

ברישומי המוסד ניתן למצוא גם את נחמן אנגלסברג כפעיל סייען אשר סייע לפעילות המוסד בעזרת קשריו באנגליה.

דורה אנגלסברג, אמא שלי, היתה שותפה פעילה ועזר כנגדו של נחמן בכל פעילותו הציונית.

נחמן ודורה גידלו את שלושת ילדיהם כציונים נלהבים:

הבכור, אליהו אריה, גוייס לצבא הבריטי בשנת 1941, כשהוא בן 17, ונשלח להילחם בצפון אפריקה. בשנת 1943, הוא הועבר לשרת בפלסטין, והיה במחנה קרוב לחיפה. בצבא הבריטי הוא הצטיין בספורט והיה אלוף בהתאבקות של הצבא הבריטי בצפון אפריקה. באותה שנה, בסתר, הוא גוייס להגנה. בשנת 1946, הוא שוחרר וחזר לאנגליה ללמוד חקלאות. תוך  שנה היה כבר ברור שמלחמה מאיימת על הישוב הצעיר בישראל, והוא נקרא לחזור. בדרך הוא עוכב בצרפת ע"י ההגנה כדי לפקד על מחנה אימונים שהכין עולים חדשים מצפון אפריקה ומאירופה. כעבור תקופה מינו אותו כרב חובל של אניית מעפילים. לאחר זמן קצר הוא עבר לשרת בפלמ"ח: פלוגות המחץ של צה"ל. לאורך כל המלחמה הוא שירת ב"חיות הנגב" והשתתף בקו הראשון בכיבוש באר שבע, כיבוש אום רשרש (אילת) וקרבות סביב סדום וים המלח. בתום הקרבות הוא התחתן עם שולה ושניהם שתיישבו בקיבוץ בארי. כשהיתה בחודש השישי להריונה היא נרצחה בשעות לילה ע"י מסתננים ערבים שחדרו לקיבוץ.

המצבה של שולה אנגלסברג, אשתו הראשונה של ליאונל, שנרצחה כשהיא בהריון עם הקמת קיבוץ בארי

הבן האמצעי, אמציה, הצטיין בלימודים ולמד לשני תארים בשפות שמיות באוניברסיטת מנצ'סטר. לאחר סיום לימודיו הוא עלה ארצה עם אשתו הטריה, והתיישב בקיבוץ בית העמק שם חי עם משפחה צעירה למשך 5 שנים עד שעברו לתל אביב, שם הוא החל לעבוד במוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים.

הבן הצעיר, יהונתן, אני – סבא של ערן, גוייסתי בשנות ה- 50 למוסד עוד במנצ'סטר וזאת לאחר סיום של שירות חובה בצבא הבריטי, ועליתי לישראל, בשנת 1962.

לאחר ששלושת הבנים עלו לישראל, הצטרפו אליהם גם ההורים נחמן ודורה. הם עלו בחזרה לארץ ב- 1.1.1963 ועברו לגור בבית הכרם בירושלים. שניהם היו פעילים מאד בפעילויות התנדבותיות בקהילה. נחמן עבד עבור השגרירות האמריקאית בפיקוח על חלוקת עזרה לאזרח, ודורה התנדבה בבית החולים הדסה ובארגון יד לקשיש.

חוג המשפחה העכשווית – 2018

ערן הינו אחד מתוך 8 נכדיי.

היום אני גמלאי ומתעניין בעיקר בציור ואומנות.

לרעייתי  רחל ולי , נולדו 4 ילדים גד בן 54, תמר בת 53, אסנת בת 46 ואפרת בת 44.

גד ארנון , למד תקשורת ומוסיקה אלקטרונית באוניברסיטת מנצ'סטר. באנגליה עבד כ-10 שנים בהלחנת מוסיקה לטלוויזיה, בעיקר. גד התאלמן כשרעייתו הצעירה  בת ה-27 נפטרה מסרטן השד לאחר הולדת בתם מיכאלה. כיום הוא עוסק בתל אביב בעסקים. מיכאלה בת ה- 14 פעילה בצופים ובחוג שחייה אומנותית.

