מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

חיים מחולקים

סבתא נינה והנכד נתנאל
סבתא נינה בצעירותה
החיים מאוזבקיסטן עד ישראל

נולדתי בשנת 1957 בעיר טשקנט, בירת אוזבקיסטן. הוריי מרדכי ויפה העניקו לי את השם נינה וגידלו בבית יחד איתי שישה ילדים – שלוש בנות ושלושה בנים. אבא שלי מרדכי התעסק באומנות והיה צלם ואמא שלי יפה, הייתה עקרת בית וטיפלה בכולנו באופן מלא אהבה. כמו כל אחד ואחת באזור, הלכתי לבית הספר ושם למדתי רוסית, מתמטיקה ואת כל המקצועות האחרים, אך לא למדנו עברית. בבית הספר שיחקנו בכל מיני משחקים ונהניתי מאוד. חינוך היה חשוב לכולם והקפידו על כך מאוד.

השכנים שלנו, לא היו יהודים כולם, אך למרות זאת היחסים בינינו היו טובים מאוד. הם עזרו לנו אם היה צורך ואנחנו להם. כך שיתוף הפעולה בינינו היה חשוב כי תמיד טוב לדעת שיש לך על מי לסמוך.

אני זוכרת שבימי שישי היינו יושבים כולנו מסביב לשולחן עורכים קידוש ואוכלים את המטעמים שהגיעו לשולחן. זה טעם בלתי נשכח.

בניגוד להרבה אנשים אחרים שעלו בילדותם לארץ, אני עליתי כשהייתי גדולה הרבה יותר ואף לאחר הנישואים שלי. בשנת 1994 עשיתי 'עלייה' עם אבא שלי מרדכי (ולצערי ללא אמא שלי יפה שנפטרה ונקברה בטשקנט). יחד עלינו לארץ ישראל ומשם היישר לקרית גת. כך חיי התחלקו באוזבקיסטן ועכשיו הפרק החדש מתחיל בישראל.

סבתא נינה (מימין) ואחיה

       

נישואים

בעבר כשהיה צריך להתחתן, לא חיכו הרבה זמן כמו בעולם של היום. המשפחה הייתה דואגת לנישואים, מה שמקובל בעולם הדתי-חרדי של היום – משדכים בין גבר לאישה. כך יצא שהמשפחה שידכה ביני לבין יוסף מי שהפך לאחר מכן לארוס שלי. שלושה חודשים לאחר מכן, בנובמבר 1976 התאספו כל המשפחה והחברים באולם יפה בטשקנט, שם כולם התרגשו כשהפכנו לבעל ואישה, אבל אני התרגשתי יותר מכולם, לבשתי שמלה לבנה והחזקתי בידי זר פרחים אדום ויפה ויוסף לבש חליפה מהודרת.

אלה היו ימים יפים ביותר בייחוד משום שאחרי החתונה, יצאנו לחופשת ירח הדבש שלנו. זה היה הזמן הפרטי שלנו לשמוח ובעיקר לנוח. כעבור זמן מה החלטנו לעבור דירה וקבענו את מקום מגורנו החדש בצ'יקמנט. נולדו לנו שני ילדים מדהימים – בן בשם מיכאל ובת בשם אלונה.

לאחר שעלינו לארץ, לא היה פשוט במיוחד להתאקלם במקום חדש. אם היינו ילדים, אולי זה היה קל יותר כי בבית הספר היינו יכולים להשתלב מאוד מהר, אבל כאן הצטרכנו פתאום ללמוד שפה חדשה, להכיר אנשים חדשים, תרבות והתנהגות שונה. למרות זאת הצלחנו להתקדם קדימה, גרנו בקרית גת ויוסף בעלי עבד בתעשייה האווירית.

גלגולו של חפץ

אחד החפצים היקרים ביותר ללבי הוא הסרוויס הבוכרי. הסרוויס מורכב ממספר חלקים ואינו מכיל חלק בודד בלבד. יש בו צלחות, כוסות, צלוחיות קטנות ועל הכל מנצח קומקום תה גדול מעוטר בצבעי כחול ולבן. לעיטור מסוג זה קוראים 'פריטה'. הוא מזכיר לי את האירועים הטובים שחווינו בחיינו, את ההתכנסויות, השמחה והפגישה הייחודית של כל המשפחה. השתמשנו בו בחגים, שבתות ובעיקר כשיש אירועים חשובים במשפחה. הסרוויס הזה היה שייך לאימא שלי ומאחר שהיא לא איתי היום, הוא תמיד מזכיר לי אותה. בזמן העלייה לקחתי את הסרוויס איתי ומאז ועד היום הוא שמור אצלי.

הזוית האישית

נתנאל: מאוד נהניתי להיות בפרויקט עם סבתא, למדתי ממנה המון דברים ושמחתי שהיא באה לבקר אותי בבית הספר!

סבתא נינה: האווירה הייתה טובה ונהניתי לשמוע סיפורים של אנשים אחרים ובייחוד לפגוש את הנכד שלי כל פעם.

מילון

סרוויס
מערכת כלי מטבח להגשה הכוללת כוסות, קנקנים וכדומה

ציטוטים

”מזכיר לי את האירועים הטובים שחווינו בחיינו, את ההתכנסויות, השמחה והפגישה הייחודית של כל המשפחה“