מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

חייו של סבא ברוך בר סלע

סבא ברוך ויותם
סבא ברוך ליד בית הספר
אהבתו וילדתו של סבא ברוך

עד גיל 10 גדלתי עם הוריי בצריף עץ שהכיל חדר אחד ומטבחון קטן, ללא מים חמים וחדרון קטן שבו אימי נהגה לחממו בעזרת פרימוס מים חמים לכביסה ולהתקלחות. לא היה חשמל בביתנו ואימא נהגה להדליק מדי ערב עששית נפט כדי להאיר את הבית ולאור זה הכנתי את שעורי.

בגיל עשר זכו הורי לעבור לדירה חדשה וממקום זה נהגתי לצאת ללימודי בבית הספר העממי שבו ניתן חינוך ערכי לטבע, חקלאות, אהבת הארץ וכמובן ללימודים כלליים.

 

ראוי להזכיר שלמדתי מקצועות כמו תזונת הבית, מלאכה, מוזיקה, דרמה ,בחוג לטבע ובמקהלה. אהבתי את לימודי המלאכה שבהם התנסיתי בריקוע נחושת והכנת כלים מחומר זה וכן בהכנת עבודות קרטון לצורך כיסוי ספרים וכו'… אהבתי במיוחד את החוג לטבע בו השתתפנו בשיחות בנושאי טבע ובטיפול בעופות שגדלו בלול מיוחד.

אהבתי הגדולה ביותר הייתה חברותי בתנועת הנוער "התנועה המאוחדת". נהגנו לשיר בפתיחת הפעולה, לשוחח בנושאים הקשורים לארועים שבחדשות ובסיום שיחקנו משחקי חברה כשכל פעילות זו  נחתמה לעיתים בריקודי עם.

נהגנו לצאת לטיולים בארץ. ניתן לומר שהטיולים בארץ במסגרת התנועה והחברויות גרמו להתגבשות האישיות שלי כילד, נער ובוגר .

ניצה נבון , שהיא אם 3 בנותיי וסבתא ל-9 נכדיי ונכדותיי, נולדה להוריה בלה לבית קוגלמן ומשה לבית סטורוזום מהעיר בנדין שבפלך זגלמביה – פולין.

הוריי ניצה, סבה יעקב ורעייתו חנה ודודתה מרים[אחות משה]עלו לארץ בשנת 1935 [העלייה החמישית] בהיותם בעלי ממון, מה שאיפשר להם לרכוש אדמות באזור קולנוע "רמה" בר"ג ואף לרכוש קיוסק ברחוב הרצל פינת לילנבלום בת"א ששימש גם בסיס להחלפת כספים בימים ההם…

ברבות הימים אמה של ניצה התגעגעה לבני משפחתה שנותרו בבנדין שבפולין ונסעה לבקרם ,אלא שבהגיעה לביקור פרצה מלחמת העולם השנייה וזו נאלצה לחיות משך המלחמה כשנתיים בגטו בנדין. הודות לדרישת השלטון הבריטי ששלט בארץ ישראל ששלטונות גרמניה ישחררו את אזרחיהם הפלשתינים העצורים בגטאות, הוחלפו אלה בטמפלרים הגרמנים שישבו בארץ ושהיו בסכנת מעצר וגרוש, באם בעלי התיעוד הפלשתינאיים לא ישוחררו!

בלה, בשובה לארץ ובמהלך חייה לא סיפרה דבר על שחוותה בגטו. השם שנתנה לניצה הנציח את אשר חוותה: ניצלתי מציפורני היטלר!

ניצה לאורך ימי ילדותה ובחרותה גילתה כישרונות שכליים, יכולת התמדה וחריצות בבתי הספר בהם למדה והייתה ידועה כתלמידה שקדנית.

ברבות השנים אביה חלה ולא יכול היה  לפרנס בכבוד את בני הבית. האם נאלצה לעבוד, תמורת שכר מועט, כמוכרת נעליים בסלון "פאר" וב"נעלי עופר" ואחיה הצעיר של ניצה אריק שהיה "ילד מפתח" נהג מדי יום לסעוד את ארוחת הצהריים במסעדת "יוסף" שבה אכל וקינח… בפיתה וחומוס.

ניצה למדה בתיכון עירוני ד' אולם מחמת המצב הכלכלי הקשה בבית  נאלצה לעבור לביה"ס התיכון-חקלאי "עיינות", לשם התקבלה לשישית לאחר שאולצה לעמוד למבחן כניסה בכימיה ,מקצוע שלא למדה מעולם.

