מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

חינוך בילדות

סבתא יהודית ושחר הנכד
סבתא יהודית וסבא בצעירותם
חינוך בבית - החינוך שלי בשונה מהחינוך של היום ...

הסיפור שלי…

תקופתי בבית הספר ושנות לימודיי היו מלאות בחוויות וזיכרונות, עלייתי לכיתה א'

לנו היה המון אהבה ופחות עצמאות פחות בטחון בגלל שגדלתי בארץ עוינת וערבית, הזהות היהודית הייתה בפחד עם כל זה שהיה משטר צרפתי סוציאליזם בבית הספר התנהל חינוך נוקשה. לדוגמא, ילד שאיחר  את הצלצול – שערי בית הספר היו סגורים ולמחרת הוא הוענש בחומרה. לדוגמא, לכתוב חיבור 10 פעמים ולהגיש אותו עם חתימת הורים. דוגמה נוספת ילד שלא הכין שעורים, בהפסקות של בית ספר היה עליו לעמוד ליד הכיתה עם מחברת על הגב. בעיר שלי יורד שלג כבד ובכיתה מחממים עם אח ופחם. היה ילד תורן שצריך לבוא לבית הספר חצי שעה לפני להדליק את האח כדי שהכיתה תתחמם, למלא דיו בשולחנות, לנקות לוח ולהכין גירים, ללכת למשרד ולהמתין לצלצול, להרים למורה את התיק ואת המחברות ושהמורה נכנסת לכיתה כולם עומדים ליד הכיסא.

אוכל ומזון

לאוכל ולמזון בתקופה שלי הייתה חשיבות, האוכל בילדותי היה לו כבוד וערך . לדוגמא: לא הייתה בחירה לכריך כל בוקר הכריך היה בגט עם שוקולד או ריבה שאמי מכינה בית הספר שלי היה מ8 עד 5 בערב עם הפסקה הביתה לארוחת צהריים. לדוגמא: ארוחת הצהריים מורכבת מסיר אחד ובתוכו בשר וקטניות מעט פירות של העונה , בחזרה  מבית ספר קיבלנו כוס חלב ועוגייה שאימא אפתה בבית, ארוחת ערב הייתה מורכבת מהרבה גבינות ביתיות וחלב עם הרבה לחם. בחצר היה לנו תרנגולות והיטלו ביצים, אך הביצים היו מיועדים אך ורק לתינוקות ולסבתות. מובן שאכלנו בשר עזים וכבשים, הבשר והעוף היה מיועד רק לחולה הוא ליולדת. לדוגמא: אם מישהו חלה שחטו תרנגולת והכינו מרק עוף עם הרבה ירקות שורש וזה היה תרופה לשפעת. בשעות ערב מתכנסים בבית כל המשפחה אוכלים מלא אגוזים בלוטים ערמונים בוטנים וצימוקים אילו היו חלק מאבות המזון משלנו .לאוכל היה כבוד מיוחד לסיום את המנה לא זורקים שאריות לא זורקים לחם כי לא היה מבחר ולא עודפים. כל יום שלישי היה יום אכילת שאריות מזון שנשרו משבת עד יום שלישי. לחם שהתייבש היה עושים מימנו אוכל ומפוררים אותו במסננת של הקוסקוס מעסים אותו ושופכים עליו מרק ירקות ובשר .

בשולחן שבת היו חלות שאימא אפתה יין שאימא הכינה בעונת הענבים והתפריט היה בשר קציצות, אפונה ומרק קטניות. יום שבת בצהרים היו זיתים וחמוצים שהכינו בבית וחמין. לכבוד שבת אמי אפתה עוגת טורט שבארץ מכנים אותה "עוגת חנק".

