מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

חיפה של ילדותי

הצבא הבריטי בחיפה
חיפה - הכרמל
לגדול בבית שמח ובוטח בה', למרות הבריטים, הערבים ומלחמת השחרור.

שמי  חוה  ספיר  לבית  שפירא.  נולדתי  בשנת  1944. הורי  הגיעו  לארץ  ישראל  בגיל  צעיר  מפולין.

 אבא הוא  ר' אברהם משה  הלוי  בן  הרב  יהושע  הלוי  ורבקה. הוא  היה  הצעיר  מבין תשעה  ילדים. אביו, הרב  יהושע, סיפק  רהיטים  לצבא  הפולני. יום  אחד ,נכנסו  שני חיילים  למחסן  הרהיטים  ורצחו  את  הרב  יהושע. אבא  היה  בן  שלושה  חודשים. אמו האלמנה  חזרה  לבית  אביה, עיירה  בסביבות  לובלין,  עם  תשעה  יתומים. עד  יום  מותה התגוררה  עם  ילדיה  במרתף הגדול  שהוקצב  לה  והתפרנסה  מחנות  סידקית.
אבא למד  בישיבת  לובלין  עד  גיל  שש-עשרה  ואז  נפטרה  אמו. אבא  החליט  לעלות

לארץ  ישראל. מאחר  שהיה  קטין, הוא  זייף  את  גילו  והוסיף  לעצמו  עוד  שנתיים. אבא  הגיע  לארץ  בשנת  1935.

אמא  היא  מרת  לאה  בת  ר' שמואל  ורבקה  לבית  בלושטיין. גם  היא  התגוררה  בעיירה

בסביבות  לובלין. ר'  שמואל  היה  חזן  ופייטן  והתפרנס  ממסחר  עם  הגויים. החשיפה שלו  לאנטישמיות  גרמה  לו  להשיג  שלושה  סרטיפיקטים (רשיונות  כניסה  לארץ  ישראל). בשנת  1935  הגיעה  אמא  לארץ  עם  הוריה  כשהיא  בת  ארבע-עשרה.

ההורים  שלי  התחתנו  וגרו  בחיפה. עיר  יפה  זו  שוכנת  למרגלות  הר  הכרמל  ונושקת

לים. השילוב  של  הר  וים  יצר  בעיר  שלושה  חלקים  טבעיים : החלק  הקרוב  לים  ולנמל נקרא  "העיר  התחתית".  החלק  העליון  הוא  ראש  הכרמל  והוא  נקרא  "הכרמל". החלק  האמצעי, שהוא  מורדות  ההר, נקרא  "הדר  הכרמל". החיבור  העיקרי  בין "הדר  הכרמל"  לבין  "העיר  התחתית"  הוא  באמצעות  מדרגות.

משפחתי  גרה  בחלק  הנמוך  של  "הדר  הכרמל". כשנולדתי, הבית  היה  חדר  אחד  מתוך שלושה  חדרים  שהיו  בדירה. המטבח  והאמבטיה  היו  משותפים. בשני  החדרים  האחרים גרה  משפחה  אחרת, שכללה  איש  ואשתו, אמו  ואחיו  של  הבעל.  הם  הצליחו  להגיע מוינה, בירת  אוסטריה,  בשנת  1940. בקרבת  חופי  הארץ  הם  נתפסו  על-ידי  הבריטים, ששלטו  אז  בארץ, והועלו  על  אונית  הגירוש  "פטרייה". ברחמי  ה'  הם  ניצלו  מהפיגוע באוניה  ולבסוף  התישבו  בחיפה. לא  היו  להם  ילדים  והם  "אימצו"  אותי. כך  זכיתי

במשפחה  מורחבת  ואוהבת.

כשהייתי  בת  שלוש, עברנו  לדירה  סמוכה  "מרווחת"  יותר. הפעם  היו  לנו  חדר  ומטבח לעצמנו, אבל  המקלחת  והשירותים  היו  משותפים  לנו  ולמשפחה  הנוספת  באותה  דירה. אני  זוכרת  איך  אמא  שלי  רצה  איתי  בכל  בוקר  למעון, כשאנחנו  מדלגות  ממחסה למחסה  מאימת  הבריטים, שהשגיחו  על  הרחוב  שלנו. כמעט  בכל  ערב  הכריזו הבריטים  על  עוצר, שנמשך  עד  הבוקר. ( אסור  להיות  ברחוב ). ההורים  שלי  חזרו מהעבודה  בערב  תוך  כדי  סיכון  נפשם, מפני  שהבריטים  היו  קודם  יורים  ואחר-כך

שואלים  מי  זה.

הוריה  של  אמא  גרו  בדירה  קרובה  ברחוב  שלנו. אני  זוכרת  שבכל  ערב  היתה  סבתא באה  להרדים  אותי  בחדר  היחיד, שהיה  גם  חדר  שינה  וגם  חדר  אוכל. האורחים הרבים  שהגיעו  אלינו  תמיד, ישבו  עם  ההורים  במטבח. היישוב  היהודי  בארץ  ניהל  מלחמה  עם  הבריטים  על  הזכות  של  כל  היהודים  לעלות לארץ  ישראל  ולהקים  בה  מדינה  עצמאית. אבא  שלי  התגייס  ל"הגנה"  והשתתף  בפעולות  נגד  הבריטים  ונגד  הערבים.

בפסח, שנת  1948, ממש  לפני  הכרזת  המדינה, נכבשה  "העיר  התחתית"  של  חיפה

שהיתה  בידי  הערבים. רק  אמא  ואני  היינו  בבית  באותו  הלילה. לפתע  שמענו  קולות

נפץ  איומים. נבהלתי, אבל  אמא  הרגיעה  אותי. היא  ידעה  שנלחמים  על  חיפה.

למחרת  הגיע  אבא  לזמן  קצר  וסיפר  איך  כבשו  את  העיר : כמעט  שלא  היה  נשק בידי  הלוחמים, בודאי  לא  פצצות  ותותחים, אבל  הם  היו  יצירתיים. הם  מילאו  חביות ברזל  באבנים  ודרדרו  אותם  במורד  המדרגות  המחברות  את  "הדר  הכרמל"  עם "העיר  התחתית". הרעש  הנורא  שהקימו  החביות  בדרכן  ממדרגה  למדרגה  נשמע כמו  הפגזה  של  תותחים. הערבים  היו  בטוחים  שזורקים  עליהם  פצצות  ומהרו

להכנע  בלי  קרב.

אבא  המשיך  לשרת  בצה"ל  ולא  ראיתי  אותו  במשך  שנה!  אחר-כך  נודע  לי  שנפצע מקליע  ברגלו, אושפז  וחזר  להילחם. אבא  השתחרר  מהצבא  בתום  מלחמת  העצמאות. הורי אהבו  מאוד  את  ארץ  ישראל  ולא  יצאו  ממנה  עד  יום  מותם.

היתה  אימרה  שגורה  בביתנו  בכל  פעם  שצצה  בעיה  גדולה  או  קטנה : אין  בעיה !  צריך  לחשוב  מה  עושים  עכשיו, והעיקר  להיות  בשמחה  ובבטחון.

מילון

סרטיפיקט
תעודת רישיון כניסה לארץ ישראל בתקופת המנדט.

עוצר
איסור יציאה מהבית או איסור כניסה למקום מסוים במשך זמן מסוים.

קליע
החלק המתכתי שעף מקנה הרובה

ציטוטים

”כשצצה בעיה- אין בעיה ! צריך לחשוב מה עושים עכשיו, והעיקר להיות בשמחה ובבטחון “