ניצה אף נאלצה להיפרד מחוג המשחק של תאטרון "האוהל", ב"בימתנו" שבו שיחקה ב"חסמבה וילדי ההפקר" ועוד… כשחבריה היו עודד קוטלר, צדי צרפתי ועוד…

ניצה הבינה כי תוכל להצטיין בלימודיה אולם לא חזתה שלימודי החקלאות לא יענינו אותה ולאחר  שנתיים החליטה לשוב לת"א, שם חבשה את ספסל הלימודים בתיכון ערב ביושבה עם חנוך לוין שלימים הפך למחזאי נודע בארץ.

כתלמיד ב"עיינות" בשביעית [גמיל] שמעתי מפי חברת ילדות של ניצה, לאה חובב [מחבוב] כי עומדת להגיע לביה"ס חברתה שהיא תלמידה מוצלחת, יפה וחכמה ועוד… ואני נפרדתי בשנית מחברתי שרה ברנור [רובינזון] שנפרדה ממני לראשונה… ונכנסתי לכוננות. ציפיתי לבחון את הנערה המבטיחה האמורה להגיע לביה"ס.

בהגיעה, ניצה אכן הוכיחה את נתוניה האינטלקטואליים ושמה נפוץ כתלמידה נבונה, חכמה, רצינית שקדנית וחרוצה שאף סייעה לתלמידים בהכנת שיעורים אולם במהלך בחינות לא העתיקה וכמובן שלא איפשרה כי יעתיקו ממנה…

באחד הערבים ביושבנו בכיתת לימוד לצורך הכנת שיעורים ניצה הסבירה לחבר בוגר ממנה שאלה בגאומטריה והיא פסקה כי המדובר באקסיומה! מושג שלא היה מוכר ומאז כונתה בחיבה -גברת אקסיומה!

באותו ערב נודע לי מפי חברי לכיתה חיים כהן כי חברנו המשותף צדוק רובן [ציקי] מעוניין בחברותה. אני כיבדתי את גילוי הלב וסיכמנו כי אאפשר לו משך שבועיים  את ניסיון הכיבוש…

בתום השבועיים כאשר הסתבר שחברי לא נקט בצעד כלשהו ,מסרתי מכתב בקשה לניצה באמצעות חברתה לכיתה דיטה [יהודית] עתידיה ,בתם של מנהלי המוסד שבו למדנו. המכתב הגיע ליעדו ע"י המתווכת וניצה שראתה כבוד בכך שתלמיד בוגר ממנה מבקש את ידה נאותה להיפגש עמי. מאז מבטי הופנו כל הזמן לעברה, בדרך לחדר אוכל, בביה"ס, בפנימייה וכו'… נפגשנו בכיתות הלימוד, בשבתות בטיולים בשדות הסמוכים למוסד, באולם הספורט ובדשא האמפיתאטרון ממנו צפינו בסרטים כשאנו מכוסים בשמיכות כהגנה מיתושים… בשמינית אף היה לי חדר משלי וניצה היתה מבקרת בו והלא יאומן היה שהנהלת המוסד ידעה זאת ולא הפריעה לנו…

כאשר היינו נוסעים לחופשות בביתנו הייתי נוהג ללכת ברגל כ- 5 ק"מ מביתי בנווה כיבוש [פגה –רמת אילן] עד למרכז פ"ת ונוסע במונית ציבורית לת"א ע"מ להגיע לרחוב יחזקאל 24  שם גרה. כך כמובן נהגתי כאשר החליטה לעזוב את ביה"ס ב"עיינות" בשובה לתיכון בת"א.

עם הזמן כאשר ההכרות העמיקה בילינו בביתה או על גג הבית, הלכנו לסרטים והצגות, שכרנו רכב לטיול בצפון הארץ בו נסענו עם חברים וחברות. בעת שרותי בנח"ל התכתבנו מדי יום ביומו .נהגתי לשלוח אליה מכתבי אהבה, שמחתי שבאה לבקרני בקיבוץ "מעגן" שם שרתתי בנח"ל [של"ת מוקדם]. במהלך החברות ניצה  הכירה את הוריי וב – 24 אוגוסט 63 נישאנו באולם "תכלת" שהיה ברחוב שינקין פינת אחה"ע בת"א.

במהלך השנים נולדו לנו 3 בנות ומהן זכינו ב- 9 נכדים ונכדות. עבורי ניץ הייתה אהובה מאד וזאת כי הערכתי את יכולותיה האינטלקטואליים, הבנתה בספרות, יכולת השיפוט והביקורת שלה, יכולתה לנתח במצבים קשים בפרופורציות הנכונות ומבלי להיכנס לפניקה, ביושרה שלה, כרעיה מסורה וכאם אוהבת וביכולת להכיל כל בעיה ולחפש פתרון הגיוני.

