מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

חלומות וזכרונות ממרוקו

גבריאל, טליה ורומי במסגרת התכנית
בסיור בבית התפוצות
סבא מספר על ארץ הולדתו

קוראים לי טליה ויצמן, אני לומדת בכיתה ו' 2 בבית ספר אלון יזרעאל, עפולה. השנה לקחתי חלק בתוכנית "הקשר הרב דורי" תוכנית שנועדה לחזק את הקשר בין הדור המבוגר לדור הצעיר של היום, לחזק את הקשר בין הסבתא או הסבא לנכדים. יחד עם חברתי, רומי יעקב נרשמתי להשתתף בתוכנית. הזמנתי את סבי גבריאל ויצמן לקחת חלק בתוכנית ולבוא פעם אחת בשבוע לפגישה של הקבוצה.

סבא גבריאל או שמו בקיצור גבי, נולד במרוקו בביתו. פעם היה נהוג ללדת בבית, ומיילדות באו אל בית משפחתו ויילדו אותו. הוא היה הבן החמישי במשפחה מתוך 11 ילדים. במרוקו היה נהוג לקרוא לתינוקות בשמות מהתנ"ך, ובשמות של מלאכים. לכן קוראים לו גבריאל על שם המלאך גבריאל. סבי סיפר לנו שהיה המון מנהגים מיוחדים הקשורים באוכל מסורתי, והוא עד היום זוכר אותם. למשל: הכינו קוסוקוס חלבי, בחגים הכינו מג'דרה, חגגו את המימונה בחגיגה מפוארת עם עוגות, ממתקים ופירות יבשים. והיו פעמים שהילדים הכינו בעצמם תבשיל. מאוד עניין אותנו לשמוע על כל המנהגים המיוחדים, המשחקים השונים, והצעצועים הישנים. סבי סיפר לנו על מספר חוויות מיוחדות שהיו לו.

כאשר סבי היה בן שלוש הוא קיבל צעצוע של כלב מעץ, עם חריטה. זה היה מאוד מרגש, כי זה לא היה דבר רגיל שילד מקבל צעצוע. אז לא היו צעצועים. גבי סיפר גם חוויה פחות נעימה, כאשר הוא היה בן שלוש, היא שפך על עצמו סיר מים רותחים,  והיה מאושפז בבית החולים. ועד היום נשארה לו צלקת מאותו היום.

לסבי היו חלומות רבים, והוא סיפר לי על כל החלומות שהיו להם כילדים, מה הם דמיינו, על מה הם דיברו, למשל: הוא היה לוקח מקל מעץ ומדמיין שהוא רוכב על אופנוע עם חבריו. הוא זוכר כשפרצה מלחמת ששת הימים בישראל, הוא היה בבית הספר היסודי ומאוד חשש למה שיקרה ליהודים במרוקו, בעקבות המלחמה. הוא למד בבית הספר היסודי והייתה להם תלבושת אחידה, שהוא זוכר אותה עד היום: חלוק כחול עם פס אדום.

כאשר היה בן 9 עלה לארץ לעיר עפולה, וגר בשכונה שנקראת גטו, זאת אומרת שכונה סגורה. עם העלייה ארצה,הוא עברת את שמו מוויזמן לוויצמן. הוא ומשפחתו חיו בשכונה עם הערבים בשלום, אך ליהודים היו קהילות שונות ונפרדות. ביום הראשון בו הוא עלה לארץ הוא הכיר ילד מהשכונה בן גילו, והוא נשאר איתו בקשר עד היום. הוא למד בבית ספר ממלכתי דתי בשם "מעלות" בו למדו בנים לחוד ובנות לחוד. בניגוד לבתי הספר במרוקו, בישראל לא הייתה תלבושת אחידה.

בצבא הוא שירת בחייל האוויר בתור שומר על המטוסים, ובודק מתקנים.

הזוית האישית

טליה ורומי: נהנינו מאוד מה תוכנית ולמדנו הרבה דברים חדשים. הביקור במוזיאון בית התפוצות היה מרתק ומעניין מאוד. חיזקתי את הקשר שלי עם סבי וראיתי כמה הוא נהנה לבוא למפגש ולספר לי את הסיפור של משפחתי. במהלך הפגישות עשינו המון דברים מהנים, שיחקנו משחקי חברה, שמענו סיפורים, ראיינו את הסבים והסבתות ולימדנו אותם על האינטרנט. למרות שאנחנו העשרנו את הידע שלהם בכל מה שנוגע לאינטרנט ולמחשבים, הם חלקו איתנו מידע חשוב לא פחות, את סיפור העלייה שלהם, את סיפור חייהם.

מילון

מימונה
המִימוּנָה הוא חג עממי של יהודים יוצאי מרוקו, הנחוג במוצאי שביעי של פסח. חגיגת המימונה כוללת פתיחת שולחן ועליו מיטב מטעמים, ומיני מתיקה. המסובים נוהגים ללבוש בגדים מסורתיים מפוארים הזהים למלבושי המימונה של יהודי מרוקו, והוא כולל שירים, ברכות וריקודים. (ויקיפדיה).

ציטוטים

”במרוקו היה נהוג לקרוא לתינוקות בשמות מהתנ"ך, ובשמות של מלאכים. לכן קוראים לו גבריאל על שם המלאך גבריאל“