מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

חיים עם הרבי

אבי הרב יצחק גנצבורג
אימי גיטה בחלוקת דולרים אצל הרבי
עם סיום המכתב הסתיימו דמעותיה של אמי, שאמרה מיד "נוסעים", ארזנו את מיטלטלינו ועברנו לתענך.

שמי המלא הוא: "שיינא פריידא ברוד" ואני סבתא של רבקה ברוד.

נולדתי בתל- אביב להוריי מבית גנזבורג בתאריך כ"ו בטבת, אני הקטנה בבית מתוך שלושה אחים.

ילדותי

בהיותי ילדה היו לי תחביבים רבים ומשונים. אהבתי לאסוף פריטים שונים והנה כמה מהם: מגוון של מחזיקי מפתחות, מפיות מיוחדות (שהיום כמה מנכדותיי אוספות אותם במלא המרץ), היה לי אוסף אחד קצת מצחיק: היינו מוציאות חוטים מהסוודר ומניחות את החוטים בין דפי ספר. אספתי גם את עטיפות הזהב של הקרמבו, אותן שמרנו בין דפי הספרים. התחביב החביב עלי ביותר, בהיותי ילדה, היה קריאת ספרים. הייתי מוכנה לוותר על אוכל ושינה בשביל זה.

כשהייתי קטנה לא הייתה לי בובה. הייתי לוקחת כרית ומשחקת אתה כאילו היא בובה, הייתי מלטפת ומחבקת אותה וקוראת לה בשמות ופעמים רבות יישנה אתה במיטתי. לאחר כמה שנים אבא שלי טס לרבי לניו יורק וקנה לי בובה רצינית שהיוותה תחליף משמעותי לכרית שלי.

המשפחה שלי

בילדותי גדלתי בבית שכל ההחלטות והשינויים בו היו רק לפי הרבי. כשהיו להוריי התלבטות או קושי מסוים הם היו מגיעים לחשיבה משותפת "האם זה מה שהרבי היה רוצה?". בבית גדלנו על סיפורים של מסירות נפש מרוסיה הסובייטית, שהיו קרובים ללבנו תמיד.

המשפחה

סבתא שלי ידעה לשיר מאוד יפה ברוסית. היא הייתה שרה לנו שירים שחיזקו את היהודים שם, ברוסיה הסובייטית, בתקופה שהיה אסור ללמד את הילדים תורה ומצוות. את כל זה סבתי הייתה מחדירה בנו לפני השינה, טרם היו עינינו נעצמות.

המעבר לתענך

גרנו בתל- אביב, שם הוריי פעלו במלוא המרץ בהוראותיו וחיזוקיו של הרבי מליובאויטש. יום אחד הוריי קיבלו מכתב מהרבי בו הוא כותב על מעבר מגורינו לתענך – 3 יישובים קטנים ונדחים של עולים חדשים. אמי קיבלה את המכתב ברגשות מעורבים מפני הקושי הכרוך בביצוע ההוראה.

אז, לא כמו היום, נסיעה מתענך לכפר חב"ד – הישוב החב"די הקרוב ביותר והמרכזי, הייתה ארוכה וקשה מלווה במאמץ גדול ובזמן רב. הדרך הארוכה התבצעה אז באמצעות טרמפים או ברכיבה בסוס ועגלה בדרכים לא סלולות ובטלטולים רבים. לפעמים בגלל העיכובים הקשים בדרך, הנסיעה התארכה לכדי יממה והיו מגיעים רק למחרת היום. ברור אם כן, מדוע היה כל כך קשה לאמי לעזוב את מרכז הארץ ולעבור לצפון הארץ, לישוב נידח ביותר מכל הבחינות.

המעבר התבטא גם בעזיבת חיי קהילה פורחים, ידידים ומשפחות אנ"ש. אבל למרות הקושי, ההכנות למעבר ועבודת האריזה החלה. בעיצומן של העבודות ובשיאן, שמעתי את אחי לוחש לאבי "אימא אורזת, אבל היא בוכה". לאמי, המעבר והעזיבה למקום נידח ושכיח כל כך היה קשה במיוחד.

אמי

אבי ואימי החליטו פה אחד לכתוב לרבי מכתב ובו לתאר את הקשיים הגדולים במעבר למקום חדש ולא מוכר. תשובת הרבי לא איחרה לבוא: "אם העזיבה כרוכה בקשיים ותהיה שלא בשמחה ובהתלהבות, אין לעזוב ולהישאר". עם סיום המכתב הסתיימו גם דמעותיה של אמי, שקראה מיד ובהחלטיות "נוסעים", אז ארזנו את מיטלטלינו ועברנו, לתענך.

