מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

חיים חדשים בארץ זרה

מרי ונכדה ניקיטה
מרי וילדיה במוסקבה
מרי סברדלוב מספרת על העלייה לישראל

 נולדתי במוסקבה בשנת 1938. בשנת 1952 התחלתי ללמוד ארכיטקטורה וללמוד מקצוע. גרנו במוסקבה. למדתי לנגן על פסנתר, מאוד אהבתי לנגן. למדתי לנגן בביה"ס למוסיקה. גרנו בבית נחמד, לא מפואר אבל היה נחמד. חיינו חיים רגילים אך לא קלים. בשנת 1963 נולדה לי בת, שמה בלה. לאחר חמש שנים נולד לי בן ושמו ודים. כאשר התבגרה בלה התחתנה ונולד לה בן ושמו דוד. בשנת 1991 החליטו בלה ומשפחתה  לטוס לאמריקה. דבר זה לא הצליח והם טסו לישראל והתיישבו  בחיפה. אני ובני וודים עלינו לישראל בעקבות  בלה. לאחר חצי שנה שעזבה עלינו לישראל.
 
הדרך הייתה לא קלה. ליוו אותנו הרבה חברים והפרידה מהם הייתה מלווה בעצב ובבכי. הגענו להונגריה ברכבת, נסיעה שארכה כ- 24 שעות, עם כל הציוד שלנו. הוזמנו ללון במלון ליומיים הראשונים. במוסקבה קמנו כל יום בבוקר וקנינו אוכל בכל יום מחדש. היו תורים  מאוד ארוכים בכל יום. לא היה אוכל. נתנו את המינימום, כמה שהיה במלאי, לא יכולנו להחליט לבד כמה נקנה, לא הייתה אפשרות בחירה. והנה אנחנו בהונגריה וכל כך שונה – היה שפע של אוכל: לחם, חמאה, ירקות ופירות, גם מיצים טעימים, משהו יוצא דופן ממה שהכרתי עד כה! הייתי המומה מכך. זו צורת חיים אחרת ממה שהייתי רגילה.
 
לאחר כמה ימים הוטסנו במטוס לנמל התעופה בן-גוריון. נתנו לנו תעודת זהות בחינם, היו שם המון אנשים. לאחר מכן נסענו במונית לעיר לוד, שם חיכו לנו קרובי משפחה שלנו. כשהגעתי לארץ התרגשתי, בכיתי. הייתי המומה מהשפע שיש פה. אהבתי את הים ואת הטבע. לאחר שבועיים נסענו לחיפה ונשארנו לגור אצל בלה זמן מסוים. שכרתי דירה בבת גלים והתחלתי בחיים בישראל. בהמשך עבדתי כמטפלת בילדים ועברתי לגור בשכונת נווה שאנן שבחיפה. ילדי הסתדרו פה גם הם: בלה קיבלה רישיון והתחילה לעבוד בבי"ח רמב"ם . ודים לאחר שסיים תיכון, עבד בחיתוך מתכת. אני ונכדי ניקיטה כתבנו יחד את סיפור זה ומאוד נהנינו בזמן הכתיבה.

מילון

ארכיטקטורה
אדריכלות

ציטוטים

”הייתי המומה מהשפע שיש פה“