מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

טייס תמיד נשאר טייס

סבא אמנון ראשון משמאל
סבא אמנון בתא הטייס
סבא מספר על עשרות שעות טיסה מגוונות

נולדתי בקיבוץ רמת הכובש בשנת 1941.
בזמן שנולדתי, התחוללה באירופה מלחמת העולם השנייה במהלכה החליט היטלר להשמיד את יהדות אירופה.
להורי שעלו כמה שנים קודם לכן מפולין, היו שם משפחות גדולות. לאחר שפולין נכבשה במלחמה ע"י הגרמנים, הקשר עם המשפחות נותק, ורק בסוף המלחמה בשנת 1945, התברר שהגרמנים רצחו את כולם.
 
הקיבוץ היה מוקף בכפרים ערביים: טירה, מיסקי וקלקיליה שתושביהם התנכלו לחברי הקיבוץ. היו פגיעות ברכוש וגניבות, וכן ירי ממנו נפצעו ונהרגו חברים מרמת הכובש. בשנת 1948 פרצה מלחמת השחרור במהלכה תקפו הערבים את רמת הכובש וניסו לכבוש את הקיבוץ. בשלב מסוים, המצב הפך למסוכן, על כן, הוחלט לפנות מהקיבוץ את הנשים והילדים.
 
אני זוכר עד היום את ההוראות שקיבלתי: לרוץ מהבית שבו גרנו דרך הפרדסים לאוטובוס שהמתין רחוק מהקיבוץ, מחוץ לטווח הירי. הפינוי היה בהפתעה, ולכן לא הספקנו להתלבש ורצנו לאוטובוס יחפים בתחתונים וגופיה. סבא (משמאל) ושני אחיו
 
 
ברמת הכובש פינו אותנו לקיבוץ גבעת השלושה שם גרנו מספר חודשים, ולאחר מכן, עברנו לגור באופן זמני במוסד נוער בכפר סבא בשם "אונים". בסוף המלחמה, חזרנו לרמת הכובש.כעבור כשלוש שנים, פרץ סכסוך בין המפלגות הפוליטיות בתנועה הקיבוצית. המצב החמיר עד כדי כך, שחברי הקיבוץ שתמכו במפלגת "אחדות העבודה" לא הסתדרו עם החברים שתמכו במפלגת מפא"י". במצב שנוצר, האפשרות היחידה שנותרה הייתה לפלג את הקיבוץ. הוחלט שאנשי "אחדות העבודה" יישארו ברמת הכובש, ואילו אנשי "מפא"י" שהורי נמנו עימם, יעזבו ויקימו קיבוץ חדש.
 
כך, בחופש פסח של שנת 1953, עברנו לבית חדש בקיבוץ עינת.בעינת פגשתי בפעם הראשונה מטוסים מקרוב. הקיבוץ שוכן בסמוך לשדה התעופה של כפר סירקין שבנו הבריטים מזרחית לפתח תקווה. בשנים ההן, שימש שדה סירקין לאימון פרחי טיס של חיל האוויר. מטוסים מסוג "סטירמן" ו"הרווארד" ששימשו אז להדרכה, היו טסים כל הזמן מעל עינת. מדי פעם, היינו אני וילדים מהכיתה שלי הולכים לשדה התעופה ומביטים במטוסים ממריאים ונוחתים.
 כשהייתי נער בעינת, היינו לומדים מידי יום ארבע שעות, ואח"כ עובדים בענפי החקלאות השונים שהיו בקיבוץ. בין היתר עבדתי בכותנה, במטעים, ברפת, בכרם, בפרדס ובענף גידולי השדה.
 
לקראת הגיוס לצבא, התקבלנו אני ועוד שלושה בנים מהכיתה שלי לקורס טייס, ובחודש נובמבר 1960, התגייסנו. בקורס טייס למדנו לימודי קרקע במקצועות שונים: מטאורולוגיה, מכשירים, מבנה מטוס ועוד. בנוסף, עברנו קורס צניחה, וכמובן שגם היו אימונים בטיסה.המטוס הראשון שבו טסתי היה מטוס בוכנה בשם "פייפר". במטוס הזה טסנו כ-40 גיחות כאשר אחת לכמה טיסות היו מתקיימים מבחני טיסה ומי שלא עבר אותם, הודח מהקורס.אחרי ה"פייפר" טסנו על מטוס סילון שנקרא "פוגה מגיסטר". על המטוס הזה התאמנו כשנה לערך, בה תרגלנו מגוון רחב של נושאים: המראות ונחיתות, פניות, הזדקרויות, אווירובטיקה, ניווטים, סחרורים וטיסות לילה.בחודש נובמבר 1962 הסתיים קורס הטייס. מתוך 170 החניכים שהתחילו, סיימנו 17, כאשר אני היחיד מהכיתה שלי שהצליח לסיים.
 