הירקות והבשר היו טריים כל יום בשוק כי לא היה מקרר ולא היה מקפיא ולא היה סופר. אמי נהגה ללכת לשוק פעמיים ביום: בבוקר ובצהריים וקנתה לפי צרכי הבית. על השולחן לא היו בקבוקי שתייה וגם לא כל מיני תוססים. היו מים רתוחים עם תפוזים וקליפות לימון ומעט קוביות סוכר. אמי הכינה סירופ שזיפים ומשמשים והוא הי מיועד לאורחים. לא היה לנו ממתקים בשווקים הממתק היחידי שהיה קוביות שוקולד סוכרייה ומסטיק . אני נוהגת לתת עד היום לתת סוכרייה ומסטיק .

המסקנה היא שהייתה ילדות ענייה ודלה אך היינו שמחים בחלקנו .

ילדותי בצל מלחמה

נולדתי בשנת 1945, שהיתה סוף מלחמת עולם שנייה אמי סיפרה לי שהיה קשה להשיג אוכל ומתו לא מעט תינוקות. אני ינקתי מאמי ושרדתי אך לא חלף הרבה זמן וכשהייתי בגיל 6 או7 פרצה מלחמה קשה בין הצרפתים וערבים. זאת הייתה מלחמה מאוד קשה.

אני זוכרת הרבה רגעים של עוצר, הרבה חיילים, הרבה יריות וזה הקשה עליי בתור ילדה קטנה. בתור ילדה יהודייה היה לי קשה לומר שאני יהודייה. לדוגמא: אסור היה לענוד שרשרת עם מגן דוד, או להזדהות כיהודי, מנהגי היהדות התנהלו אך ורק בתוך הבית או בבית הכנסת .

לי ולאחים שלי היה שני שמות, שם יהודי ושם צרפתי. לדוגמא: קראו לי מסעודה שם שהיה רק בבית ופורטונה ברחוב ובבית הספר.

משחקי ילדות היו רק בשכונה ביחד עם כולם, מעורבב, יהודים צרפתים וערבים.

לא היה מכוניות ולא אוטובוסים לא משנה המרחק צריך ללכת ברגל בשלג בגשם בחום ברעב היה פחד סביבתי לא קל להתבגר בתוך מצב כזה. המלחמה נמשכה שש או שמונה שנים היא התחילה בסוף 1952 והסתימה ב- 1960 שהערבים קיבלו עצמאות. כאן ברגע התעורר חשדם של היהודים והם התחילו להתכונן לעלייה לארץ ישראל בגלל הפחד. העלייה נהייתה חשובה ואז אמי שאיבדה את אבי עקב מחלה חצי שנה קודם החליטה לעלות לארץ .ואז לקראת סוף שנת 1960 הגענו לארץ.

ואז התחילה עוד טלטלה בהתבגרות ובחיים שלי, לא ידעתי את השפה ולא היה אולפן לכן לא הלכתי לבית הספר ובמקום ליהנות מהנעורים התחלתי לעבוד בחקלאות כדי לעזור בכלכלת הבית . בכיתי המון אך התגברתי לאט לאט על כל הקשיים .

סיפור ההכרות שלי ושל בעלי

מאחר שלא ידעתי לקרוא או לכתוב הלכתי לעבוד בפרנסת המשפחה עבדתי בחקלאות בקיבוצים ובמושבות סביב יבנה באחד הימים הפסדתי את האוטובוס והוא עמד בתכנה עלינו ביחד למונית אני למושב ניר גלים והוא לעיר אשדוד בהמשך הנסיעה הוא כיבד אותי במסטיק ואז התפתחה בינינו שיחה. מאותו יום הוא חיכה לי בתחנה ובהמשך התפתחה בינינו אהבה חזקה ואחרי תשעה חודשים התחתנו במהלך השנים נולדו לנו שלושה ילדים בן ושמו איציק ואחריו באה בת ושמה עדנה ואז עוד בת ושמה דליה אימא של שחר הנכד שלי. באותו תקופה עזבתי את החקלאות והייתי נחושה לפתח את עצמי זה התחיל שמילאתי מקום בגן ילדים על יד הבית שלי.

