מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

טעימות מנוף ילדות ובגרות

אירית והנכד יהונתן
בצעירותי
קיצור תולדות חיי

קיצור תולדות חיי

נולדתי בישראל, בעיר תל אביב בתאריך 24.1.1956. אני בת יחידה להורי ועד כיתה ג' גרנו בגבעתיים ברחוב רמב"ם. למדתי בבי"ס ע"ש דוד שמעוני. השנים הללו היו שנים מאוד מאוד יפות ומאושרות.

את רוב הימים ביליתי ברחובות השכונה עם חבריי והיינו עסוקים במשחקי רחוב של פעם: גולות, גומי, חבל וכו'…

באותם ימים לא הייתה טלויזיה בארץ. כשהייתי בכיתה ד' עברנו לגור ברח' גולומב בגבעתיים. למרות שהייתי אמורה לעבור לבי"ס אחר, לא הסכמתי ונשארתי ללמוד בבי"ס שמעוני עד שסיימתי את כיתה ח'. באותם ימים לא היו חטיבות ביניים בארץ. בשנים אלו הצטיינתי מאוד בספורט, בעיקר בריצה ובמקצועות האתלטיקה.

.

הייתי שייכת לתנועת הצופים והיינו יוצאים להרבה טיולים ומחנות קיץ. כשהייתי בכיתה ח' הורי התגרשו ועברה עליי תקופה מאוד קשה. בסיום כיתה ח', החלטתי שאת ארבעת שנות התיכון הייתי רוצה ללמוד בפנימייה. נרשמתי לפנימיית הכפר הירוק. המעבר  לחיות בתנאי פנימייה הוא מעבר קשה ולא פשוט לרוב הילדים, אבל אני הייתי מאושרת. ארבע השנים הללו היו פרק מאושר ומאוד משמעותי בחיי. התקופה הזאת תרמה רבות לעיצוב אישיותי ולתדמית האדם הבוגר שאני.

בכפר הירוק למדנו ועבדנו בחקלאות. אני עבדתי ברפת כרפתנית והייתי הבת היחידה שעבדה בעבודה זו. בכיתה י' הגיע אלי ללמוד בכפר הירוק. מאותו רגע הפכנו להיות ידידים טובים והרבה דברים היינו עושים ביחד. כשהיינו בכיתה י"א הפכנו להיות זוג.

 אני ואלי

מאותו רגע ממש לא ניפרדנו, אפילו בשבתות שבהן כולם יצאו הביתה ובחופשים, היינו ביחד. בסיום ארבעת השנים בתיכון הכפר הירוק, אלי התגייס לצבא, לחייל רפואה ושם שימש כחובש קרבי. אני לא התגייסתי לצבא ולמדתי כעתודאית בסמינר למורות "לוינסקי". לאחר הצבא אלי למד בפקולטה לחקלאות ברחובות. לאחר שלוש שנים סיימתי את לימודי בסמינר והתחלתי לעבוד בבי"ס אוסישקין ברמת השרון כמורה לכיתות א' ב'.

בימים האלה לא היה נהוג להציע נישואין כמו היום. אנחנו החלטנו להתחתן מיד כשאלי יסיים את הלימודים  באוניברסיטה וכך היה. התחתנו בתאריך 5.8.1979.

 ביום נישואינו

לאחר שנה נולדה קרין

לאחר שלוש שנים נולדה הילה ולאחר כמעט שבע שנים מיום שהתחתנו, נולדה שרון. כשקרין הייתה כמעט בת שנתיים, עברנו לגור ברעננה ואז עברתי לעבוד בבי"ס זיו. עבדתי 14 שנים בבי"ס זיו.

בחודש ינואר, 1996  קיבלתי את פרס רוטשילד לחינוך. הפרס ניתן לי בהמלצת הורים לתלמידים שלי, אנשי צוות והנהלת ביה"ס נבחרתי כמורה יחידה מבין רבים שהיו מועמדים לקבל את הפרס. הטקס נערך בבניין הכנסת בירושליים בנוכחות בני משפחה, הורים, תלמידים, אנשי חינוך, נציגי עיריית רעננה ועוד.

פרס רוטשילד לחינוך

בשנת 1996, נסענו מטעם בנק הפועלים, לשליחות בארה"ב. גרנו בניו ג'רסי שבע שנים ועבדתי שם בבי"ס יהודי, סלומון שכטר. לאחר שלש שנים קרין חזרה לארץ כדי להתגייס לצבא. הילה חזרה להתגייס לצבא לאחר שש שנים. מאז שקרין והילה חזרו לארץ, מאוד לא אהבתי לחיות בארה"ב. לאחר שבע שנים, חזרנו לישראל. שרון חזרה ללמוד בכיתה י"א.

עבדתי שלוש שנים כמנהלת חטיבה צעירה בבי"ס ניצני השרון ואז הפכתי להיות מנהלת בי"ס אוסישקין בכפר סבא. ניהלתי את בי"ס אוסישקין שבע שנים. לאחר מכן יצאתי לגימלאות לאחר 36 שנות עבודה מאושרות, מספקות ולא שוחקות.

כיום אני מקדישה את חיי למשפחה האהובה שלי ולתשעת הנכדים המתוקים והאהובים עליי כל כך.

עם נכדינו האהובים

אני מתנדבת בביה"ח מאיר בכפר סבא ומשתדלת לטייל הרבה.

הזוית האישית

יהונתן: היה לי ממש כיף לעבוד עם סבתא ולהכיר יותר את הילדות שלה ואת מה שהיא עסקה בו. לא ידעתי שסבתא שלי היא כזאת אישה חשובה שזכתה בפרס רוטשילד וזה ממש סיקרן אותי. אני מודה לסבתא שהקדישה לי זמן כדי להשתתף איתי בתכנית וגם  מודה למורה שלי לימור על כל ההשקעה, שהשקיעה בנו.

סבתא עירית: בשנה שעברה השתתפתי בתכנית יחד עם נכדתי, נעם מאיר, ויחד העלנו את הסיפור:

כאן ביתי פה אני נולדתי

אני ונעם בתכנית בשנה שעברה

מילון

פרס רוטשילד לחינוך
פרס רוטשילד לחינוך לזכר מקס רואו ז"ל הוא פרס המוענק מאז שנת ה'תשמ"ח (1987) על ידי יד הנדיב "לאנשי חינוך הפועלים מתוך הצטיינות, יוזמה וחדשנות במערכת החינוך בארץ ומקדמים את תלמידיהם באופן יוצא דופן וראוי לציון." הפרס קרוי על שמו של מקס רואו, שהיה מנהל החברה היהודית ליישוב ארץ ישראל (פיק"א) ונשיאה הראשון של האוניברסיטה הפתוחה. (ויקיפדיה

ציטוטים

”כיום אני מקדישה את חיי למשפחה האהובה שלי ולתשעת הנכדים המתוקים והאהובים עליי כל כך.“