מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

חקלאות בין דורית

אבא יוסף
סבא נתן
הצמחים שמקיפים את חיי

אני יעקב בן יעקב, נולדתי בשנת 1937 בפרדס חנה, להורי יוסף (סלומונוביץ') והרצלה (קייזרמן) בן יעקב. נישאתי לאשתי: חיה סמסון (שלימק).

משפחתי קשורה לחקלאות והתיישבות בארץ הרבה שנים.

סבא נתן, אביה של אמי, לא נמנה עם הבילויים – אך היה קרוב אליהם. הוא לא עלה יחד איתם לארץ. נתן נדד לשווייץ כדי ללמוד חקלאות, מכיוון שחשב שכך יצליח לעזור יותר לבילויים ולארץ ישראל. נתן עלה לישראל להצטרף לבילויים והקים פה את משפחתו.

סבא נתן

אבי יוסף היה מורה לחקלאות ומלאכה בבית הספר היסודי בפרדס חנה. במסגרת זאת גם הקים את "המועדון החקלאי", שהיה ארגון ארצי בחסות האגף לחינוך חקלאי במשרד החינוך.

אבא יוסף

הילדות שלנו הייתה פשוטה: שיחקתי הרבה ברחוב. לפני שהיה כביש, רוב שטח הרחוב היה חול נקי, ממש ארגז חול גדול, ללא גבולות. בקיץ החול היה יבש ושיחקנו כמו שילדים משחקים היום בארגז החול. בחורף כשהחול היה לח שיחקנו בגולות, ובמשחק "כיבושים" (דומה "ארצות"). תמיד אהבתי לשחק "דודס": לוקחים שני מקלות אחד על האדמה ושני ביד, לוקחים את המקל שביד וחובטים איתן במקל שעל האדמה. כשהמקל עף באוויר, חובטים בו כך שיגיע הכי רחוק.

כבר בבית הספר החקלאי מקווה ישראל אהבתי לעסוק בטיפול ו"הכרת" צמחים – לדעת מהו כל צמח. הייתי היחיד שהסכים לעבוד בגן הבוטני ולא ברפת, ואהבתי להכיר צמחים חדשים.

אחרי בית הספר התיכון שרתתי בצבא, במסגרת המדרשה החקלאית של הנח"ל. במדרשה לימדנו חקלאות, לחברי גרעיני התיישבות.

לאחר לימודים גבוהים בארצות הברית חזרתי לארץ ועבדתי במחקר חקלאי בענף הפרחים. בנוסף פיתחתי משק חקלאי במושב סתריה. קנינו עשרה דונם במושב, עוד לפני שנבנתה "שכונת הבנים", איפה שגרים ילדי כיום. בחרתי לעסוק בפתוח גדולי צמחים ממשפחת הפרוטאיים. מקורן של הפרוטיאות בחצי התחתון של כדור הארץ, בעיקר בארצות כמו דרום אפריקה ואוסטרליה.

מכיוון שעבדתי במשרה מלאה מחוץ למשק, רוב הטיפול בצמחים, הקטיף ואריזת הפרחים למשלוח נעשו על ידי בני המשפחה האחרים בעיקר על ידי אשתי חיה וילדי. חיה היא בוגרת בי"ס חקלאי כדורי. הילדים, לפני היציאה לבית הספר ולפעמים גם אחרי שחזרו מבית הספר היו ממשיכים בקטיף ובערב גם במיון הפרחים ואריזתם. בשנים הראשונות היינו מייצאים את הפרחים לחו"ל והיום צמצמנו את ההיקף הגדול ואנחנו משווקים רק בארץ. הייתה לנו גם משתלה של פרוטיאות.

בשנות עבודתי במכון וולקני הייתי נוסע לשבתונים בחו"ל וגם לנסיעות קצרות לכנסים וכדומה. במסגרת הסיורים המקצועיים בעולם, היינו פוגשים חקלאים, מדריכים וחוקרים העוסקים במחקר ופיתוח בענף הפרחים בכלל ובפרוטאיים בפרט. במסגרת זאת ראינו הרבה פרוטיאות כצמחי בר וכן במטעים. במחקרי עסקתי במיוחד בצמחים מעוצים שמקורם במחצית הדרומית של כדור הארץ. אני מכיר היטב את הצמחייה באזורים הים תיכוניים של כדור הארץ: דרום אפריקה, אוסטרליה, צ'ילה, קליפורניה וישראל.

כשפרשתי לגמלאות בגיל 65 המשכתי לעסוק בחקלאות ולטפל בצמחים. עד היום, בגיל 80 החצר האחורית שלנו מלאה בצמחים מיוחדים, בעיקר פרוטיאות, שאני מטפל בהם כל יום.

אתם בטח שואלים על שם המשפחה שלי, בן יעקב. אני יעקב – יעקב בן יעקב.

שם המשפחה הגיע במסורת משפחתית. אבא שלי (יוסף), התחיל את המסורת. הוא שינה את שם משפחתנו לבן יעקב, וקרא לבנו (אני) יעקב. לבני קראתי יוסף, כשם אבי, המסורת הייתה אמורה להימשך כך שיוסף יקרא לבנו יעקב, אך יוסף קרא לבניו עמרי, ענבר (וגאיה). המסורת הופסקה.

הזוית האישית

סבא יעקב: אנחנו הדור האחרון שממנו החקלאות כבר נעלמת מנוף הארץ. היה חשוב לי לספר שעד דורי החקלאות הייתה חלק מרכזי מחיינו, לא רק שלי אלא גם של סבי ואבי. בדור הזה, איה כבר לא תהיה חקלאית גדולה כשתגדל, אך אני שמח שכבר היום היא קרובה לטבע ולנופי הארץ, ותספר את סיפורי וסיפוריי החקלאות לדורות הבאים. היה כיף גדול לעבוד עם איה.

איה: היה נהדר לעבוד עם סבא וללמוד עליו. זה כבוד לדעת על החקלאות שנעלמת, ואני בטוחה שאעביר אותה הלאה. למדתי כמה חקלאות הייתה חשובה לפני דורי, ובמה עסקה משפחתי. זה כבוד ללמד את סבי להשתמש במחשב, ואפילו עוד יותר ללמוד ממנו על החקלאות.

מילון

הבילויים
קבוצת יהודים שעלתה מרוסיה - אוקראינה במאה ה-19.

ציטוטים

”אם חקלאות כאן, מולדת כאן“