תמר ארנון זגורי, היחידה שמתגוררת בניכר, באנגליה שם היא מנהלת עסק שמבוסס על מומחיותה באומנות עכשווית של סין ובריטניה. נשואה לאלי זגורי ולהם 2 ילדים מיה בת ה-15 שפרט ללימודים בבית הספר גם רוקדת בלט ודניאל בן ה-13 אשר משחק כדורסל . השפה המדוברת בבית היא עברית והמשפחה מבקרת בארץ לעיתים קרובות במהלך השנה.

אסנת ארנון קשטן, למדה קרימינולוגיה כתואר ראשון באוניברסיטת בר אילן ובנוסף גמרה שנתיים כאחות ווטרינרית ועברה קורסים באנגליה באילוף כלבים, התמחות זו ודאי עוזרת לה בגידול ילדיה. כיום היא פעילה בעמותה המגדילה מודעות לסרטן תורשתי עקב מוטציות של גנים. לה ולבעלה איתי 3 ילדים ערן בן 11 משחק כדורגל, עמית בת 9 רוכבת על סוסים ויעל בת 7 מתעמלת באקרובטיקה.

אפרת ארנון שולמן, שחקנית ובוגרת בי"ס ניסן נתיב. אפרת ובעלה הבמאי והשחקן מולי שולמן פעילים בעיקר בענף התאטרון ומולי גם בטלוויזיה. להם שני ילדים אורה בת ה-9 שרה מנגנת ורוקדת וקרני בן ה-3.

יהונתן ארנון עם רחל ארנון וכל הנכדים: מיה, מיכאלה, דניאל, ערן (המתעד), עמית, אורה, יעל וקרני

תמונות שונות מאירועים ותקופות שונות של משפחת אנגלסברג:

גביע כסף שהוענק והוקדש ליצחק אנגלסברג על תפקידו כגבאי בבית הכנסת ריידל מאונט במנצ'סטר
דוד רבא Jimmy Wannel – בעלה של טובי אנגלסברג, אשר תפקידו היה להדליק פנסי הרחוב במנצ'סטר
שאול טשרניחובסקי ונחמן אנגלסברג במנצ'סטר 10 ליוני 1930
דורה אנגלסברג (כשהיא בהריון עם אמציה) בחברתו של שאול טשרניחובסקי, כיכר סנט פיטרס במנצ'סטר, 10 ליוני 1930. לצידם שתי אחיותיו של נחמן אנגלסברג: מיני ורובי
מצבתה של שולה אנגלסברג ז"ל אשתו הראשונה של ליאונל אנגלסברג, אשר נרצחה בגיל 21, כשהיא בהריון, בקיבוץ בארי ע"י שני מסתננים כחצי שנה לאחר שהקימו את הקיבוץ
חורשת שולה – חורשה לזכרה של שולה אנגלסברג ז"ל אשתו הראשונה של ליאונל אנגלסברג, אשר נרצחה בגיל 21, כשהיא בהריון, בקיבוץ בארי ע"י שני מסתננים כחצי שנה לאחר שהקימו את הקיבוץ

 

הזוית האישית

סבא יקר שלי נהניתי מאד לחקור ולשמוע ממך על המשפחה המעניינת שלנו. לא תיארתי לעצמי שמשפחתנו כל כך חשובה ומשמעותית להקמתה ולהיסטוריה של מדינת ישראל, גם בהקמתה וגם בעיסוק של סבא והאחים שלו בביטחון הן בפלמ"ח, בפלי"ם ובמוסד. אני מאחל לך סבא שתמשיך להיות בריא ולספר לי דברים מעניינים.

מילון

מקריות
אירועים שהשפיעו על חיי המשפחה ולא היו מתוכננים: בהקשר של סיפורו של יצחק אנגלסברג היו הרבה מקרים: הנסיעה לניו יורק שנעצרה במנצ'סטר. כשבמנצ'סטר התיישבו במקום, המקריות של המפגש עם וייצמן שבא להרצות על הציונות והשפיע על לאה ויצחק. המקרה שאחד הדודים קנה אדמה בבלפוריה ונתן ליצחק את האדמה ועוד ועוד.. שום דבר לא היה מתוכנן אלא הושפע ממקרים שקראו במהלך המסע והחיים.

ציטוטים

”"חנוך לנער על פי דרכו, גם כי יזקין לא יסור ממנה", משלי כב'“