מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

חיי הפשוטים אך הטובים

אני ודוד ביום חתונתינו, מאושרים מאוד
אני בצד ימין של התמונה הילדה עם הרווח
העלייה לארץ והאהבה הראשונה והאחרונה שלי

קוראים לי ליובה זילברפרב ואני בת 74 אולם ניראת הרבה יותר צעירה … סתם סתם בגילנו היום אוהבים כמה שיותר לקצר את הגיל.

אז היום אשמח לספר את סיפורי הפשוט אך המלא חיים, שנתחיל ? טוב, אז נתחיל עם פרטים קצרים עליי:

קודם כל אני אוהבת לבשל ולאכול. יש לי מטבח שבו אני רוקדת כשאר אני מבשלת מגיל קטן זה תחביב ובנוסף לכך אני אוהבת לטייל בעולם הצבע האהוב עליי הוא ירוק ובורדו והעבודה שלי היא קוסמטיקאית.

אני נולדתי בשנת 1944 יש לי עוד אחות בשם טובה ואחות ואח למחצה. עליתי לארץ בגיל 4 אחרי שהוריי היו בשואה אמי ניצלה. כמעט כל משפחתי קרוב ל- 50 קרובי משפחה נספו בשואה.

כשעלחינו ארצה עם ספינה עצרו אותנו הבריטים והחזירו אותנו לקפריסין שם היינו כמה חודשים עד שהוכרזה מדינת ישראל ואז עלינו ארצה. התיישבנו בשכונת צריפים בעמידר קרוב לנתניה. בהתחלה לא היו אמצעים אז גרנו באוהלים כל העולים יחד, מכל מיני ארצות. בהמשך הורי מצאו בית די גדול והתיישבנו בו. אני זוכרת, שהיינו כל יום מוסיפים עוד רהיט או אביזר וכך לאט לאט נוצר לנו בית.

למדתי בבית ספר בארי. את בעלי דוד, הכרתי דרך שידוך. אוי, דוד כמה שאני מתגעגת אליו. דוד ז"ל נפטר לפני ארבעים ושמונה שנים. הוא היה בן אדם מיוחד כולם אהבו אותו באמת כמו מלאך. אלוהים כנראה רצה אותו קרוב אליו.

נספר עליו בהמשך הרבה יותר… הוא עלה מברזיל. אחרי השואה הוריו לקחו אותו לברזיל, שם אביו לא שרד ולכן אחרי כמה זמן גם אני בעקבותיו נסעתי לברזיל לעיר פורטואלגריה. שם ילדתי את בנותיי דוריס וירה שגדלו להיות מדהימות.

יש לי כיום ארבעה נכדים: דנה פסיכולוגית נשואה לעידן (טרייה). דן עורך דין מצליח ועובד עם אמו בעסקי היבואנות ויזמות. לי לומדת וטרינריה. שלי הנכדה האהובה שלי זאת שאיתה אני משתתפת בתכנית הקשר הרב דורי, היא מתעדת את סיפור חיי ולומדת בבית ספר טשרנחובקי. היא חולמת להיות שחקנית וזמרת.

אז לאחר שאתם יודעים הכל עליי בואו נדבר על סיפור חיי. לפני זה היכרות קטנה עם המשפחה:

אבי אהרון מידה היה רזה ג'ינג'י עיינים ירוקות גבוהה ובן אדם קשוח אל טוב לאחר שמשפחתו נספתה בשואה היה לו קשה להתמודד אך היה חמוד אלינו כמה שיכל.

אמי שניידל הביולוגית איני ממש זוכרת, אך את אמי השנייה כן .. אישה קטנה רזה עיינים חומות שיער בצבע שטני ושמה אג'ה. אבי היה סנדלר ואמי עקרת בית. אחותי טובה בעלת השיער השחור, שמנמנה, תמיד הייתה ומלאת שמחת חיים. ואני ג'יניג'ית עם עיניים ירוקות, די רזה, אבל אוהבת לאכול. דרך אגב, לא ציינתי שאני אוהבת כדורגל ואני מעריצה את ברצלונה.

