מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

חיים של זכרונות

אני וסבתא בעבודה משותפת על הסיפור של סבא
תמונה אופיינית של סבא
למה בחרתי בסבא

תוכן הסיפור:

אני ערן, בוחר לספר בתכנית הקשר הרב דורי, על סבא מיכאל אבא של אבי.

אני בוחר בו בגלל שהוא היה איש אהוב ואוהב שתמך ועזר בכל החלטה שמישהו במשפחה קיבל. אני זוכר שכשבאנו לבית שלו ושל סבתא הוא היה תמיד עובד במחשב עד שהגענו, וכשנכנסנו הוא קיבל אותנו בשמחה ובחיוך. הוא לא אהב להיכנס לבריכה ושאל אם המים רטובים ואני ואח שלי רועי הבטחנו לו בצחוק שנמצא בשבילו בריכה עם מים יבשים. הייתה לו מסורת, בזמן  שכל המשפחה הייתה בחופשה הוא היה מבקש לצלם תמונה משפחתית והיינו עושים את זה כל שנה, בתחילת המסורת זה עצבן אותי קצת בגלל שכשהייתי קטן לא אהבתי להצטלם, אבל עכשיו אני מבין את החשיבות של להנציח את הרגע. לי ולו היה תחביב משותף שהוא שחמט נהנינו לשחק יחד, עכשיו אבי ואני נוהגים לשחק שחמט. הוא היה הסבא היחיד שהכרתי.

סבתא דורית ואני החלטנו לספר את סיפורו.

תולדות חייו של סבא

סבא מיכאל נולד בבואנוס איירס, ארגנטינה בשנת 1942 הוריו ואחיו הגדול הגיעו מספר שנים קודם מגרמניה אותה נאלצו לעזוב בעקבות הרדיפות של הנאצים, גם הסבים, הורי אמו הגיעו אתם לארגנטינה. בגרמניה היתה לסבא חנות נעליים גדולה. בבואנוס איירס, אבא של סבא, אריך שהיה רופא שיניים התקשה לעבוד כי בארגנטינה דרשו לחזור על כל הלימודים. הוא עבד בסתר אצל רופא שיניים מקומי וטיפל בעיקר במהגרים. הוא חלה במחלת לב ונפטר בגיל צעיר, כשסבא מיכאל היה בן שש. אמו, לני, עבדה במשך שנים במפעל לעטים שאביה קנה. לסבא מיכאל היה אח גדול בשם שלמה שהיה גדול ממנו בתשע שנים , הוא עלה ארצה בגיל 18 ואחות בשם אווה  צעירה ממנו בשנתיים.

למרות כל הקשיים, סבא מיכאל תמיד סיפר על ילדות שמחה, על טיולי אופניים ארוכים בעיר שכמות המכוניות בה הייתה קטנה יחסית. סבא מיכאל למד בבית ספר גרמני שנוסד על ידי אנשים שהתנגדו לשלטון הנאצי. לשם הוא הגיע לאחר נסיעה ברכבת והליכה ברגל, כל יום, מגיל צעיר.

הוא היה תלמיד טוב ומנהיג בכיתה שלו.

הדודים שלו בארצות הברית הזמינו אותו ואחותו אווה לשהות איתם תקופה מסוימת לאחר שאריך נפטר. אווה לא הסכימה, אבל סבא היה הרפתקן והוא הסכים. הוא טס לבד לשיקגו לפני שמלאו לו 10 שנים והוא שהה שם כחצי שנה. בארצות הברית  הוא הלך לבית הספר והשהות שם נתנה בסיס לשליטה שלו באנגלית. הוא הסתגל לבגדים, לקור , למשפחה החדשה וכתב מכתבים רבים לאמו, מכתבים בגרמנית שרובם נשמרו עד היום.

מיכאל היה מוכשר מאוד בשפות, הוא כמובן שלט בספרדית וגרמנית, באנגלית, ובנעוריו למד צרפתית. ובהמשך הוא למד עברית. הוא היה יכול לחקות כל מבטא. כשדיבר עברית אי אפשר היה לחשוב שהוא אינו יליד הארץ.

הוא למד בבית ספר תיכון ממלכתי שבו היו מעט יהודים נדמה שהוא לא חש באנטישמיות.

הוא התחיל להתעניין בציונות והשתתף בקבוצות נוער שנוסדו בקהילות של יוצאי גרמניה, במשך השנים קבוצות אלה התאחדו לתנועת נוער: חזית הנוער הדרום אמריקאית, סבא היה פעיל מאד והיה גם מדריך. במשך השנים האלה הוא הכיר את סבתא שלי דורית.