לאחר הקורס, עברתי לטייסת מבצעית שנקראה טייסת 113 שהפעילה מטוסי קרב-הפצצה מתוצרת צרפת בשם "אורגן".לאחר ארבעה חודשי טיסה ב"אורגן" הוצבנו אני ועוד שניים מהקורס שלי בטייסת 116 שהפעילה מטוסי "מיסטר 4", גם הם מתוצרת צרפת.בטייסת 116 התאמנו כ-8 חודשים, אז הוסמכנו כטייסים מבצעיים. במקביל לטיסה בטייסת המיסטרים, עברתי קורס מדריכי טיסה והייתי מדריך בבית הספר לטיסה וחבר בצוות האווירובטי של חיל האוויר, במסגרת זו, השתתפתי במפגני טיסה שונים. 
 
בשנת 1966 עברתי לטוס בטייסת 101 שנקראת גם "טייסת הקרב הראשונה". באותה תקופה, הפעילה הטייסת מטוסי "מיראז' 3" שהיו בזמנו מטוסי הקרב החדשים והמתקדמים ביותר שהיו לחיל האוויר. המיראז' היה יכול לטוס במהירות כפולה ממהירות הקול, יותר מ-2,000 קמ"ש והצטיין בעיקר בקרבות אויר.
 
בתקופת השירות שלי השתתפתי במלחמות ובטיסות מבצעיות שונות מעל מצרים, ירדן, סוריה ולבנון. במלחמת ששת הימים (1967) טסתי במיראז' והשתתפתי במבצע שפתח את המלחמה, בו השמיד חיל האוויר בתוך שלוש שעות את חיל האוויר של מצרים. במבצע, תקפתי במטס הראשון שדה תעופה בשם "בני סואף" שנמצא בדרום מצרים, ובהמשך, ביצעתי תקיפות בכל החזיתות.בשנת 1969, יישמתי את מה שלימדו אותנו כאשר השתתפתי בקרב אוויר מעל דמשק והפלתי מטוס מיג 17 סורי.השתתפתי גם במלחמת ההתשה (1969-1970) ובמלחמת יום הכיפורים (1973) בה נטשתי מטוס "סקייהוק" שנפגע מירי מהקרקע.
 
בשנת 1969 השתחררתי מהצבא והתקבלתי לחברת אל על כקצין ראשון שזה טייס המשנה לקברניט. שימשתי כקצין ראשון כשמונה שנים, במהלכן הייתי בצוות הקליטה של מטוסי הבואינג 747 (ג'מבו).אחרי שמונה שנים כקצין ראשון, עברתי קורס קברניטים, ולאחר שהוסמכתי כקברניט, טסתי על מטוסי בואינג מדגם 707, 737, 747, 757 ו-767. תא הטייס (קוקפיט), מטוס בואינג 767.
 
כקברניט, הטסתי את אחת הטיסות הראשונות של אל על למצרים, מיד לאחר חתימת הסכם השלום. היה נחמד לטוס למצרים, לשם שינוי במטוס נוסעים ולא במטוס קרב.בשנת 1987 התחיל הגוש הקומוניסטי להתפורר ואל על התחילה לטוס לפולין. מאחר והורי יוצאי פולין ומשפחתם לא שרדה את השואה, היה לי חשוב להיות בצוות של הטיסה הראשונה לשם. לפני שיצאנו, דאגתי להאריך את זמן השהיה על הקרקע, מה שאפשר לנו לערוך ביקור קצר בעיר וורשה ולבקר באנדרטה לזכר מרד גטו וורשה, היה בכך סוג של סגירת מעגל.
 
בשנת 1991 השתתפתי במבצע שלמה, במהלכו הטסנו בתוך כמה שעות כמעט את כל קהילת יהודי אתיופיה.  
טסתי עד גיל 65, כמעט לכל העולם. סה"כ, צברתי עשרות אלפי שעות טיסה המצטרפים יחדיו לפרק זמן של כמה שנים בהן הייתי באוויר.לשאלת איתי האם אני מתגעגע לטיסה אשיב כי טיסה זה דבר שלא שוכחים, זה לא רק
מקצוע, אלא גם דרך חיים. לכן, תמיד יהיה לי רצון לחזור שוב לטוס, העניין הוא שבגילי, מותר לי להטיס רק מטוסים קלים.                               

מילון

אווירובטי
הצוות האווירובטי של חיל האוויר הישראלי פועל במתכונתו הנוכחית החל מ-1954‏[1] ומפעיל (נכון ל-2011) 4 מטוסי t-6 טקסאן ii. במשך כ-50 שנה, מ-1960 ועד 2010, השתמש הצוות האווירובטי במטוסי cm.170 פוגה מגיסטר ("צוקית")‏[2] ובמידה רבה מזוהה המטוס עם הצוות האווירובטי.

ציטוטים

”טיסה זה דבר שלא שוכחים, זה לא רק מקצוע, אלא גם דרך חיים. “