נתחיל מילדותי בבית, אז כמו שאתם יודעים לאחר שהקמנו בית החיים לא היו פשוטים בארץ ישראל. הוריי ניצולי שואה לכן היו מרוחקים וקשוחים. הם עלו לישראל באנייה, הם עלו בגלל האנטישימיות באירופה. בתקופה ההיא היה מאוד קשה להיות יהודי באירופה והורי לא רצו שנגדל ככה עם סביבה לא אוהבת, לכן החליטו לעלות.

ביום יום היינו רגילים לאכול עוף תפוח אדמה, קציצות ברוטב מרק בחורף דגים. אמא שלי תמיד השקיעה באוכל. בחגים ושבתות אמי תמיד נהגה להכין קרפלעך, קניילך, גפילטע פיש, צלי ברוטב מלא בשר … עזרתי לאמא שלי לבשל במטבח הקטן שלנו זה היה מן בילוי איתה אבל בלי הרבה מילים. התקלחנו בדלי או בגיגיות ומים מהברז במטבח. כיבסנו גם באותן כלים כי לא היה אז מקלחות.

למדנו את השפה דרך השכנים ועיתונים רדיו בית ספר. אהבתי להכין עיתון משל עצמי עם כתבות שאהבתי לקרוא, קראתי לו ליובזפיפר. השם שלי עם עיתון באנגלית.

הייתי בבית הספר בארי והשכונה ב עמידר הייתה מקסימה, כל הילדים שיחקו תופסת, מחניים, 5 אבנים ויש לציין שהייתי המצטיינת של נתניה בזה שלוש שנים ברציפות. השכונה הייתה נראית פחות או יותר כמו היום. צמחים בכל הבתים, נמוכי הקומה, לרוב בתים פרטיים, דשא פה ושם. לא היו הרבה צמחים או פרחים, רוב השטח היה מכוסה באבנים. כבישים רק התחילו להסלל ועוד היו בבנייה.

השכונה הייתה יהודית והיה לנו בית כנסת קרוב ומשום מה הוא תמיד היה מלא בכל ימות השבוע. רוב השכונה הייתה מתכנסת כל יום אחרי ארוחת הצהריים. השכונה לא הייתה מחולקת לאזורים, כולם היו חברים של כולם. שיחקנו המון משחקים כדורגל וכדור סל הבנים בנות מחניים קלאס 5 האבנים כולם היינו שכונה מגובשת.

אמא שלי תמיד הייתה קונה במכולת של השכונה והייתה חנות בגדים בשם אתא שם כולם היו קונים, לרוב אמהות, זה היה מפגש של האימהות. הייתה גם חנות גדולה שנקראה "המשביר" והיו גם כמה בוטיקים קטנים. כל השכונה הייתה מגובשת, כולם היו חברים שלי, הייתי בזמנו גם מלכת השכבה וגם מלכת השכונה, שלא תחשבו לא נכון, הייתה לנו שכונה מנומסת ורגועה כולם היו אשכנזים … אני זוכרת במיוחד את אידה ליפשיץ חברתי הכי טובה היינו כמו אחיות ואת שחקן הכדורגל מרדכי שפיגלר.

בשעות הפנאי בחורף בעיקר כשלא שיחקנו, הייתי נוהגת לבשל עם אמי, לרקום, לסרוג ולתפור. עד היום כתחביב. למדתי בבארי כמו שהבנתם אני אוהבת את בית ספר מאוד. המקצועות האהובים עליי הם: היסטוריה גיאוגרפיה ומלאכה. למדנו מקצועות רגילים כמו מתמטיקה, לשון, תנ"ך, התעמלות … המורים היו טובים היה לנו יחסים די הגונים איתם והעונש היחידי היה לעמוד בפינה. לא היה חדר אוכל בבית ספר או מכולת, היינו מביאים אוכל מהבית ובנוגע לטיולים לא היו אז הרבה ממתקים אז נהגנו להביא ירקות ופירות. המאכל האהוב עליי היה בשר ובתור קינוח אהבתי מאוד אבטיח וענבים אה וגם תותים.

היו המון מסיבות. בבגרותי וגם כשהייתי קטנה הינו עושים מסיבות גלידה. היו מסיבות שכונה ומסיבות טבע. הקשבנו למוזיקה של שנות ה- 50 – 60. הקשבנו למוזיקת הביטלס, אלביס פרסלי, והזמר האהוב עליי פול אנקה. רקדנו אז במועדונים: ריקודי סלסלה, סמבה, רוקנרול, טנגו, סלואו….אהבתי במיוחד את הזמרת ברברה סטריינסד ואת השירים הבאים: memory , my way , pepole… השירים של פעם המרגיעים, מלאי האהבה והתשוקה אפרופו אהבה, אהבנו לשתות בירה.

