מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

סבתא אסתר חרמוני מספרת ליהלי

סבתא אסתר ויהלי הנכדה
סבתא אסתר עם בתה יעל - אימא של יהלי
סבתא אתי

חיי אתי

שמי אסתר חרמוני (אתי) אני קרויה על שם של אחות של אבא שלי שנספתה בשואה.

נולדתי בבני ברק, בישראל ובגיל שש עברתי לגור ברמת גן. הבית היה בעל קומה אחת עם מסדרון ארוך בכל חדר גרה משפחה אחת. בקצה המסדרון היו שירותים משותפים לכולם ובקצה השני מטבח משותף לכולם. החדר היה קטן היה בו חלון ויציאה למרפסת קטנטנה.כיבסו בחדר על ידי גיגית ופלטת ברזל. שם הורי עליזה ואפרים ושם אחותי רינה. אבי עבד בפרדס ולאחר מכן בתעשיית הטקסטיל. אמי עבדה כעקרת בית וגם חיברה תחרות לממחטות למפות ומצעים והייתה מטפלת בילדים. הורי לבשו בגדים צנועים שנתפרו על ידם.

אני זוכרת שלאירוע חגיגת בת המצווה שלי נערכה בבית הורי, אמי תפרה לי את השמלה. זכור לי מהאירוע זה שהמשפחה הגיעה לחגוג איתי. את כל האוכל והכיבוד לאירוע החגיגי אימא שלי הכינה, אבל בכל זאת היה מאוד שמח. אני זוכרת שקיבלתי ספרים כמתנות ומהורי קיבלתי שעון במתנה.

בילדותי שיחקנו בחצר חמש אבנים, קלאס, גומי, חבל, משחקי כדור.  היו לי חברים מבית הספר ומתנועת הנוער. כל החברים גרו בסביבה שלי.

בבית הספר למדנו מקצועות שונים וגם מלאכה, תפירה. יחסי עם המורים היו מרוחקים ולא היו יחסי קרבה. הייתה לנו משמעת חזקה ונוקשה מאוד והעונשים היו להישלח לחדר המנהל וגם כתבו לנו הערות ביומן. היה לנו טיול אחד בשנה והוא היה בסוף שנה. היו לנו הרבה מסיבות. אני זוכרת במיוחד את המורה לטבע שהייתה נחמדה. אהבתי את המקצועות ההומניים יותר מאשר את המקצועות הריאלים.

היה לנו חדר אוכל בבית הספר שנקרא מסעדה התלמידים היו תורנים במסעדה והאוכל היה מאוד צנוע. המאכל האהוב עליי בתקופת הילדות היה אטריות עם קינמון. בביתי לא היו ממתקים, אך מידי שבוע אמי הכינה לנו עוגה ועוגיות.

המוסיקה ששמענו אז היא מוסיקת ריקודים, הסגנונות היו מוסיקה שהתאימו לריקודים סלוניים כמו: טנגו, צ'ה צ'ה צ'ה, רומבה, סמבה. הזמרים שנהגנו לשמוע היו: פול אנקה, קליף ריצ'רד והמלך אלוויס פרסלי. היות והייתי בתנועת נוער לא רקדתי בתקופה ההיא ריקודים סלוניים אלא ריקודי עם. בני הנוער התחלקו בעיקר לשתי קבוצות: בקבוצה הסלונית רקדו ריקודים סלוניים ובתנועת הנוער רקדו ריקודי עם. נהגו לרקוד עם בן זוג.

בביתנו לא הייתה טלוויזיה, אופני הבידור היו סרט, הצגה, ספרייה ותנועת נוער. התקשורת הייתה מכתבים, איגרות, דואר אוויר ומברק. בתנועת נוער נהגנו לצאת לטיולים, סיורים ולערוך פיקניקים. בנוסף קראתי ספרים וביקרתי בבתי חברים.

את בעלי הכרתי בחוג ריקודי עם. נישאנו בשנת 1961 ונולדנו לנו שתי בנות. אני הייתי מעורבת (עד כמה שניתן) בחיי הבנות שלי, יש בנינו פתיחות וקרבה ניתן לדבר כמעט על כל נושא, והיחסים הללו לא היו כאשר אני הייתי ילדה.

היום, יש לנו חמישה נכדים. בעלי ואני גרים בגבעת שמואל. אחת הבנות גרה בנתניה ובתי השנייה גרה בלהבים היישוב נמצא ליד באר שבע.

הזוית האישית

סבתא אסתר חרמוני משתתפת בתכנית הקשר הרב דורי ומספרת לנכדתה יהלי על ילדותה.

מילון

קלאס
קלאס הוא משחק ילדים המצריך אבן ושרטוט על הקרקע

להבים
לְהָבִים היא מועצה מקומית במחוז הדרום בישראל. היא שוכנת סמוך לכביש 31, צפונית לבאר-שבע, דרומית-מזרחית לעיר רהט ומערבית לקיבוץ להב. נכון לשנת 2010, יש ביישוב כ-1,400 יחידות דיור צמודות קרקע. ויקיפדיה

ציטוטים

”בילדותי שיחקנו בחצר חמש אבנים, קלאס, גומי, חבל, משחקי כדור.“