מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

חינוך טוב מוביל לחיים טובים

במהלך שיעור מחשבים
חתונתם של סבא וסבתא
סיפור חייה של סבתי רחל וויץ

יונתן ארז השתתף השנה בתכנית הקשר הרב דורי יחד עם סבתו. יונתן מביא את סיפור של סבתו רחל וייץ על ילדותה בירושלים: 
ילדותה של סבתי בירושלים
סבתי רחל וייץ, נולדה בירושלים לאהרון ומירה פאול בשנת 1949.במהלך ילדותה גדלה בשכונת גאולה שבירושלים (שלימים הפכה לשכונה חרדית) יחדיו עם הסופר הידוע עמוס עוז. "כאשר הייתי ילדה אני ועמוס גרנו באותו הבית שסבי בנה בקומות שונות, אני ועמוס היינו בילדותינו חברים טובים ואימי אף עשתה לנו בייביסיטר".
 
 
נדהמתי לגלות כיצד סבתי מספרת לפרטי פרטים זיכרונות מילדותה כאילו התרחשו הרגע. סבתא מספרת: "אני זוכרת שבחצר הבית היו שני עצים גדולים של תאנה ורימון ובצד השני של החצר היו שלושה עצי איקליפטוס גדולים". סבתי מספרת שכל ילדי השכונה נהגו להגיע לחצר ביתה ולשחק איתה משחקי ספורט. כאשר שאלתי אות סבתי היכן למדה בילדותה היא סיפרה לי שבית הספר בו למדה לא היה כפי שאר ביתי הספר, סבתי למדה בבית ספר "שונה" וליברלי ולפי סיפוריה בבית הספר הייתה גינת ירק שתופעלה על ידי הילדים בלבד וחוגי יצירה. דבר שלא ידעתי לפני התכנית היא הסיבה שבגללה בחרה סבתי לעסוק במקצוע ההוראה, "בעקבות חוויותיי בבית הספר היסודי בחרתי לעסוק בהוראה". סבתי מספרת ש"בעקבות תקופת בית הספר היסודי היא נחשפה לצד ה"אחר" של החינוך – צד שבו נותנים לילדים זכות בחירה ומכבדים אותם ואת דעותיהם.

התנסות ראשונית כאשת חינוך

בגיל 17 לפני גיוסה לצבא הלכה סבתי לסמינר "בית הכרם" להכשרת מורים.

את הכשרתה במקצוע עשתה במקצועות גיאוגרפיה ואנגלית. בשירותה הצבאי כיהנה כמורה חיילת בדימונה בבית ספר מיוחד לילדים בעלי צרכים מיוחדים אשר מורות אזרחיות לא הסכימו לקחת אותם תחת חסותם בעקבות התנהגותם השגויה.
"כשהגעתי ביום הראשון ללמד נחשפתי וראיתי את ישראל השנייה ופשוט חטפתי שוק. אני הגעתי מבית נורמטיבי שבו ההורים קיבלו את הילדים ואף העניקו להם תשומת לב וכבוד רב וגם הילדים בו התייחסו כלפי המבוגרים בצורה אוהבת ומכבדת". היא מספרת שהיא נדהמה לראות קבוצת ילדים בכיתה ח' שחוו הזנחה רגשית וחוויות קשות בבית. במהלך שירותה נהגה לערוך ביקורי בית והיא מספרת שבאחת הפעמים היא הגיעה לבית של ילדה מופנמת ושקטה שהתנהגותה בשיעורים הייתה מאוד מוזרה וכאשר אכלה עם שאר בני משפחתה של הילדה שאלה את אחיה מדוע הילדה מתנהגת באופן מוזר. היא נחרדה לגלות כי אחיה נהג במשך כל ילדותה של הילדה לקשור אותה למיטה ולהכות בה במכות חשמל. באותו לילה אחרי שעות ללא שינה היא החליטה לקחת את הדברים בידיים ולטפל בנושא החמור הזה, היא מספרת שבאותו הלילה היא פנתה לגורמים חיצוניים במטרה שהם יפתרו את בעיית המשפחה.
 
הקמת משפחה והמשך בתחום החינוך
שאלתי את סבתי כיצד הכירה את סבי שלמה, היא סיפרה לי שהוא הגיע לפני גיוסו לבית סבתה של סבתי מכיוון שסבתה הכירה את הוריו שחיו פולין. היא מספרת שלאחר מפגשם סבי נהג לשלוח לה מכתבי אהבה משירותו הצבאי ולאחר ארבע שנים ששמרו על קשר נישאו בשנת 1970 בירושלים בחתונה חגיגית ומרגשת. לאחר שנישאו עברו סבי וסבתי לחיפה בעקבות תחילת לימודיו של סבי.
 
לאחר שסיימה את שירותה הצבאי בתור מורה חיילת החליטה סבתי לשמור על מקצועה בתור מחנכת ומורה. ראשית התחילה ללמד קשישים ועולים חדשים את השפה העברית ובין היתר העבירה קורסים של הוראה לאנשים שונים. בשנת 1971 ילדה סבתי את אמי שרון ובשנת 1975 עברו לרחובות. בשנת 77 נולד דודי דורון.
 