בנעוריי הייתי בתנועת הנוער "השומר הצעיר". היה כל כך כיף התנועה עזרה לנו לשמור על שפיות שהיה מלחמות וכל מיני דברים קשים שגרמו לנו לחשוש שאולי יקחו מאיתנו את ארץ ישראל.

שאני לא אשכח רק לספר כשהגענו לארץ ישראל היינו קצת מפוחדים ומבוהלים, אבל כשהגענו לשכונה הבנו שכולם הם עולים חדשים מכל מיני ארצות, אז לא הרגשנו זרים בתוך כל המעבר הזה. למדנו את השפה דרך הרדיו והעיתונים. אני למדתי גם בבית הספר.

אהבת חיי – אהבה ממבט ראשון

פה אצטרך לעצור ולספר את סיפור חיי האמיתי כלומר הרגע שבו פגשתי את אהבתי הראשונה והאחרונה לצערי. חשקה דודתו של דוד הכירה לנו זה את זה. לעולם לא אשכח את היום בו זה קרה, איך עמדנו במדרגות זה מול זה בפעם הראשונה. עייני נצצו ועיניו זיקקו מאושר. היו לנו הורים ניצולי שואה ולכן היחסים במשפחותנו היו קרירים ולא נהגנו לפתח שיחות. אז אני ודוד שוחחנו המון. היו פגישות שרק דיברנו או רק רקדנו. כל זה היה בגיל 17, כשעוד הייתי נערה. היינו נוהגים להחזיק יידים, לנשק בלחי, כי אז לא היה מותר כל כך הרבה דברים.

אהבת חיי – ביום נישואינו

אוי זו הייתה אהבה ממבט ראשון. הוא נהג לחזר אחריי עם פתקים, שוקולדים ואפילו פעם אחת הכין לי תבשיל למרות שזה יצא גרוע. אהבתי את דוד מאוד והוא אותי – זו הייתה אהבה טהורה.

התייגסתי לצבא וכשיצאתי התחתנתי איתו. הוא היה אהבת החיי הראשונה. ההורים שלי לא היו מעורבים כל כך בחיינו, הודענו להם שאנחנו מתחתנים והם אהבו את זה בכל זאת זה שידוך שלהם. נולדו לנו שני ילדים ירה ודוריס.

לאחר שש שנים דוד נפטר מהתקף לב. אני גידלתי את הילדות לבד. אני יודעת שהוא שומר עליי, אבל זה היה מאוד קשה וזה עדיין קשה … היו לי בסך הכל חיים טובים וידעתי לנצל כל רגע ורגע.

ובכך אחתום את סיפורי בטעם טוב, תדעו להעריך הכל בחיים ולנצל כל רגע ורגע בטוב!

עד כאן שלכם אהובה זילברפרב

הזוית האישית

שלי: היה כיף לדעת על סבתי קצת יותר. לא הכרתי בה את הצד הזה ותמיד תהיתי איך נראו חייה בעבר. צחקתי, שמחתי, כעסתי ובעיקר הבנתי ובכיתי. זה סיפור עם תקווה ואהבה ללכת בעקבות הלב ולחיות את החלום.

מילון

קיינדלעך
מאכל האוכלים בפסח העשוי מקמח מצות. קניידלעך או קניידלאך הוא מאכל יהודי אשכנזי מסורתי העשוי כמעין קציצה עגולה. הקניידלעך עשויים מקמח (לרוב מקמח מצה) וביצים, ובתוספת מעט שמן ומים. לעיתים, מוספים לקניידלעך תבלינים שונים, בהם ניתן למנות פלפל שחור, מלח או סוכר. את התערובת הנוצרת מעגלים, בדרך כלל ביד, לצורת כדורים, אותם מבשלים לרוב בתוך מרק. ויקיפדיה

ליובזפייפר
העיתון שהיטיתי נוהגת להכין לעצמי עם כתבות שאהבתי .

ציטוטים

”"עיינו זיקקו מאושר ועיני נצצו" המשפט המדויק לאהבתנו הבלתי סופית שלי ושל דוד“