אני זוכר את ניצה כאימא מסורה שידעה להבחין בין עיקר לטפל, ידעה היכן לשים דגשים בעבודתה ובענייני הבית, היו לה כשורים אינטלקטואליים שהתקנאתי בה וביכולות שלה !בהיותה אם וסטודנטית הייתה זו חגיגה עבורה להכין עבודות על סופרים ומשוררים שנדרשה לכך, והחוויה האינטלקטואלית הייתה בלכתה לבחינות שהיו עבורה מעין תרגיל חזרה ולא מעמסה רגשית, מאיימת או מפחידה. ניצה נהגה לקרוא ספרים רבים באנגלית וצרפתית וברבות השנים שטה בספרות העברית. יסופר כי ניצה רצתה מימי ילדותה ללמוד תרגום שפות אלא שבארץ דאז מקצוע זה לא נלמד. בצר לה ביקשה באוניברסיטת בר אילן ללמוד אנגלית וצרפתית.

אלא שמאחר וצרפתית לא ידעה כלל וכלל הוצע לה כי תלך ללמוד השפה ברמת הבגרות התיכונית ואם תעבור הבחינה אזי תתקבל ללימודים. בתום החופש הגדול שהוקדש  ללמוד צרפתית ניצה נבחנה וסיימה לימודי תואר ראשון בצרפתית.

ניצה קיימה קשר הדוק מאד עם בנותינו ותמיד ידעה כיצד לנהוג בהן כתינוקות, בעת גידולן כילדות, בשיחות שקיימו במהלך ארוחת הצהריים בשובן מביה"ס, וכן כנערות מתבגרות ונשים.

ניצה "המורה" כך כיניתי אותה לפעמים, לימדה אנגלית משך 40 שנה בבתי ספר תיכוניים ב"קוגל"-חולון, ב"מקווה ישראל", בביה"ס לפקידות בפ"ת, ובתיכון "כצנלסון" בכ"ס. היא עסקה וראתה במקצוע כמשהו קדוש ובהתאם לכך זה היה יחסה לתלמידים. ניצה אף הייתה מרכזת מקצוע, בוחנת ובודקת בחינות בגרות ולא היה בה הרצון לניהול. היא העדיפה ללמוד כמורה יועצת ואף השלימה תואר שני באנגלית .היא אהבה את עבודת "השדה", את המגע עם התלמידים. משך כל שנות עבודתה לא שמעתי מפיה טענה כנגד המקצוע ,חבריה וחברותיה להוראה או בקורת כנגד ההנהלה וכו'… רק בבגרותה המאוחרת כאשר ראתה שהנוער פונה  אחרת אל מוריו, שפתו ונוהגיו שונים ביחס לעבר החליטה לפרוש!

בעת היותי בעבודה במשרד הביטחון, עבודה שבה נדרשתי להשקיע ימים ולילות והיעדרויות מהבית לא שמעתי מפיה טרוניה על עבודתי או על העדרותי מהבית ועל אי שיתוף מלא בגידול הבנות. וכאשר אני דאגתי ,תשובתה הייתה "סמוך עלי…" לא תמיד ראיתי עין בעין את אופן הדרך בה ניהלה את העניינים אבל הבנתי שאני חייב לתת לה הרשות והסמכות להתנהל באופן שהיא ראתה מתוך כבוד ליכולות שלה.

ב- 25 אפריל 2017 ניצה נפטרה בביתנו לאחר 10 שנים בהן נשאה את מחלת הסרטן הארורה.

למרות הקפדתה על בדיקות שגרתיות היא חשה בגוש בחזה ובדיקת ביופסיה שבוצעה למחרת בבוקר הסתבר שהיא בדרגה 4. עולם הסרטן ומשמעויותיו לא היה מוכר לנו והידיעה נפלה עלינו באופן קשה!

לאחר שסיימנו לבכות וכו.. ניצה הייתה זו שהתעשתה ואמרה כי נצא לדרך ונלחם ככל שנוכל! ניצה לא שאלה למה היא חלתה , למה בורא עולם התאכזר אליה ואף ציינה כי איש אינו יודע מתי יבוא יומו ובאיזה אופן ולכן יש לקבל את הדין כרע הכרחי ולהילחם!  ניצה ראויה לכל ציון על התנהגותה במהלך המחלה. אני הקדשתי את חיי למענה ולא אפשרתי לה לעבוד או להוציא אנרגיה שלא לצורך .כן היא הייתה גיבורה של ממש כי לא פחדה מהמחלה למרות שהבינה לאן היא מוליכה… פרט לבכי הקורע עם הידיעה הראשונית על המחלה ,ניצה בכתה פעם או פעמיים ואף שאלה אותי – האם אתה באמת חושב שאני רוצה למות?

