מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

טבריינית אוהבת דגים?

שמחה ואורן בבית סבתא בחיפה
גביעי קריסטל.ירושה מהורי הבעל

משתתפים: סבתא שמחה וייס-אוחנה (64 וחצי) ונכדה אורַן לוי (8).

 
הקשר: סבתא שמחה היא אמה של יהודית, אמו של אורן. מצטלמים בבית של סבתא.
הבית של סבתא: שכונת נווה דוד, חיפה, דירת שיכון, קומה שלישית משמאל. הדירה ממש מול הים ולולא בניין ענק ומכוער ("מרידיאן") שנבנה מעבר לכביש, ניתן היה לראות את כל הנוף המקסים. כעת נחשפים רק לחלק ממנו. בכל מקרה, הבית מצוחצח עד כלות, אפוף ניחוחות משכרים של מאפים מעשה ידי שמחה. בסלון ספות עור חומות, באגרטל פרחי ציפורי גן עדן ("מהגינה שלי"), על השידה תמונות נכדים ויש גם נר נשמה.
נר נשמה: מקבר רבי מאיר בעל הנס בטבריה. אתמול, מספרת שמחה, הכניסה משפחתה (אוחנה) ספר תורה לבית הכנסת "תורת חיים" בעיר, ובהזדמנות זו ביקרו גם בני המשפחה בקבר של רבי מאיר. על השולחן מתרבים התופינים, העוגיות ומיני התרגימא.
הבית של אורן: בשכונת הכרמל הצרפתי בעיר. אורן בכור לשלושה אחים (ירדן, גבע וזהר), אביו, אסף (אסי) צלם וידאו המצלם ביום-יום עבור "יד ושם" ובשבתות משחקי כדורגל לערוץ הספורט. אמו, יהודית, נטורופטית ועובדת מהבית ("אנשים מתקשרים ומזמינים אומגה 3", אורן).
 
עיסוקי שמחה: מנהלת מועדון גימלאים עירוני ("אלי כהן"). במסגרת זו אחראית על ה"קשר הרב דורי" בבית ספר "עין הים" שבשכונת קריית שפרינצק הסמוכה. בעבר, בהיותה בוגרת קורס עבודה קהילתית, עבדה בשרותי הרווחה של עיריית חיפה, בשיקום שכונות. בעיקרון, אומרת, היא עומדת לצאת לגמלאות, אך בפועל אין לה כוונה לפרוש. אוהבת מאד את עבודתה שממלאת אותה סיפוק. קבוצת הקשישים שהיא מנהלת משתתפת בתכנית "הקשר הרב דורי" ולחבריה קשרים עם ילדים שמלמדים אותם את רזי המחשב והאינטרנט.
עיסוקי אורן: תלמיד כיתה ג' בבית ספר "טשרניחובסקי" ("על שם המשורר שאול טשרניחובסקי", אורן). אחר הצהריים משתתף בחוג כדורגל, ולדבריו מי שמנצח מקבל "חמצוצים" (סוכריות גומי) מהמאמן (משה שושן). בנוסף הוא חבר בקבוצת "אמירים" לילדים מצטיינים, שבה לומדים דברים שלא לומדים בכתה ("נגיד שורשי המוסיקה ומתמטיקה במשחקים") וב"חוג גורדון" שבו לומדים על מדע ועל מדענים ("לפי ארצות").
 
קורות שמחה: ילידת טבריה, נובמבר 1948 ("שנה אחרי שחרור העיר"). הוריה ילידי העיר אף הם וכך גם הוריהם והורי הוריהם. מצד אביה, 9 דורות, מצד אמה "אולי יותר". בכל מקרה, היא נצר למגורשי ספרד. סבה, שמעון שבי, היה איש תנועת העבודה וחבר ההגנה, ממקימי ההסתדרות בעיר, אביה שמעון, היה דייג בכנרת ובהמשך בעל קונדיטוריה שבה עבדה גם אמה ("חונכנו לעבוד ולתרום"). למדה בבית ספר הממלכתי ג' ובבית ספר תיכון "הגליל", זוכרת היטב את הפגזות הסורים בימים שלפני מלחמת ששת הימים. בהמשך החיים עברה לחיפה ונישאה לאלברטו וייס, עולה מצ'ילה, לו היא נשואה זה ארבעים ושתיים שנה. אבי שלושת ילדיה – עוז, יהודית ושי ("כולם מסודרים").
 

כלי כסף. ירושת הורי הבעל אלברטו מצ'ילה

כלי כסף. ירושת הורי הבעל אלברטו מצ'ילה
 
בלילות שבת היא מארחת את המשפחה (שבעה נכדים) ומכינה מאכלים אהובים שמקורם במטבח של מזל, אמה.
המאכלים של מזל: דגים חריפים (מושט, או בורי), מרק עוף (או בשר), "ספיריטו" (תבשיל תפוחי-אדמה ובשר) ו"מחשי" – ממולאים (בעיקר קישואים). לארוחות חלביות היא מכינה את ה"מדרוטה" (חצילים בגבינה) וכמובן מאפים, ביניהם, "מעמולים" (עוגיות תמרים) וה"רוסקט" – כעכים עם שומשום "לאירועים מיוחדים" (בריתות ואזכרות).
  

כעכי "רוסקט". כיבוד טברייני לבריתות ואזכרות
ישראלי: "רק אנשים מחוץ-לארץ יכולים להגדיר אותנו", שמחה. אורן: "ישראלי זה יהודי שהולך כל יום שישי לבית כנסת ומתפלל, ולא בונה לעצמו פסל. למדנו את זה".
 
איחולים למדינה: "שכל ארצות העולם יחיו אתה בשלום", אורן. "שלום, וקודם כל בינינו", שמחה.
 
__
התיעוד נעשה כחלק ממיזם "דור 3 – שלושה דורות של ישראלים: לכבוד שנת העצמאות ה-65 למדינת ישראל", במסגרת תכנית הקשר הרב דורי–"מזקנים אתבונן". צלמת: רלי אברהמי. כתב: אבנר אברהמי

מילון

רבי מאיר בעל הנס
כינויו של עושה נפלאות הקבור בטבריה. הכינוי מופיע החל מהמאה ה-18, ובאופן מסורתי מקובל לזהות אותו עם התנא רבי מאיר, אך יש השוללים זיהוי זה. קברו, קבר רבי מאיר בעל הנס, הוא מוקד עלייה לרגל. על פי אמונה עממית, רבי מאיר הבטיח ישועות לכל מי שינדב צדקה לעניי ארץ ישראל לעילוי נשמתו. לכן, יש שנוהגים להתפלל בציוּן הנחשב לקברו, ותורמים כסף לצדקה.

ציטוטים

”ישראלי: רק אנשים מחוץ-לארץ יכולים להגדיר אותנו“