מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

טוב להודות לה'

רחל והנכדה עופרה
הילדה רחל שטטלר
קום המדינה – היופי ופשטות החיים

נולדתי בשנת 1952 בבית החולים בעפולה',ונתנו לי את השם הניה רחל, על שם אחות אבי שנרצחה בשואה עם בעלה ושלושת ילדיה. הורי, סבא רבה אהרון צבי (רב מוסמך שוחט ומוהל) וסבתא רבתא רבקה לבית לבקוביץ עלו לארץ עם אחותי הבכורה בת שבע שנה לאחר קום המדינה בשנת 1949 .

עם עלייתם לארץ, עברו על הורי שנה וחצי של תלאות רבות, וחיפוש אחרי עבודה שהולמת את כישוריו של אבי (בינתיים הוא עבד וסלל כבישים וגם בפרדס קטף פרות הדר). אבי מצא עבודה בתור שוחט ומוהל בצפון הארץ בעמק יזרעאל במושב כפר גדעון ובמושב מרחביה והורי הקימו את ביתם בעפולה.

כשהגענו  לעפולה אבי בנה לנו צריף של עצים, שני חדרים, מטבח ומבואה. השירותים היו בחוץ, בלי חשמל ובלי גז (מים זורמים היו). ממש ארמון לעומת המעברות שהיו בנויות מפחונים.

במהלך היום אבי עבד כשוחט בעפולה ובלילה כאשר צריף ביתנו היה בבניה הוא שמר על העצים לבל יגנבו אותם.

אימי המסורה ישבה בלילות ליד מכונת התפירה כאשר עששית של נפט מאירה את החדר החשוך. אמי עזרה בפרנסת הבית כאשר תפרה וסרגה לארבע בנותיה בגדים יפים לשבת ולחג. שמלות, סוודרים ומעילים. את הארוחות בישלה אימי על פתיליה של נפט. המקלחת היתה צמוד לבית אך בחוץ. בקיץ התרחצנו במקלחת אבל בחורף אימי מילאה גיגית מים רחצה אותנו היטב ואבי ניגב אותנו היטב היטב.

משפחת רוטנר: ההורים ובנות (מימין): רחל, זהבה, שרה ובת-שבע.

 

הימים היו ימי צנע (1952-1956), אוכל קנינו מתלושים שקבלנו מהמדינה. אך החיים היו פשוטים וטובים. הורי לא שכחו את זוועות השואה כאשר מחצית ממשפחתם נספתה בזוועות.

כשהייתי בת שבע עברנו משפחה המונה ארבע בנות וזוג הורים לדירה קטנה בעפולה. בדירה היה חשמל ומים זורמים. ובמשך הזמן עם התקדמות המדינה והטכנולוגיה הגיע גם הגז והמקרר לביתנו (לפני כן קררנו את מוצרי המזון בבלוק קרח ארוז שהוחלף מידי יום).

הורי המסורים שאהבו אותנו תמכו והקשיבו לצרכנו היו שם עבורי תמיד. אמי,עזרה לנו בחשבון, היסטוריה וכתיבת חיבורים. אב, עזר בלימודי קודש, שהיה בקי בהם מאוד (שהרי סיים פעמיים את כל התלמוד הבבלי).

חוויות ילדות רבות אינן נשכחות. ערב שבת אבי לפני הקידוש מברך את בנותיו. כשממחטה לבנה בידיו ושם על ראשנו "ישימך ה' כשרה רבקה רחל ולאה". כך ברך מהבכורה ועד הקטנה.  שחקתי עם חברות מהכיתה קלס,,תופסת וכו. בלי טלפון וללא כל מדיה. דלת הבית פתוחה, רק הולכים לחברה ונשארים לשיחה.

אני בת חמש עשרה, מלחמת ששת הימים בפתח. עפולה, ה"חור שבקצה הסרגל" הופכת לצומת מעבר לחיילים בדרכם צפונה. ואנו חוות את המלחמה מקרוב. הפחד והדאגה, לחיילנו אשר נמצאים בחזית. והסוף הטוב לצד הצער על הלוחמים שנפלו במלחמה.

מלחמת ששת הימים הביאה איתה תובנות לחיי. התהילה הגדולה, הניצחון המפואר, גרמו לנו לשמחה ולאהבת הארץ אך איתם הגיע גם הגאווה המוגזמת, היוהרה והשחצנות. כל זה עמד בניגוד מוחלט לחיים הפשוטים שהיו לפני המלחמה. תפיסת העולם הזו השתנתה וקבלה מימד אחר כעבור שש שנים עם פרוץ מלחמת יום הכיפורים. המלחמה היתה קשה ואכזרית יצאנו מהמלחמה ב"שן ועין" הרבה לוחמים בני גילי נפלו בקרבות והעולם נראה אחרת. אם עלי להעביר מסר לנכדי ולמשפחתי תקופה זו, היא אחת התקופות שהשפיעה על תפיסת עולמי. יש מקום בחיינו לצניעות, לענווה שהרי "לא לעולם חוסן" וטוב וחשוב להודות על מה שיש.

הזוית האישית

עופרה: היה לי מאוד כיף לעבוד עם סבתא ושהיא הגיעה לבית הספר שלי. אני רוצה לאחל לסבתא בריאות ואושר.

מילון

עששית
אחד ממיני המנורות או הפנסים שהשתמשו בהם בעבר.כינוי בימינו למנורת נפט העומדת על השולחן או נתלית.

ציטוטים

”החיים היו פשוטים וטובים.“