מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

חיים בצל טרום מלחמת השחרור

אני ונכדי נועם וחברו עמית
קרשי החיתוך למטבח שבהם השתמשנו כבובות
ההתמודדות עם המלחמה

קוראים לי עדנה. נולדתי בחיפה בשנת 1941 במשך כ- 5 שנים נדדנו מדירה לדירה עד שנת 1946 כאשר עברנו לגור בנווה שאנן אני הורי ואחותי זהבה הגדולה ממני ב- 3 שנים.

ה ו ר י

אבא יוסף נולד בשנת 1905 ברוסיה הלבנה עלה לארץ בשנת 1914. אמא לוסיה (לאה) נולדה בשנת 1914 ברוסיה עלתה לארץ בשנת 1934.

img-20170330-wa0001
סבי וסבתי מצד אמא- רבקה ואלעזר מדבינר
%d7%94%d7%94%d7%95%d7%a8%d7%99%d7%9d-%d7%97%d7%93%d7%a9
הורי- לוסיה ויוסף ליזרבוים

הורי נשאו בשנת 1937 ובשנת 1938 נולדה אחותי זהבה. בשנת 1941 נולדתי אני. כשאימי הייתה בהריון איתי נפטרה סבתי ולכן  נקראתי על שמה  ע ד נ ה.

גרנו בחיפה, בתקופה זו היו פרעות בחיפה. הארץ הייתה תחת שלטון  המנדט הבריטי. הערבים בארץ שנקראה אז פלסטינה על שם הפלסטינאים שהיו רבים, הגיבו על החלטת האו"ם בכ"ט בנובמבר 1947 בפעולות אלימות. הקרבות היו קשים ורצח המונים גם יהודים וגם ערבים.

הורי נדדו בחיפה מדירה לדירה. סופר לי שכל פעם כשהייתה אזעקה אימי שמה אותי בסל נצרים וכך ירדו למקלט. בשנת 1945 עברו הורי לנווה שאנן, אחותי זהבה למדה בבית הספר הריאלי בחיפה ואני עשיתי את שנתי הראשונה בבית ספר תל חי בנווה שאנן. בהיותי אז ילדה קטנה זכורים לי דברים או אירועים מאז. ידעתי שאבי היה נוטר והיה ברשותו רובה. הנוטרים היו אז כח הגנה שהוקם באישור הבריטים. זכור לי בוודאות שיום אחד אבי חפר תעלה בגינה והחביא את הרובה. אני חושבת שעד היום הוא נמצא שם.

12
חיל הנוטרים
%d7%90%d7%91%d7%90-%d7%91%d7%94%d7%92%d7%a0%d7%94-%d7%97%d7%93%d7%a9
אבי ליד אנדרטת ההגנה

                                                                                                                          

זכור לי במעורפל "מבצע חבית" בספטמבר 1947 שאצ"ל פוצצו את מרכז המשטרה באמצעות חבית נפץ שגולגלה מעל משאית. לימים התברר לי שמוסה לוי שפוצץ את החבית היה קרוב משפחה.

כשגרנו בנווה שאנן אחותי הייתה חייבת לנסוע ללמודים במשוריינים. לכן עזבו הורי את חיפה ועברו לגור בקרית חיים. זיכרון ילדות חזק שיש לי, בשנת 1950 בהיותי בכתה ב' בבית הספר "אחדות" ירד שלג כבד ואני הייתי אז  ילדה קטנה וצנומה והשלג הגיע לי עד החזה, עד שהגעתי חזרה הביתה הייתי קפואה לגמרי. הימים היו ימי צנע, החיים היו מאד קשים וצנועים, אבי היה מנהל נגרייה בביח"ר פניציה והוא הכין לאמי קרש חיתוך מעץ למטבח אשר שימשו אותנו כבובות. הלבשנו אותם בכל מיני בדים שנמצאו בבית.

