מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

ידידה הסוסה שלי

סבא ואני היום
סבא ואני היום
הבילוי של סבא שלי בזמנו הכופשי

שמי יעקב, ונולדתי בכפר סבא, בשנת 1947 וזה סיפורי:

הסיפור מתחיל בשנת 1961. כאשר  סיימתי כיתה ח'  החליטו הורי לעבור לגור במושב, במסגרת התנועה "מן העיר אל הכפר", אותה ייסד ראש הממשלה דאז, דוד בן גוריון.  מטרת התנועה הייתה  יישוב הארץ. הייתי בן 14 שנה כאשר הגענו למושב, ביחד עם משפחות נוספות שהגיעו מכל הארץ. ממש קיבוץ גלויות.

הבית היה קטן אך הספיק לכל המשפחה. אנו הילדים גרנו בחדר אחד וההורים בחדר הנוסף.

מוסד הסוכנות היהודית דאג לספק למתיישבים החדשים אמצעי פרנסה. שתי פרות חולבות ומבנה של רפת וסככה, ששימשה כמתבן, בו אגרנו את המזון לפרות.

אבי עבד מחוץ למשק כמסגר, ואני שהייתי הבכור במשפחה טיפלתי במשק, כמעט לבדי, לאחר שעות הלימודים.

זרעתי מספוא לפרות, תלתן ותירס. גידלתי ירקות, חלבתי את הפרות ושלחתי את החלב למחלבה המרכזית במושב.

מספר חודשים לאחר שהתבססנו הגיעה "ידידה" הסוסה. קיבלנו אותה מהסוכנות. תפקידה היה לעזור בעבודות המשק, להוביל בעגלה את החיטה, המספוא והחלב ולרכיבה. כמו כן שמשה ידידה ככלי התחבורה העיקרי של המשפחה. עלי הוטלה האחריות לדאוג לכל צרכיה ולהיעזר בה לצורכי המשק.

כנער צעיר, לקבל סוסה, הרגיש כמו לקבל מכונית מרוץ של היום. כל ילד היה רוצה לקבל סוסה באותה תקופה ולהיות "קאובוי" אמיתי.

הסוסה ידידה קיבלה את שמה מהבעלים הקודם. צבע פרוותה היה חום כהה ועיניה שחורות בוהקות. מרגע שנפגשנו, ידידה  ואני, נקשרו נפשותינו. החיבה  הייתה הדדית כבר מההתחלה.

ידידה הייתה סוסה ידידותית ונוחה מאוד. היא אהבה שמלטפים ומחבקים אותה וכלל לא התנגדה כשרכבתי עליה. מהיום שהגיעה ידידה אלינו היא תפסה את רוב זמני. אהבתי לרכוב עליה בשדות הפתוחים של המושב והרוח על פני.

נהניתי לטפל בה. בארוחת הבוקר אהבה במיוחד לאכול תערובת והגיבה בנענוע ראש ובקול צהלה וגרגור. לאחר שסיימה לאכול, הודתה לי בנענוע ראש, הושיטה את רגלה הקדמית ונענעה אותה לאות תודה. קש ותלתן לא זכו לגלויי השמחה כמו במנת התערובת.

בעל חיים זקוק לטיפול יומיומי בנוסף להאכלה. זה אומר להבריש את פרוות הסוסה במברשת מיוחדת. לנקות את הפרסות. לבדוק טפילים ולהסיר קרציות. ידידה הודתה לי בדרכה המיוחדת על הטיפול, ומעולם לא גילתה כלפי סימני תוקפנות ותמיד שמחה לבואי.

בהמשך העניקה לנו ידידה שתי סייחות שזכו לשם כוכבה ונוגה, אותן אילפתי בעצמי לרכיבה ולעבודה.

הזוית האישית

נהנתי ללמוד עוד על סבא יעקב ולהקשיב לסיפורו המרתק, אודות חייו במושב, כנער וכצעיר.

מילון

לא אין
לא אין

ציטוטים

”כנער צעיר, לקבל סוסה, הרגיש כמו לקבל מכונית מרוץ של היום. כל ילד היה רוצה לקבל סוסה באותה תקופה ולהיות "קאובוי" אמיתי.“