ראשית הלכתי ללמוד לקרוא ולכתוב בבית ספר ערב {תהילה} אחרי שנה נרשמתי לבית ספר עמל שקוראים לו היום אורט ושם עשיתי הכשרה מקצועית.

 

הקריירה של בעלי

בתקופה שנולדו הילדים מימון בעלי היה המפרנס היחיד הוא עבד בתחום הבנייה. כאשר גדלו הילדים גם אני התחלתי לעבוד. גם מימון הלך ללמוד לקרוא ולכתוב בעברית, הוא למד ניהול צוותים בבניין ואחר כך הוא ניהל מחסני בניין. לצערנו מימון נפטר בגיל 52 בגיל צעיר ממחלה קשה. הוא זכה לראות את הנכד הראשון יובל. כיום יש לי עשרה נכדים. חמש נכדות וחמישה נכדים. הם מכירים את סבא דרך תמונות וסיפורים. שחר הוא הכי דומה לסבא מימון.

סבא מימון הגיע ממשפחה ספרדית והם היו עשרה ילדים שישה בנים וארבע בנות והוא היה הילד החמישי והוא דיבר ספרדית לדינו, צרפתית, ערבית ועברית. בבית ניהלנו מטבח ספרדי וגם אלג'ירי. עד עצם היום הזה אני מכינה את אותם המטעמים המסורתיים.

 

הקריירה שלי

אחרי שלמדתי קרוא וכתוב וגידלתי את הילדים שלי עד גיל הגן החלטתי גם ליישם את עצמי למדתי פסיכולוגיה לגיל הרך והתאהבתי בנושא הזה לכן לקחתי קורסים בהתפתחות גיל הרך, תנועה, ספרות וכל שאר תחומי גיל הרך. אחרי שסיימתי, התקבלתי לעבודה בארגון ויצ"ו .עבדתי בכיתת גן במשך 26 שנים. במשך השנים בעבודתי, עשיתי השתלמות בסמינר לוינסקי בתל אביב ואהבתי את העבודה שלי עם הילדים. הייתי מלאת סיפוק. זהו תחום מאוד עשיר. הייתי מאוד דומיננטית מבחינה חברתית, מערכת טובה עם הצוות וכמובן התקשורת עם ההורים.

במשך התקופה הילדים שלי גדלו ולמדו והלכו לצבא שלושתם עשו בגרויות ועשו תואר ראשון. איציק למד באחווה, עדנה למדה במכללה ודליה למדה בבית ספר למחשבים. דליה עובדת בהייטק, עדנה מנהלת חשבונות ואיציק מקדם מכירות.

אחרי שפרשתי מהעבודה אני עדין מתנדבת בעבודה פרטנית עם ילדים קשיי התפתחות ובשיחות עם צוותים בנושא תחום הילד.

 

אחרי שפרשתי לפנסיה התפנה לי זמן וגידלתי את זיו ושחר בשנתם הראשונה וכמובן שעוד שתי נכדות, הבנות של עדנה מיכל והדר בשנה הראשונה בחייהם.

אני רוצה לציין שאין עולם נקי כמו עולמו של הילד הקטן, במהלך אני עורכת עם הנכדים סוג של קייטנות מלאות בחוויות.

 

קישור לסיפור: קורותיה של סבתא יהודית

 

הזוית האישית

שחר: נהניתי מהחוויה שמחתי מאוד לבלות עם סבתא פעם בשבוע ולשמוע את הסיפורים של ילדותה ועל איך שהיא עלתה לארץ אני שמח שיישאר תיעוד של הסיפור שלנו בבית התפוצות אני רוצה לאחל לה בריאות אושר ושתאריך שנים.

סבתא: מאחלת לשחר שיהיה תלמיד טוב שיצליח, שיהיה מאושר ושמח, נהניתי לבלות ביחד מאוד מאוד ואני אוהבת אותו מאוד.

מילון

ג'לפה
עיר באלג'יר

ציטוטים

”“בכיתי המון אך התגברתי לאט לאט על כל הקשיים““