מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

חייו של סבא שמואל שקד

תמונת פספורט של סבי שמואל
תעודת הנישואים של סבי שמואל וסבתי יהודית
ילדותו של סבי: החיים במצרים ועלייה לישראל

שמו של סבא שלי מצד אמי הוא שמואל, שם קיצור: סמי. שם משפחתו לפני העברות: שוקרי. שם משפחתו לאחר העברות הוא שקד. סבי נולד בתאריך 1.6.1933 בקהיר, מצרים. קהיר היא עיר גדולה ועמוסה ברחובות בתים ובניינים. הוא התגורר בבניין בן ארבע קומות שכולן היו שייכות לערבי עשיר שהשכיר את כל הבניין. ביתו של סבי היה ממוקם בשכונה יהודית, באחד הרבעים העשירים בעיר מצרים. בקומה הראשונה גרו יהודים מסוריה, בקומה השנייה גרו סבא שלי עם משפחתו, בקומה השלישית גרו נוצרים, בקומה הרביעית גרו משפחת מנופליה (יהודים) ובמרתף הבניין גר שומר הבניין יחד עם משפחתו. תפקידו היה לשרת ולעזור לשכנים וכך שילם את שכרו וחלקו בשכר הדירה.

בביתו של סבא היו שישה חדרים, פינת אוכל גדולה ומקלחון 3 מטר על 3 מטר. יחסית לתקופה זו בית זה היה נחשב מפואר. הם כיבסו את הבגדים כך: הייתה גיגית מלאה במים וקרש מברזל, שמו את הבגד על הקרש וסחטו ממנו את המים וכך יצא הלכלוך. לסבא היו שמונה אחים: ארבע בנות וארבעה בנים. שמות הבנות: מרים, אסתר, איוונה וויקטוריה. שמות הבנים: דני, סוסו, דודו ושמעון. שמות הוריו לאה וניסים. לאביו היה מכולת פרטית, ואמו הייתה עקרת בית (אחראית לבשל לנקות ולנהל את משק הבית).

במקום בו הוא גדל היו הרבה בתי כנסת גדולים ומפוארים. לא היה ים בקהיר אבל היה את נהר הנילוס. אביו היה רב גדול וחשוב. כשנכנס לבית הכנסת כולם עמדו לכבודו. אמו הייתה חרוצה, נקייה ובשלנית טובה. היא הייתה מבשלת לכולם מאכלים, בעיקר מזרחיים. היא הייתה מבשלת ביום יום, בימי שבת מאכלים חגיגיים, וביום חמישי מג'דרה – כי יום חמישי הוא יום הכביסה ולא היה הרבה זמן להכין אוכל, ומאכל זה לוקח מספר דקות. מצרכים קנו במכולת של אביו. מקומות המפגש של היהודים היו בתי הכנסת במרכז ובחגים. היהודים לבשו בגדים רגילים ולעומתם הערבים לבשו גלביות.  סבי שיחק חמש אבנים, כדורסל, כדורגל ומשחקי סביבון (תחרויות). לסבי לא היה כמעט זמן פנוי מכיוון שהיה בבית ספר עממי יהודי. לבית הספר קראו "אליאנס". סבא למד משעה שבע וחצי וסיים את הלימודים בשעה חמש. מיד לאחר כך הלך באופן קבוע יחד עם עוד ארבעה חברים יהודים שומרי מצוות ללמוד בישיבה, שם למדו תורה עד השעה תשע. הוא למד את כל המקצועות ובעיקר אהב פיזיקה, את המקצוע הזה לימד רובן. בית הספר הוחזק על ידי הקהילות היהודיות, והיה בו גם חדר אוכל ענק ובו היה אוכל סביר. סבי אוהב אוכל מזרחי ובעיקר מלוח׳יה, האוכל הלאומי במצרים. חבריו גרו קרוב ואחד מחבריו גר איתו בבניין. בבית ספרו הייתה תלבושת אחידה שנראתה ממש כמו שמלה. וגם היה שומר שבדק ציפורניים, נעליים, תלבושת שיער ועוד לפני הכניסה לבית הספר. היו שני סוגים של עונשים: מכות עם סרגל: היו מכים אותם מול כל הכיתה עם סרגל, או השפלה: היו משפילים, מביכים אומרים דברים לא יפים מול כולם. היו לסבי טיולים שבית הספר יזם אך לא היה לו מסיבות. היו לו גם ממתקים בבית בכמות סבירה מהמכולת של אביו.

