מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

חתונה אחרי מלחמה

סבתא אסתר והנכד אוהד
סבתא אסתר בת 19
סיפור עלייה

סיפור העלייה

נולדתי בעיר מרקש שבמרוקו בשנת 1952, הייתי הילדה השנייה מבין 10 אחים למשפחת וקנין.

אני בילדותי

 

אבא שלי עבד כרפד ואימא שלי הייתה עקרת בית. בגיל 3 היתה מהפכה במרוקו ובגלל זה ההורים שלי נאלצו לברוח משם: אני, הוריי ו- 3 אחים שלי, עזבנו את הכל ועלינו לארץ ישראל.

ההורים שלי…. געגועים אליהם…. 

אני זוכרת שבדרך לארץ גרנו כחצי שנה על אוניית מעפילים שנקראת אוניית "ירושלים". כשהגענו לישראל, הובילו אותנו מהסוכנות היהודית למעברה בעיר קריית גת. שם גרנו בתוך "פחונים" שזה בתים שעשויים מפח בתנאים שהיו מאוד קשים.

אני זוכרת שלא היה לנו חשמל והמים היו מחוץ לפחונים ואנחנו בתור ילדים שיחקנו עם בעלי החיים שהסתובבו בינינו.

לא ידעתי לדבר עברית וגם ההורים שלי לא ידעו. לא היו לנו צעצועים או משחקים והיינו ממציאים משחקים משלנו. ממגבות ישנות עשינו בובות ודיברנו בינינו עם קופסאות שמחובר אליהם חוט כאילו זה מכשיר טלפון.

בגיל שלוש וחצי הלכתי לגן הילדים שהוא גם היה עשוי מפח ושם לימדו אותי לדבר עברית. אחרי שלוש שנים עברנו מ"הפחונים" לשיכון בקרית-גת שזה בית שעשוי מאבן. שם גדלתי ברוב שנות ילדותי.

למדתי בבית ספר "משואה" בקריית גת עד כיתה ג'. אני זוכרת שהיו ילדים מאוד אלימים בבית הספר שהיכו אותי ללא סיבה הרבה פעמים ובגלל זה לא אהבתי ללכת לבית הספר. אני זוכרת את התקופה כפחות חיובית.

המצב הכלכלי בבית שלי לא היה טוב ולכן נאלצתי לעבוד בשביל שיהיה כסף ואוכל להורים שלי ולאחים. עבדתי בקטיף של תפוחי אדמה ותפוזים עד גיל 12 וכנגד כל הסיכויים הצלחתי ללמוד לבדי בבית קרוא וכתוב בעזרת חברה שלי שהיא ידעה קצת יותר טוב ממני.

בגיל 12 הלכתי ללשכת העבודה כדי שיתנו לי עבודה מסודרת אבל הם סירבו כי הייתי קטנה בשנה ובשום פנים ואופן לא הסכימו אפילו לנסות לסייע לי. אני זוכרת שבכיתי כדי שיעזרו לי ואז למרבה הפלא החליטו בלשכה לשנות לי את תאריך הלידה. כך מצאתי את עצמי "גדולה" בשנה והנה אני בגיל 13 ואז הצליחו לסדר לי עבודה במפעל טקסטיל והתחלתי לעבוד במפעל בשלוש משמרות כל יום. כעבור 3 שנים נשרף המפעל אבל אני למודת ניסיון… הצלחתי למצוא עבודה במקומות אחרים.

בתקופה הזאת רוב החברות שלי היו בנות שעבדו איתי במפעל והיינו מאוד מחוברות אחת לשנייה כי כולנו היינו באותו מצב. בגיל 16 מאוד רציתי ללמוד וחיפשתי קורס לאנגלית שיעזור לי בהמשך החיים.

למדתי מס' חודשים ושילמתי על זה מהכסף שהרווחתי בעבודה אבל אחרי כמה חודשים סגרו את הקורס ואני בחוסר ברירה… ויתרתי על הלימודים.

בגיל 19 הכרתי את סבא שלך דוד ומאז ועד היום אנחנו ביחד.

סבתא אסתר בת 19

 

סיפור החתונה

זה היה בעשרים בנובמבר בשנת 1973…  הכרתי את סבא אחרי מלחמת יום הכפורים הוא יצא לחופשה מעזה לקריית גת, אני הייתי במרכז המסחרי וראיתי אותו והוא שאל אותי איזה סרט יש היום. שלחתי אותו לבית הקולנוע והוא הלך לראות את הסרט. אחרי חצי שעה אני ראיתי אותו שוב והוא הזמין אותי לראות איתו את הסרט כמובן שהסכמתי… אני זוכרת שכל הסרט דיברנו ולא ראינו בכלל את הסרט. אחרי הסרט הוא ליווה אותי הביתה כנהוג לאותם זמנים.

ככה הפכנו לזוג ויצאנו 5 חודשים ואחרי זה סבא הציע לי נישואין. התחתנו באולמי גיל ביבנה בחתונה גדולה, ומאז הקמנו משפחה וילדים בעיר יבנה.

ביום החתונה

הזוית האישית

אוהד: הייתה לנו חוויה נהדרת – מאוד מרגשת . סיפור החיים של סבתא שלי גורם לי להבין שבעבר חיו בעוני קשה מאוד וזה גורם לי להעריך מאוד את החיים שיש לנו היום. אני גאה בסבתא שלמרות כל הקושי הצליחה להקים בית ולחנך ילדים שבזכותם אני הגעתי לעולם.

סבתא: כיף לי ומרגש אותי מאוד שאני מעבירה את הסיפור לנכד שלי שיידע איך החלה השושלת של המשפחה שלו.

מילון

פחונים
בית שעשוי מפח

ציטוטים

”זה היה בעשרים בנובמבר בשנת 1973, הכרתי את סבא, אחרי מלחמת יום הכיפורים “