באותה תקופה החלה סבתי ללמד נשים אנאלפביתיות לקרוא ולכתוב במסגרת תכנית הנקראה "שיקום שכונות וביעור הבערות" ויותר מאוחר החלה גם ללמד נערות אתיופיות אשר עלו מאתיופיה. לאחר שדודי זיו נולד בשנת 85 החליטה סבתי לסגור מעגל והחלה ללמד בבית הספר החקלאי "כנות" כפי שהיא עצמה למדה בבית ספר חקלאי. לבית הספר כנות הגיעו נערים אתיופיים שעלו במהלך מבצעים שונים. לאחר מכן השתתפה בפרויקט "נעלה" של נוער רוסי שעלה מברית המועצות ללא הוריו אשר למד עברית, עשה בגרויות ולימים גם התגייס לצבא. הפרויקט האחרון שניהלה סבתי היה "טיפוח קריאה וכתיבה" של המחלקה של החינוך התיישבותי, במסגרת הפרויקט איתרו תלמידי ט-י אשר לא ידעו לקרוא ואו לא הבינו את התוכן אשר קראו.

חיים כפנסיונריתאת עבודתה כמחנכת סיימה סבתי לפני כשבע שנים והחלה לעסוק בתחביביה כשוזרת פרחים, סורגת, רוקמת וצלמת נוף. את שזירת הפרחים למדה סבתי במשך שנתיים וקיבלה תעודת פלוריסטיקה. לפני שלוש שנים החלה סבתי לשזור פרחים במלון הבוטיק לאונרדו לתקופה.

 
סבתי מספרת לי על עוד תחביב (אם אפשר לקרוא לזה תחביב) שהיא מאוד מאוד אוהבת – טיולים מסביב לעולם. "תמיד אהבתי לטייל בין אם טיולים קצרים ובן אם טיולים ארוכים". סבתי במשך חייה נסעה מסביב לעולם וביקרה ברחבי אירופה (האזור המועדף עליה), ארצות הברית, קנדה,אפריקה, המזרח הרחוק, ניו זילנד ועוד ארצות רבות. "אני אוהבת טיולי נוף, אני אוהבת טיולים שבמהלכם אני נחשפת לתרבויות שונות של אוכל שונה ומנהגים שונים".
 
סבתי מספרת (ואני עד לכך) שהיא מאז ומתמיד אהבה לבשל ולאפות ואפילו יש לה אוסף של ספרי בישול מכל הזמנים. במהלך כל שישי סבתי נוהגת לארח בני משפחה וחברים ודואגת שהכול יתנהל כשורה. בתקופה האחרונה ומאז שהחל הפרויקט סבתי החלה "להתמכר" לעולם האינטרנטי ליהנות ממנו ולהיות פעילה בקבוצות של צילום פרחים ועבודות יד.
 
קשר רב דוריבנימה אישית, אני מרגיש שבמהלך השתתפותנו השנה בתכנית "הקשר הרב דורי", יחסי עם סבתי התהדקו וכעת אנחנו מקפידים לשמור על קשר ברמה היומ-יומית.
 
העשרה
שכונת גאולה: "שכונת גאולה היא שכונה בירושלים. כיום משמש שם זה ככינוי לגוש שכונות במרכז ירושלים, המשמש כמרכז השכונות החרדיות בעיר…. השכונה הוקמה בסוף שנות העשרים על ידי אברהם חסידוף, יזם מקרקעין ירושלמי…בעשור האחרון הפך צביון השכונה למסחרי מאד, עד שנהיה מרכז הסחר החרדי הגדול בירושלים".
עמוס עוז: "עמוס עוז (נולד ב-4 במאי 1939) הוא פרופסור לספרות באוניברסיטת בן-גוריון בנגב, סופר ואינטלקטואל ישראלי. בשנות ה-60, עת פרסם את הרומנים הראשונים שלו, נחשב עוז כאחד מהבולטים בסופרי "דור המדינה". בשנות האלפיים, הוא נחשב על ידי רבים לאחד מבכירי הסופרים בישראל. הגותו עוסקת בספרות, בזהות ישראלית וציונית, במחשבה מדינית-חברתית מנקודת השקפה  וציאל-דמוקרטית".
ויקיפדיה
תשע"ו

מילון

שכונת גאולה
שכונת גאולה היא שכונה בירושלים. כיום משמש שם זה ככינוי לגוש שכונות במרכז ירושלים, המשמש כמרכז השכונות החרדיות בעיר.... השכונה הוקמה בסוף שנות העשרים על ידי אברהם חסידוף, יזם מקרקעין ירושלמי...בעשור האחרון הפך צביון השכונה למסחרי מאד, עד שנהיה מרכז הסחר החרדי הגדול בירושלים,

עמוס עוז
עמוס עוז (נולד ב-4 במאי 1939) הוא פרופסור לספרות באוניברסיטת בן-גוריון בנגב, סופר ואינטלקטואל ישראלי. בשנות ה-60, עת פרסם את הרומנים הראשונים שלו, נחשב עוז כאחד מהבולטים בסופרי "דור המדינה". בשנות האלפיים, הוא נחשב על ידי רבים לאחד מבכירי הסופרים בישראל. הגותו עוסקת בספרות, בזהות ישראלית וציונית, במחשבה מדינית-חברתית מנקודת השקפה וציאל-דמוקרטית.

צ'פצ'ולה
כינוי חיבה לבחורה

ציטוטים

”"אני גאה ומאמינה בך. תסיר כל דאגה מלבך כי הטובים תמיד מנצחים"“

”"בעקבות חוויותיי בבית הספר ובבית בחרתי לעסוק בהוראה"“

”הגעתי מבית נורמטיבי שבו ההורים קיבלו את הילדים והילדים התייחסו באהבה, תשומת לב, וכבוד“