מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

חלב – ארם צובא

עבודה משותפת במסגרת התכנית
רפאל בבר מצווה של בנו
חלב -ארם צובא

חלב – ארם צובא היא העיר השנייה בגודלה אחרי דמשק, נמצאת בצפון סוריה קרוב לגבול עם טורקיה ומרוחקת כ- 350 ק"מ מדמשק. בשנת 2012 מנתה אוכלוסיית חלב שני מיליון נפש. חלב ידועה כאחת הערים העתיקות בעולם. הישוב היהודי בחלב הוא עתיק יומין ושורשיו מגיעים לימי קדם. משמעות השם חלב ומקורו אינם ידועים, אך קיימת אגדה ערבית הקשורה לכך המספרת שאברהם אבינו בדרכו מחרן התעכב במקום זה, חלב את צאנו והאכיל את העניים ולכן נקרא שם המקום חלב. זאת מסורת המקובלת על תושבי העיר היהודים והערבים.

ראשית יסודה של הקהילה היהודית בחלב במאה השלישית והרביעית לספירה ומאז התקיימה קהילה יהודית מאורגנת, שחבריה דיברו יוונית וזיקתם הייתה בעיקר למרכז הדתי והתרבותי שבארץ ישראל עם השפעה ממורשת בבל. יהודי חלב לא ראו את עצמם כיושבים ארעיים בגולה, שכן הם ישבו על אדמה המהווה על פי ההלכה חלק מארץ ישראל ולמעשה ההתיישבות היהודית לא פסקה מאז ימי רומי.

חשיבותה של הקהילה כמרכז רוחני דתי עולה ממסמכי גניזת קהיר (גניזת קהיר היא אוסף גדול של כתבי יד וספרים יהודיים, שנכתבו בין המאה ה-9 והמאה ה-19). באיגרת שכתב הרמב"ם לחכמי הפרוביאנס בשנת 1195 הוא מתאר בקדרות את מצב לימוד התורה בזמנו, אך מעלה על נס את חלב וחכמיה כקרן אור באפלה.

קהילת חלב נחשבת לאחת הקהילות היהודיות העשירות והמשגשגות באימפריה העותומאנית. איתנותה הכלכלית אפשרה את התפתחותם של המדרשים והישיבות ושמם של חכמיה נודע למרחק. בעקבות גירוש ספרד בשנת 1492 התיישבו בחלב יהודים ספרדים שנוספו ליהודים המקומיים שנקראו ׳המוסתערבים׳. בואם של מגורשי ספרד לעיר השפיעה עמוקות על עיצוב פניה של הקהילה היהודית המקומית, שפת ותרבות הלדינו לא השתלטו על התרבות המקומית כפי שקרה במקומות אחרים כמו ביוון, טורקיה וארץ ישראל. יתכן שזה נבע מחוזקה של הקהילה המקומית. הקהילה הספרדית במאות 16-18 מנתה כ- 20% מהאוכלוסייה ונקראת פרנג'.

בין המוסתערבים לספרדים ניטשו מחלוקות חריפות וכל קבוצה התקיימה כקהל נפרד ושמרה על ייחודה. בהדרגה גברה השפעתם הרוחנית של הספרדים וחכמי העיר הבולטים באו מקרבם. במרוצת הדורות הכירו גם המוסתערבים במנהיגות הספרדית והתמזגו בהדרגה. הספרדים רכשו את השפה הערבית ואימצו את הלבוש, השיח והמאכלים של המוסתערבים.

מיקומה של חלב על צומת נתיב התנועה העיקרי של הסהר הפורה העניק לה מימי קדם חשיבות צבאית וכלכלית. בטרם נמצאו ע"י האירופאים נתיבים אלטרנטיביים לסחר עם הודו והמזרח הרחוק, חלב שימשה תחנה חשובה בנתיב הסחר היבשתי, שנמשך מחוף הים התיכון לעירק ולאיראן ומשם להודו, אסיה המרכזית וסין. עם פתיחת נתיב שייט לארצות אלו דרך כף התקווה הטובה (דרום אפריקה) נחלש יחסית כוחה הכלכלי של חלב, אך עקב הפריחה הכלכלית התיישבו בעיר סוחרים אירופיים שעמם נמנו ונציאנים, בריטים, צרפתים והולנדים.

