מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

חלום שהתגשם

אני, סבתא שלי וסבא שלי
סבתא שלי בבית ספרה "אורנים" בארץ.
סיפורה של סבתא שלי, על זכרונותיה וחוויותיה מהילדות בארץ

בתאריך 29 במרץ בשנת 1948, בעיר זלצבורג שבאוסטריה, נולדה סבתא שלי, צילה. הוריה ברחו מאירופה כשפרצה מלחמת העולם השנייה וילדו את אחותה הבכורה, ציפי, באוזבקיסטן. בתום המלחמה חזרו לאוסטריה וילדו את סבתא שלי. היא הייתה עם משפחתה במחנה עקורים בית ביאליק באוסטריה (במחנה זה אספו אנשים לאחר מלחמת העולם השנייה), ועברה לישראל בשנת 1949 בגיל שנה, שנה אחרי הקמת המדינה.

סבתי מספרת שאביה חלם על ארץ ישראל עוד לפני מלחמת העולם השנייה והיה חבר בתנועת בית״ר. זו הייתה השאיפה של הוריה, להגיע לארץ ולהתיישב בה. היו אנשים מהמחנה שלא הגיעו לארץ והלכו לארצות הברית וויתרו על העלייה לארץ. והוא לא ויתר על ההתיישבות בארץ, זה היה החלום שלו, חלום שהתגשם.

סבתי עלתה לארץ באניית "מריה ליגורה" שהובילה אותם מהעיר נפולי שבאיטליה עד לעתלית בישראל. בעתלית היא גרה באוהלים, אך רק בתחילת התיישבותה בארץ. היא גדלה ביהוד בבית ערבי (בית שערבים ברחו והשאירו) ואחר כך עברה לנווה מונסון. היא גרה שם עם הוריה ואחותה ציפי בבית פרטי עם ארבעה חדרים, היה להם לול תרנגולות ושדה פרטי. הסביבה הייתה כפרית והיו באזור הרבה פרחים, היה גם בית כנסת בשכונה. אמה, טובה, הייתה עקרת בית ואביה, שמשון, עבד ביום במכס ולימד בערב עברית את העולים חדשים.

המשפחה הצעירה

להוריה לא היה קל להיקלט בארץ עם השפה, עם המיקום, אך מכיוון שהיא הגיעה לארץ בגיל שנה היא הרגישה כאילו נולדה שם, "צברית". סבתי למדה בבית ספר "אורנים" עממי בארץ ישראל ואחר כך עברה לתיכון, בילדותה היא וחבריה הרבו להיפגש בוואדי שליד בית ספרם והירבו לטייל ולשחק. היו לה זכרונות טובים מבית הספר. היא הכירה שם הרבה ילדים, יהודיים כמובן, היא הכירה את הילדים האלו מהשכונה ומהכיתה שהייתה קטנה ומגובשת. יחסיה עם המורים היו טובים ואף כמה מהם לימדו אותה שיעורים מאוד חשובים לחיים. למשל המורה למתמטיקה, ׳אבקביץ׳ אמרה לה שלא ייצא ממנה כלום במקצוע המתמטיקה, ולמרות זאת היא נתנה לה רצון להמשיך ולכן דווקא למדה והשקיעה בו כל חייה. היא הרבתה לשחק בקלאס, תופסת, גולות ועוד עם חבריה לכיתה. היא אהבה להזכר בבית הספר, בילדים, במשחקים, במורים ואפילו בעונשים שהיו אז.

היא הכירה את סבא שלי אורי (שאז גר בירושלים) בעבודה בשדה התעופה בשנת 1969, כשהייתה בת 21, ובסוף השנה הם התחתנו. הם גרו בפתח תקווה והיו להם 3 ילדים: יעל דודתי האחות הבכורה, רם, אבי, האח האמצעי וברק דודי האח הקטן. סבתא שלי מספרת שהיחסים שלהם עם הילדים היו מעולים, יחסים טובים, קרובים, חבריים ומתחשבים. הילדים היו מושמעים ועזרו אחד לשני ולהורים. כיום יש לה 6 נכדים.

סבא וסבתא בצעירותם

סבתא שלי ומשפחתה הצליחו להתיישב בארץ למרות הקשיים שהיו להוריה ולהיקלט בה, סבתי הצליחה להכיר בעל ולהקים משפחה בארץ ישראל ולהפוך את החלום של הוריה ומשפחתה לחלום שבאמת התגשם.

הזוית האישית

הנכדה רוני: למדתי המון פרטים חדשים וחשובים על סבתא שלי ועל משפחתה, על הגשמת החלום של הוריה להתיישב בארץ ישראל ועל הילדות שלה.

מילון

ואדי
נחל או גיא המנקזים מי גשמים.

עקורים, מחנות עקורים
עקורים, גם "שארית הפליטה" הם אנשים ששרדו את השואה, ומחנה עקורים היה מקום שבו שיכנו את חסרי הבית.

ציטוטים

”אין דבר העומד בפני הרצון“