מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

חייה של סבתא דלייה

אני וסבתא
סבתא בצעירותה על האפניים
סבתא דלייה הסיפור המלא

שמי יובל, אני משתתף בתכנית הקשר הרב דורי עם סבתא שלי, דליה. סבתא נולדה בגדד שבעיראק בתאריך 1/1/1946 עלתה ארצה בשת 1951 עם אבא ואימא שלה וחמש אחיותיה ושלוש אחיה.

סבתא מספרת את סיפור העליה

"אני עליתי לארץ בשנת 1951 בהתחלה לא היה לנו כמעט אוכל ומים. נחשים ועקרבים נכנסו חופשי לאוהל. לא ידענו עברית ולא הלכנו לבית הספר. אחותי הקטנה נפטרה מצער. לקח לנו שנה להתרגל ושנתיים עד שעברנו מהאוהל לצריף. למרות כל הקושי אני שמחה שעלינו לארץ ישראל".

סבתא שלי, דליה, נשואה לסבי אלי אליהו, 54 שנים. הם התחתנו בבית הכנסת אוהל מועד בתל אביב. הם התחתנו והביאו לעולם שלושה ילדים, כיום יש להם ששה נכדים.

סבתא סיפרה לי על העליה לישראל בשנת 1951, על החיים והקשיים במעברה. סבתא סיפרה לי על ילדותה. היא אהבה לשחק במשחקים: קלאס, חמש אבנים ומשחקי כדור. במיוחד היא אהבה לנסוע לבקר דודים. "אהבתי לבקר את דודים שלי בעיר עתלית ולשחק עם בני דודים שלי".

לסבתא שלי יש תחביבים, היא אוהבת לטייל, לקרוא, לתפור ולבשל. המאכל האהוב עליה הוא קובה אדומה.

סבתא סיפרה לי על חפץ שעובר מדור לדור במשפחה. זהו מכתש ועלי, שקיים יותר ממאה שנה ועבר ארבע דורות. יש לה חפץ נוסף יקר, זה קמע שנוצר על ידי הרבנים בעיראק לפני יותר משלוש מאות שנה, והיא שומרת עליו.

הזוית האישית

סבתא דליה: למרות כל הקושי אנו שמחים שעלינו לארץ ישראל.

אני וסבתא

מילון

מעברה
מעברה - ישוב קליטה זמני המספק דיור לעולים שהגיעו לאחר קום המדינה.

ציטוטים

”"למרות כל הקושי אנו שמחים שעלינו לארץ ישראל"“