בשנת 1962 סבא הפסיק לשנה את לימודיו באוניברסיטה והיה בישראל במכון המדריכים לחוץ לארץ. בשנה הזאת הוא המשיך ללמוד עברית, היסטוריה, כישורי הדרכה, חי מספר חודשים בקיבוץ  וטייל רבות בארץ. הוא חזר לארגנטינה והמשיך בלימודיו ובפעילות הדרכה.

חיי משפחה

ב-1966 הוא התחתן עם סבתא דורית ועבד בהדרכה ובהוראה בבית ספר יהודי.

סבא וסבתא עברו למוזסוויל כאשר הציעו לסבא לנהל שם את הפנימייה. מזוסוויל היא עירה יהודית שנוסדה על ידי הברון הירש. העירה כללה 5000 תושבים, מחציתם יהודים. נכבדי העירה הסתכלו עליהם בחשדנות בגלל שלא ידעו אידיש אלא רק עברית.

ב-1968 נולדה דודה שלי אביבה הידועה למשפחתה ולחבריה בתור ויוי.

ב-1969 סבא סבתא ודודה ויוי עלו ארצה באוניה. הם גרו במדרשת שדה בוקר שם סבא עבד כמנהל פנימייה וסבתא כמורה.

אבא שלי, אריאל, נולד בשדה בוקר ב-1970, הצבר הראשון במשפחה. ב-1972 נולד נולד דוד שלי אלון.

ב-1974 המשפחה המשפחה עברה לגור בבאר שבע.

ב-1978 נולד דוד שלי אמיר.

כשאמיר נולד הילדים דרשו להמשיך את המסורת המשפחתית של שמות שמתחילים באות א'. סבא וסבתא שרצו שם אחר נכנעו ללחץ וויתרו. סבא עבד בהתחלה באגף לחינוך בעיריית באר שבע, לאחר מכן כמפקח במשרד החינוך. העבודה חייבה נסיעות רבות לכן פעם בשבוע  הוא לא חזר הביתה וישן אצל ההורים של דורית ברמת גן. סבתא עבדה כמורה בבית ספר יסודי בבאר שבע.

המשפחה אהבה לטייל. טיילו הרבה ברחבי הארץ וגם היו בחופשה משפחתית בימית ב- 1980, לפני שימית הוחזרה למצרים. בכלל למרות שסבא וסבתא עבדו קשה, הם היו הרבה ביחד והייתה בבית שמחה רבה וקשר עם טוב עם המשפחה המורחבת.

החיים אחרי הפרישה

סבא נהנה מאוד מהפרישה מהעבודה, הוא הקדיש זמן רב להתנדבות: הוא לימד ספרדית והיה פעיל בעמותה של ה"קהילה תומכת". הוא עסק בתרגומים ועזר רבות לדודי גיא במאמריו באנגלית. סבא וסבתא הלכו לקונצרטים ושחקו ברידג'. כמובן, שניהם היו בקשר הדוק עם הנכדים.

סבא כתב נאומים בחרוזים לכל אירוע משפחתי חשוב כגון חתונות , בת או בר מצווה.

סיום

בכל שנה המשפחה המורחבת הייתה נוסעת לחופשה משפחתית בארץ בת כמה ימים.

בשנת 2015 אובחן אצל סבא סרטן. הוא קיבל טיפולים, מצבו השתפר מאד מה שאיפשר לנו לחגוג את חתונת הזהב של סבא וסבתא. בשנת 2016 נסענו לנווה שלום לחגוג לסבא וסבתא את חתונת הזהב. אני שיחקתי עם הבני דודים שלי בזמן שהמבוגרים ישבו ופטפטו.

היה יום אחד ששלחנו את המבוגרים לטייל ובזמן הזה הכנו אלבום עם ברכות שכל הנכדים כתבו. בערב עשינו טקס קטן שבו עשינו משחק של kahoot על תולדות החיים של סבא וסבתא וסבא נאם. סבתא מוכשרת באומנות אז היא ציירה לנכדים ציורים. למרות ההתאוששות המחלה חזרה במהרה וסבא נפטר ב 29.8.2016. שבוע לאחר שדודי אמיר התחתן. סבא נכח בחתונה והוא היה שמח ומאושר.

הזוית האישית

אני מאד נהניתי מהעבודה מהזמן איכות ומלהיות איתך.

מילון

מוזוול
עיירה יהודית בארגנטינה שסבא שלי היה שם מנהל הפנימייה

ציטוטים

”אני נכנס למים רק אם הם יבשים“