הרבי בחיינו

חסידים קשורים מאד לרבם ובפרט חסידי חב"ד, הורי היו חסידים נלהבים שקיימו את הוראותיו ופרסמו אותם. בשנת תש"ל הייתה הפעם הראשונה בה שודרה שיחה של הרבי דרך הטלפון. באמצע הלילה הודיעו שהרבי הועלה לשידור, התרגשות הייתה עצומה בקרב החסידים, כולם היו בציפייה גדולה לשמוע את דברי הרבי. אז שלא כמו היום, כמעט ולא הייתה אפשרות להגיע אל הרבי בקלות. הכסף הרב ,המטוס המקרטע ועוד רבות היה כרוך בנסיעה קשה זו. לכן הרבה אנשים לא זכו לראות את הרבי ולשמוע את קולו הקדוש.

כל תושבי הכפר (כפר חב"ד) מיהרו ורצו לישיבה, שם שמעו ממש את הקול של הרבי במוחש, דמעות של התרגשות עצומה נשפכו שם כמים. אני הייתי שם והתרגשתי עם כולם, הבנתי את המעמד למרות שהייתי רק ילדה קטנה.

שנה אחת לקראת חג הפורים הרבי עודד לפרסם את קיום מצוות משלוח מנות – איש לרעהו ואישה לרעותה. אבא שלי רצה לבצע זאת בצורה הכי טובה שאפשר: הוא השכיר מסוק קטן ועלה עליו עם המוני פלאיירים אותם פיזר ממרומי המטוס. אנשי תל- אביב לא הבינו מאיפה בא המבול הזה באמצע יום קיציי ורגיל, גם אני עליתי על המסוק מחופשת למלכת אסתר עם שמלת מלמלה נפוחה וכתר שיש רק למלכות!

כשנסעתי לרבי בפעם הראשונה בחיים שלי הייתי נתונה בהתרגשות רבה, הגעתי למזכירות וביקשתי להיכנס ל"יחידות", אמרו לי שאפשר רק עם ההורים שלי. לפתע עבר המזכיר ואמר שאני יכולה להיכנס לבד לרבי. ההתרגשות הייתה עצומה הרגשתי פיק ברכיים, והתכוננתי לפי הוראות ההכנה שקיבלתי לפני כניסה ליחידות. אני זוכרת גם היום את ההתרגשות והרעד שהרגשתי ביחידות, הרבי ישב על כיסא כולו קורן ואומר הוד והדר, עילה של קדושה אפפה את החדר, הרבי דיבר, ואני הקשבתי והפנמתי עמוק לתוכי.

יש לי גם סידור של הרבי שעליו אני שומרת מכל משמר, הסידור הזה היה בידיים הקדושות של הרבי כמעט 40 שנה! כלותיי זוכות להתפלל "מנחה" בסידור זה לפני כניסתם לחופה, גם נכדיי ונכדותיי זוכים להתפלל מהסידור הקדוש בבת ובבר מצווה שלהם.

בחזרה לכפר

בגיל 5 עברנו לגור בכפר חב"ד ומאז עד היום אנחנו כאן, עם דור של נכדים מקסימים ומתוקים והרבה נחת. הרבי מלווה אותנו ואני משתדלת להביא ולהעביר גם לנכדיי לטעום משהו מילדותי המתוקה. ושגם הם ינשמו את האווירה שהייתה בביתי וילמדו מהוריי המיוחדים.

נכדיי

הזוית האישית

מקווה שדרך הסיפור אצליח להביא ולהעביר גם לנכדיי לטעום משהו מילדותי המתוקה. ושגם הם ינשמו את האווירה שהייתה בביתי וילמדו מהוריי המיוחדים.

מילון

תענכים או חבל תענך
הוא אזור התיישבות בדרום עמק יזרעאל, בין עפולה בצפון לפאתי ג'נין בדרום, המונה כ-4,000 תושבים. החבל נקרא על שם העיר המקראית תַּעְנַךְ], המזוהה בתל תענכּ הסמוך מדרום מערב, וכל יישוביו שייכים למועצה אזורית הגלבוע. בשנות ה-50, כתוצאה מהעלייה ההמונית לישראל, יושב החבל על ידי עולים מהתפוצות: מרוקו, תוניסיה, כורדיסטן, איראן, טורקיה ופולין. בדומה לחבל לכיש, תוכנן חבל תענך להיות חבל התיישבותי שלם. היישובים בחבל תענך הוקמו כך שלכל שלושה יישובים צמודים ישנו מרכז אזורי משותף המספק את צורכי שלושת היישובים. בתחילה, כל יישוביו היו מקבלים את השם תענך בתוספת אות, עד לקבלת השם החדש (תענך א' - אביטל; תענך ב' - פרזון; תענך ג' - מיטב וכו'). חלק משמות היישובים והמרכזים הם בהשראת דבורה הנביאה ושירת דבורה: "בספל אדירים הקריבה חמאה", "יעל אשת חבר הקיני", "חדלו פרזון בישראל", "דבורה וברק בן אבינועם".

יחידות
מושג בחסידות שפירושו פגישה פרטית עם הרבי. החסיד נכנס לחדרו הפרטי של הרבי ומקבל הוראות אישיות לעבודת השם שלו ותשובות לשאלותיו.

ציטוטים

”הרבי מלווה אותנו עד היום. ואני משתדלת להביא ולהעביר לנכדיי לטעום משהו משנות ילדותי המתוקות“