היהודים מקרב סוחרים אלו לא ראו את עצמם כחלק מהקהילה המקומית, אך נוכחותם חוללה תמורות רבות בקהילה היהודית ושינויים בהרכב החברתי של הקהילה ועיצוב מחודש של מוסדות הקהילה. השתלבותם של יהודים מקומיים רבים בעסקי המסחר הבינלאומיים של האירופאים הביאה לחדירת החינוך האירופאי והתרבות המודרנית המערבית ובייחוד הצרפתית. בסוף המאה ה- 19 הוקמו בתי ספר של כי"ח אליאנס עם חינוך חילוני צרפתי שיצר מתח בקהילה המסורתית אך מצד שני הוא גרם לפריצת דרך בתחום החינוך והביא מקצועות חדשים.

במאה ה- 19 חלה הצטמצמות ניכרת בהיקף המסחר דרך חלב בעקבות פתיחת תעלת סואץ בשנת 1869 והעיר סבלה משפל כלכלי בשנות ה- 20 וה- 30. בשנת 1910 היו בחלב 35,000 יהודים, אך המצוקות הכלכליות עודדו הגירה של צעירים יהודים רבים אל ארצות משגשגות יותר, במיוחד לאמריקה, והיו גם כאלה שעלו לארץ ישראל. קהילת יוצאי חלב התגבשה בירושלים ובשנת 1880 היא נרשמה כקהילה עצמאית וקיימה קשרים עם עיר מוצאה. במפקד בשנת 1943 היו בחלב 17,000 יהודים לאחר גל עזיבה ב- 1941 בעיקר לארץ ישראל.

בשנת 1947 נותרו בחלב כ- 10,000 יהודים ועקב הפרעות מחציתם ברחו לתורכיה, לבנון וא"י. בשנת 1948 נותרו כ- 4500 יהודים. בשנת 1968 נותרו כ- 1000 יהודים. בשנת 1988 נותרו כ- 670 יהודים. בשנת 1997 נותרו בסוריה כולה כ- 250 יהודים, וכיום התרוקנה סוריה מיהודים.

בני קהילת ארם צובא מחלב הקימו מרכזים קהילתיים חזקים ומשגשגים ביבשת אמריקה, בארצות הברית, מקסיקו, ברזיל, פנמה וארגנטינה. קהילות אלו עברו ועוברות תמורות משמעותיות אך הם ממשיכי הדרך של קהילת ארם צובא ושומרים בקנאות על המסורת החלבית, המנהגים וצביונם המיוחד בפזורות השונות ברחבי העולם. הקהילה החלבית התנהלה ומתנהלת במשך כל התקופות כקהילה מסורתית ליברלית לא קיצונית, קהילה שיצאו ממנה גדולי הרבנים. בתקופות מסוימות הם ממנו כ– 60% מתקציבי הישיבות בעולם. הם העריצו ותמכו ברב עובדיה יוסף זצ"ל, שאשתו הייתה ממוצא חלבי והייתה לה השפעה גדולה עליו. לא ידוע על נישואי תערובת בקהילות החלביות ברחבי העולם. בברוקלין יש קהילה חלבית גדולה שאופייה ומנהגיה נותרו כמנהגי חלב ואף שבברוקלין יש קהילה של יוצאי דמשק, רוב החתונות של יוצאי חלב הם בינם לבין עצמם.

יש להזכיר את מסורת הפזמונים (פזמונים בהקשר הזה הם שירי קודש עבריים שהמחברים מייעדים לזמרה על פי הלחן של שיר לועזי ידוע. פזמונים מתחברים עד היום בקרב יהודי חלב בניו יורק, בדרך כלל לרגל חתונה או חגיגת בר-מצווה. בחירת הלחן נעשית על ידי המזמין, שהוא בעל השמחה עצמו או אדם אחר, הרוצה לכבד בפזמון את בעלי השמחה. במקרים רבים נבחרים לחנים של שירים פופולריים מאת המלחין המצרי מותמד עבד אל ווהאב, אך גם לחנים אירופיים או אמריקאיים. לדוגמה, הלחן של שירו המפורסם של אירווינג ברלין, "האל יברך את אמריקה" – "God Bless America״ הותאם לפזמון שחובר לרגל פתיחת בית הכנסת "אחי עזר" בברוקלין), ואת שירת הבקשות שהן המסורות המוזיקליות הפעילות והמעניינות ביותר בעולם היהודי בכלל ובקרב יהודי חלב בפרט. (שירת הבקשות הוא כינוי לאירוע תרבותי המתקיים בקרב בני עדות המזרח בו נוהגים לקום בשבת מאשמורת הבוקר ולשיר בצוותא אוסף פיוטים טרם תפילת שחרית של שבת. זאת החל משבת פרשת בראשית לאורך חודשי החורף. שירי הבקשות הם אוסף פיוטי שירת הקודש שמקורה ביהדות ספרד, פיוטים המבטאים שבח לקב"ה, ערגה לארץ ישראל, פיוטי שבת, ועוד).