סבא שמואל בצעירותו

סבא וסבתא הולידו את איריס הבכורה, נורית ניסו, ואת אימא שלי מירב, הבת זקונים. איריס התחתנה עם דורון שהולידו את אסף הבכור, טלי וליאור הבת זקונים. אסף התחתן עם לירון, הם הולידו את עומר הבכור, טום, גל וים בת הזקונים. טלי התחתנה עם נטע, שהולידו את לני. נורית התחתנה עם אשר, הם הולידו את בר הבכור, שחר וליאור הבת זקונים. בר התחתן אך עדיין לא הביא ילדים. שחר התחתן, הוא ואשתו הולידו את הדר, שניהם עובדים בהייטק. ניסו התחתן עם רווית, הם הולידו את סתיו הבכור וניב בן הזקונים. סתיו בצבא ויש חברה, וניב בתיכון מתכונן לצבא. אימא שלי מירב התחתנה עם עמית, הם הולידו אותנו: עידן הבכור, אותי יובל, ודור בן הזקונים. אחי עידן בכתה ט׳ ואחי דור בכתה ג׳.

סיפור ההיכרות של סבי וסבתי

סבא וסבתא היו שכנים. כשסבתי יצאה למרפסת לתלות כביסה, יצא סבי גם – כדי לדבר איתה. הם פחדו שאבא שלה יראה אותם, כי בתקופה זו כל עלמה שהבן הכיר, היה צריך מיד להתחתן איתה, וסבי רצה להכיר אותה יותר. לבסוף התאהבו והחליטו להתחתן, כאשר סבתא הייתה בת שמונה עשרה וסבא היה בן עשרים ושתיים. הם התחתנו ברבנות בשנת 1954.

סיפור העלייה של סבא סמי

סבא עלה לארץ בגיל שלוש עשרה, בשנת 1946 עם משפחתו. הם יצאו ממצרים בשנת 1946 בשעה 6 בערב לכיוון ארץ ישראל (פלסטינה) ברכבת. הם הגיעו בשעה 6 בבוקר לשכונת מרמורק שברחובות. הם ברחו ממצרים בעקבות הפרעות ביהודים, שינוי היחס של המצרים כלפי היהודים ערב פרוץ מלחמת השחרור. בנוסף הם ברחו משום ששני אחיו הגדולים שעלו לפניו התחייבו לחזור בחזרה בפני הרשויות, ומשלא מילאו אחר התחייבותם, המשפחה הייתה בסכנה.

סבי למד במצרים את השפה העברית. סבי סיפר לי שהיה קשה לעבור ממצרים לישראל, כי במצרים היו לו 6 חדרים ואז פתאום כשהגיעו לכאן לישראל היה רק חדר אחד לכולם. הוא החל לפרנס את המשפחה בגיל 13 ועבד בשלוש עבודות שונות. אמו הייתה מברכת אותו כל הזמן על עבודתו: "שהחול הפך בידיך זהב". הוא היה בחדרו בעת הכרזת המדינה ושמע הכל ברדיו שלו עם עוד אנשים, מכיוון שלמעט מאוד אנשים היה רדיו בתקופה הזאת.

הזוית האישית

הנכדה יובל: העבודה אפשרה לי להכיר יותר לעומק את סבי היא קירבה ביננו וזכיתי לזמן איכות. אני מאחלת לסבי את כל הטוב שבעולם, אושר, בריאות, ואני אוהבת אותו הכי שבעולם.

מילון

שוקרן
תודה בערבית.

עִברוּת
עִברוּת (בעבר היה מקובל: עִברוּר) הוא מתן צורה עברית למילה, ובפרט שינוי שמו של אדם משם לועזי לשם עברי. (ויקיפדיה)

ציטוטים

”"שהחול יהפוך בידיך לזהב" - זו ברכה של סבתא רבתא לסבי“

”בימי חמישי סבתא רבתא הגישה מג'דרה, כי זה יום הכביסה ולא היה הרבה זמן להכין אוכל, ומאכל זה פחות מסובך“