מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

"חיים שכאלה"

סבא גדי ואני ללי
סבא גדי והחמור אייקס
תקופת ילדות, נעורים בגרות וצבא, סיפור אהבה וסיפור מרגש על אחותי החורגת.

ילדות

נולדתי במושב כפר סירקין ב- 1944.

בגיל שנה עברתי עם הורי ואחותי החורגת מצד אמי למושב שדה ורבורג. המושב היה בתחילת הפיתוח, ולכן לא היו כבישים ורק דרכי עפר.

הלכנו ברגל לגן ולבית הספר. לפעמים היו מצבים שנסענו עד מרכז המושב עם חמור ועגלה בדרך לבית הספר.

החינוך בבית היה קשוח והיה אסור להפריע ולהרעיש בין השעות 14:00 עד 16:00. יום קיץ אחד חם במיוחד, כשחזרתי בצהריים מבית הספר, נכנסתי לביתה של חברה של אמי שגרה בתחילת המושב וביקשתי כוס מים. למחרת היא פגשה את אמי במכולת וסיפרה לה שנכנסתי וביקשתי מים אחרי הלימודים. לאחר מכן, אחר הצהריים כשהגעתי מהלימודים אמי כעסה עלי מאוד על זה שהלכתי בצהריים לבקש כוס מים מחברתה. לכן, אחרי כמה ימים בדרכי לבית הספר נכנסתי אליהם בבוקר לבקש כוס מים בשביל הצהריים, שלא אפריע להם בשעת המנוחה.

אמי הייתה עקרת בית וגם עסקה קצת בתפירה ובכך עזרה לכלכלת הבית. אבי התפרנס מעבודות חקלאות ונגרות במושב.

היה לי חמור משלי ושמו היה אייקס ורכבתי עליו מדי פעם.

לבית העם בכפר היו כמה תפקודים: בית הכנסת בשבתות וחגים, בית קולנוע בימי שבת ובאותו אולם התנהל גן ילדים. וזה הגן הילדים שבו אני הייתי.

את הגן סיימתי ועליתי לכיתה א' בבית ספר צופית.

כשהייתי בן 11 אבי נפטר מבעיית לב ולכן היה יותר קשה בפרנסת הבית ובגלל זה אמי עבדה יותר שעות בתפירה.

נעורים בגרות וצבא

בסיומי את בית ספר היסודי בצופית בכיתה ח' בשנת 1958, בהיותי בן 14 עברתי לבית ספר מקצועי בוא למדתי יום בשבוע את מקצוע הנגרות, ובשאר הימים עבדתי בנגריה בהוד השרון מהבוקר עד ארבע אחר הצהריים, ובכך עזרתי גם בפרנסת המשפחה.

בגיל 18 בשנת 1962 התגייסתי לצבא, את שירותי הצבאי התחלתי בחיל הנדסה קרבית  ולאחר שנה וחצי הקמנו (16 חיילים) את יחידת אב"כ (אטום ביולוגי וכימי). בתור חייל מילואים עברתי את מלחמת ששת הימים מלחמת יום הכיפורים מלחמת ההתשה ומלחמת לבנון הראשונה. תוך כדי שירותי בהנדסה קרבית הקמנו גם את קו בר לב בתעלת סואץ.

באת שירותי במילואים ביחידת אב"כ שירת גם בני אורן כקצין הדרכה והיו מקרים שהייתי עושה מילואים ביחידה ביחד עם הבן שלי (אורן).

סבא גדי בשרותו הצבאי

 

סיפור אהבה לסבתא חנה

כשהשתחררתי מהצבא בגיל 21, פגשתי את אשתי חנה, במסיבת יום שישי אצל אחד החברים. זו הייתה אהבה ממבט ראשון. היא הייתה שונה מאחרות לדוגמא עדה אחרת ויפה יותר מכל הבנות בקבוצה, אחרי כמה ימים הצעתי לה לצאת איתי לדייט ראשון בקולנוע הדר (בית קולנוע קיצי) שהיה בכפר סבא.

לאחר שנתיים שיצאנו הצעתי לה נישואים והיא הסכימה. לאחר שנתיים נולדה בתנו הבכורה יונית אחריה נולד אורן ואחריו מיטל והכי קטן רועי.

אנחנו חיים ביחד כבר 50 שנה באושר ועושר עד היום הזה…

החתונה של סבא גדי וסבתא חנה

 

משפחה

ארבעת ילדינו למדו בבית ספר "צופית" ואחר כך עברו ללמוד בבית ספר "עמי אסף".

עבדתי כנגר עצמאי ואשתי חנה עבדה כמזכירה במועצה אזורית דרום השרון וגם כמזכירת בית הספר "צופית" ובנוסף בבית הספר "אורט שפירא" בכפר סבא.

אחותי האבודה

בשנת 2000, כשאמי נפטרה הגיע בן דודי מצד אבי אלינו והראה לי תמונות של משפחת אבי, וביניהם הייתה תמונה של ילדה יפה. הוא שאל אותי: "אם אתה יודע מי זו?" עניתי לו: "אני לא מכיר אותה". הוא אמר לי שזאת אחותי ושמה אווה מצד אבי שהיה נשוי בגרמניה לפני שעלה לארץ לפני מלחמת העולם השנייה. לא ידעתי עד אותו יום שהוא היה נשוי לאישה אחרת לפני אמי. כשהוא אמר לי את זה צמרמורת עברה בכל גופי ולא יכולתי לתפקד כשבוע ימים מרוב כעס על שלא יידעו אותי כל השנים הללו.

אחר כך התחלתי לחפש אותה, את אווה, באתר יד ושם ובתוכנית הרדיו המדור לחיפוש קרובים שראיין יורם אנוש. לא קיבלתי תשובה וחיפשתי גם דרך קרובת משפחה באוסטרליה ועד היום אינני יודע איפה היא נמצאת, אם חיה היא או שנספתה בשואה.  אני מרגיש תסכול על שאינני יודע מה עלה בגורלה ואת הרגשות הללו אני נושא עימי עד היום הזה.

אחותי האבודה אווה עם אמה

הזוית האישית

סבא גדי: נהניתי מאוד מהתוכנית ושמחתי להשתתף בה ולחדש לנכדתי ללי דברים חדשים שהיא לא ידעה. שמחתי לראות את סקרנותה על משפחתי ועליי. ללי גילתה דברים חדשים שהיא לא ידעה על המשפחה המורחבת. בנוסף, היה לי נעים במהלך המפגשים ובאווירה שנוצרה ושמחתי גם להכיר את המורה המובילה רונאת שילה.

ללי: היה לי מאוד מהנה ומעניין לעבוד עם סבא ולשמוע סיפורים עליו ועל הילדות שלו ולגלות דברים חדשים שלא ידעתי ובמיוחד על אחותו החורגת.

מילון

עקרת בית
אישה שעבודתה המרכזית היא בהחזקת הבית וטיפול בבני הבית

ציטוטים

”הסבא הגנוב“