ניצה אפשרה לי להתנהל באופן רגיל ולא הצרה את צעדיי. היא אפילו זו שהציעה לי ללכת לקורס לכתיבה יוצרת, לטל"ק, לחוג יוצרים, לעמותה לשימור אתרים, לטיולים עם "פלג" או העמותה להסטוריה צבאית, השתלמויות למורי דרך וכו'…

הרבינו לצאת לטיולים בארץ בשבתות וחגים עם הבנות בילדותן, נהגנו לצאת לצימרים לגיבוש משפחתי לקראת תחילת שנת הלימודים, ראינו חשיבות מרובה לשמירת הנכס המשפחתי! יצאנו יחדיו להצגות, סרטים, הרצאות באו"פ, בבית רייזל, ערבי שירה ועוד… יצאנו רבות לחו"ל בטיולים מאורגנים וו או בחברת שייקה ז"ל וחנקה ריכטר, אתי ונוני אברהם !

ניצה הייתה טיפוס מיוחד. הצד ההגיוני – הרציו היה חזק  בה  מהצד הרגשי הגלוי, דעותיה היו שמאלניות, לא ראתה באדמה כדבר קדוש אלא את כבוד האדם במרכז ואת חייו כמקודשים! שנאה את הקיצוניים והייתה אישה ישרה ומקיימת חוק מעין כמוה!

בימי מחלתה התנדבה לביטוח הלאומי ונפגשה עם נשים בודדות לשיחה, התנדבה ללמד אנגלית ילדות ממוצא אתיופי ואף טרחה ללכת אל הפנימיה שלהן! ניצה נהגה לתרום כספים לכל מיני עמותות שפנו אל מצפונה…

את זמנה הקדישה לבנות, לנכדים ולנכדות ולחברותיה המורות הגמלאיות לאנגלית במפגשים על כוס קפה ועם חברות נוספות שהכירה בעיר.

ניצה אהבה מאד את אחיה אריק שאף הוא אהב אותה ושמר עמה על קשר יומי .ניצה אהבה את רעייתו דליה  וביתם רחלי.

ניצה לא אחת הייתה מבקרת ומביעה דעתה על התנהגות כזו או אחרת וכל זאת מתוך יושר ואהבה ולא מתוך גבהות או יוהרה !ניצה הייתה טיפוס אהוד, טיפוס שלא התחנף ולא התרפס ,נהגה בהגיון ואולי לא תמיד גילתה רגישות אבל זו הייתה בתוכה! אולי הגנה על עצמה ככורח מחייה שחלקם היו למודי סבל והיה בה הצורך בהתמודדות.

ניצה הייתה לי  חברה ורעיה ששימשה כמשענת ויועצת בעת הצורך ואני זוכר ואזכור אותה גם כאימא לבנותיי, כסבתא לנכדי ונכדותיי כאחות, גיסה, בת דודה ודודה וכל זאת באהבה ! יהי זכרה ברוך.

 

הזוית האישית

סבא: הייתה זו חוויה עבורי כסבא שנכדי יוכל להכיר את חיי רעייתי ז"ל שאהבה אותו מאד. מקווה שילמד ויטמיע תכונות מאופייה ככלים לחייו שלו.

יותם: למדתי על סבא שלי כל מיני דברים והיה לי מאוד כיף ליצור איתו את הסיפור הזה. סיפור האהבה שלו לסבתא ניצה ז"ל.

מילון

בנדין
עיר בפולין שבפלך זגלמביה בה גרו בני משפחתה של ניצה .

רחוב הרצל
רחוב מרכזי בת"א בימיה הראשונים . רחוב בו הייתה גמנסיה "הרצליה" וכיום מגדל שלום

עיינות
בי"ס תיכון חקלאי ע"י מושב בית עובד ובקרבת נס ציונה שבראשו עמדה עדה מימון ז"ל

מקווה ישראל
בי"ס תיכון חקלאי ראשון בא"י הנמצא על הכביש שבין יפו לירושליים .

תאטרון אוהל
תאטרון שפעל שנים רבות בארץ ולידו היה תאטרון לילדים ונוער "בימתנו " בו שיחקה ניצה כילדה.

נח"ל
אחת מחטיבות הנח"ל [נוער חלוצי לוחם] שבעבר חייליו היו חברי גרעינים ,בוגרי תנועות נוער שבמהלך שרותם בחטיבה שרתו בקיבוצים שבהם למדו לעבוד ובתום השרות השלימו קבוצים שהיו זקוקים לחיזוק בטחוני או ו חברתי –כלכלי .

קיבוץ מעגן
קיבוץ בעמק הירדן שבו התגוררו צנחני מלחמת העולם כגון: פרץ גולדשטיין ,יונה רוזן ואחרים.

ציטוטים

”מעבר לכביש יש חנות לך תקנה שם סבלנות... בהפוכה“