%d7%a7%d7%a8%d7%a9-%d7%97%d7%93%d7%a9-1
קרשי החיתוך למטבח שבהם השתמשנו כבובות
%d7%a7%d7%a8%d7%a9-%d7%97%d7%93%d7%a9-2
קרשי החיתוך למטבח שבהם השתמשנו כבובות
%d7%a7%d7%a8%d7%a9-%d7%97%d7%93%d7%a9-3
זהו אוסף הבובות שלי כיום (2017)              

במאי 1949 גרנו ליד מסילת הרכבת וליד חורשת האקליפטוסים. לימים קבוצת ילדים שיחקה בחורשה. הילדים מצאו נפל של פצצה שנשארה כנראה מאז המלחמה. הפצצה התפוצצה והרבה ילדים נפגעו. 5 ילדים נהרגו. רחוב הילדים בקריה נקרא על שם ילדים אלו.

המשפחה מתנדבת – מגן דוד אדום

בהיותי כבת 16 התנדבתי למגן דוד אדום. אז זה היה התנדבות לשמה לא במסגרת מחויבות אישית היום נכדתי מתנדבת ב מ.ד.א. ברצוני לציין שכל ילדי ובני משפחתי היו מתנדבים במ.ד.א. בני הבכור היה חובש קרבי ונהג אמבולנס שם הכיר את אשתו שכל משפחתה היו מתנדבים. אמא של כלתי הייתה שותפה עם בני בתור נהגת אמבולנס. בתי הייתה מתנדבת ואחר כך חובשת בצבא והיום היא אחות. כלתי גם אחות. ונכדתי שהייתה גם מתנדבת וגם חובשת בצבא לומדת עכשיו סיעוד.

img-20170330-wa0002
פנקס חבר שלי מ מ.ד.א. 1957
img-20170330-wa0000
נכדתי ב מ.ד.א. 2017

ב- 1956 פרצה מלחמת קדש אני הייתי בת כ- 15 והלכתי לתנועת נוער – הנוער העובד שהסניף היה בבונקרים שהשאירו האנגלים ברחוב קק"ל. בשנת 1958 התגייסתי לצה"ל ושרתתי בממשל הצבאי בנצרת. לאחר שירותי הצבאי נישאתי. הרב שהשיא אותי היה הרב גד נבון הרב הצבאי הראשי.

נולדו לי ארבע ילדים: אלעזר (לוזיק) – 1961. ריקי –  1967, יוסי  – 1971 ומושיק  – 1978. כל ילדי שירתו בצה"ל. בשנת 1967 נולדה בתי השנייה ריקי. כשהייתה בת 3 חודשים חזרתי למקום עבודתי ביח"ר "סולתם" מפעל לנשק. ואחרי שבוע פרצה מלחמת ששת הימים. מאז במשך השנים פרצו עוד מלחמות.

אני רוצה לציין שכשאמי עמדה לעלות לארץ, אביה אמר לה "למה את נוסעת לפלסטינה – כל הזמן יהיו שם מלחמות" ואכן כך זה היה במציאות. למשפחתי יש גם קשר לשואה, אח של אמי בזמן המלחמה ברוסיה נשלח להילחם ביפן ומאז נעלמו עקבותיו. מאז פקדו אותי "שואה" פרטית.  אחותי היחידה נפטרה ממחלה בהיותה בת 52. לאחר שמונה חודשים נפטר בעלי בהיותו בן 55  ואחרי 8 חודשים נפטרה אמי. אחרי מנוחה של 10 שנים נפטר בני הבכור בהיותו בן 39 .

והמסר שלי הוא : "זה לא מספיק שאנחנו עושים כמיטב יכולתנו – לפעמים עלינו לעשות את מה שצריך"  

הזוית האישית

נועם: אני למדתי על ההיסטוריה של משפחתי. עמית- אני למדתי על משחק הידיים שעדנה הייתה משחקת בילדותה. עדנה – למדתי מחדש על תקופת ילדותי מלאת החוויות.

מילון

ציפ צופ אמר לי...
משחק ידיים מדורי דורות

ציטוטים

”זה לא מספיק שאנחנו עושים כמיטב יכולתנו -לפעמים עלינו לעשות את מה שצריך“