בית הכנסת הגדול בחלב

חלקים מבית הכנסת הגדול בחלב הם מהתקופה הביזנטית. בית הכנסת נושא את שמו של יואב בן צרויה שר צבאו של דוד המלך. לפי המסורת המבנה נבנה בימיו של דוד המלך לפני כ– 3000 שנה כאשר יואב בן צרויה כבש את ארם צובא כמוזכר בספר תהילים פרק ס' בהצותו (בהלחמו) את ארם נהריים ואת ארם צובא. דוד המלך הורה לשר צבאו שחלב תהיה ירושלים הקטנה ומאז התחילה ההתפתחות התורנית בה.

בית הכנסת הגדול כלל שבעה היכלים וכן מערת קבורה, שנקברו בה הרבנים הראשיים של חלב. המבנה נפגע במאה ה– 13 כתוצאה מהכיבוש המונגולי ונבנה מחדש בשנת 1418. בהיכל השביעי, שנקרא ׳היכל אליהו׳ נשמרו כתבי הקודש וכתר ארם צובא. כתר ארם צובא הוא כתב-היד העתיק ביותר של התנ"ך בשלמותו המוכר לנו. הוא גם המקור המוסמך והמדויק ביותר הן של הטקסט המקראי, הן של מערכת הניקוד, הטעמים והמסורה. את הכתר כתב הסופר שלמה בן בויאעא לפני יותר מאלף שנה, ובעל המסורה אהרון בן אשר הגיה, ניקד ומסר אותו. הכתר זכה למעמד מיוחד של סמכות, כבוד וקדושה בשל מסורת עתיקה, שלפיה כתב-יד זה היה לפני הרמב"ם בשעה שקבע את הלכות ספר-התורה. הכתר נכתב בטבריה לפי ההשערה בשנת 920, נשדד והורד למצרים בסוף המאה הי"א, ונמסר לקהילת ארם צובא למשמרת בסוף המאה הי"ד. במשך 600 שנה שכן הכתר בבית הכנסת הגדול בעיר.

בפרעות שאירעו בעיר בסוף שנת 1947 הועלה המבנה באש וניזוק באורח קשה ושופץ באופן חלקי בשנת 1992. פרעות 1947: יומיים לאחר ההכרזה על תוכנית החלוקה בכ"ט בנובמבר 1947 התחוללו פרעות נגד היהודים בחלב. אספסוף ערבי נהר לרובע היהודי הרס, שדד ושרף בתים וחנויות. ההמון בסיועו של הצבא התנפל על בית הכנסת הגדול הרס אותו ושרף ארבעים ספרי תורה.

כתר ארם צובא ניצל אך נפגע. יש גירסאות שונות על מה שקרה לו מאז. בשנת 1957 הובא הכתר לישראל על ידי אחד מבני הקהילה שהיה לו דרכון פרסי. כיום יש בידינו רק 295 דפים מתוך 487 שהיו בספר השלם. כתר ארם צובא הופקד כהקדש בידי מכון בן-צבי ומוצג במוזיאון ישראל על פי החלטת ועד הנאמנים של הספר.

הזוית האישית

רפאל: התכנית הייתה חוויית לימוד מעניינת וחשובה כדי שאוכל לספר את סיפור חיי, וזה בסיוע המנחה התלמידה דלית.

רפאל השתתף בתכנית הקשר הרב דורי בבית ספר "יעדים" וסיפר בנוסף את סיפורו האישי על חייו בסוריה

מילון

כֶּתֶר אֲרַם צוֹבָא
כֶּתֶר אֲרַם צוֹבָא הוא כתב יד חשוב של התנ"ך שנכתב בטבריה, על פי כל כללי המסורה הטברנית, בשנת 930 בקירוב. חוקרי המקרא רואים בכתב יד זה את הנוסח המדויק ביותר של התנ"ך, בשל ההתאמה הפנימית המדויקת בין הנוסח עצמו לבין הערות המסורה הנמצאות בו. לדעת חלק מהחוקרים, זהו ספר התורה שהרמב"ם העיד על דיוקו. (ויקיפדיה)

ציטוטים

”חלב ידועה כאחת הערים העתיקות בעולם“