מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

חייה המאושרים של ורד נאור

זוהי תמונה מחתונתה של סבתי.
זוהי תמונה של משפחתנו בבר מצווה שלי.
הכוח והגאווה בדרך שעשיתי ולאן שהגעתי

סבל העליה לישראל

שמי ורד נאור, לאבא שלי קראו דוד, לאמא קראו שמחה. הם היו מאוד עשירים, אבא עבד במשאיות עם עוד כמה גברים.

הוא היה הבוס במחתרת והביא לארץ בלי שהערבים ידעו יהודים שהתחבאו בחביות. הוא גם ריגל לטובת ישראל, הביא ידיעות מעיראק לטובת ישראל. אחרי כמה שנים טובות נתפס כמרגל לטובת ישראל וקיבל עונש תלייה בכיכר העיר הבירה בגדד. חבריו הערבים הבריחו אותו מבית הכלא והעבירו אותו לישראל.

אמא נשארה עם שלושה ילדים, אני האמצעית, היינו צריכים לעבור לישראל בלי האמא, רק שלושתנו. לפני שיצאנו מעיראק נתנו לאחותי הבכורה 3 גפרורים שמסמלים שאנו חיים וכשנגיע לפרס נביא את זה לערבים שעזרו לנו להגיע, וכך הם היו חוזרים לעיראק מראים את הגפרורים להורים שלי והיו מקבלים את הכסף. אחותי הבכורה הייתה בת 8 אני הייתי בת 4 ואחי היה בן 3 ושלושתנו היינו צריכים להגיע דרך בורמה עם ערבים. היו 2 שיכים שקיבלו המון המון כסף בשביל להביא אותנו מעיראק לפרס. לקחו את שלושתנו במונית הלבישו אותנו כמו ערבים ונחשבנו כמו הבנים של השיך. עברנו 4 מחסומים מאוד מסוכנים כי אם היו תופסים אותנו היו רוצחים אותנו. הגענו לבית במקום נידח, הכניסו אותנו לתוך המרתף אצל משפחה ערבייה. ישנו שם ביום, ובלילה עברנו כל פעם לבית אחר ברגל, לקח חודש ימים לעבור מבית לבית. וכל פעם איימו להטביע אותנו אם לא נתן להם את הסימן (הגפרורים) אבל הם לא ידעו מה הסימן. הגענו לבסוף לפרס ושם לקחו אותנו לביתנים שהכל שם דחוס. נשארנו שם שנה לא היה מה ללבוש היה מעט מים ואוכל, ישנו על קרשים. היה סבל רב.

אחרי שנה עלינו לארץ ישראל ואז שיבצו אותנו לקיבוצים אני הייתי במעגן מיכאל ששם גדלתי וחונכתי לבד בלי הורים. גדלתי שם עם ילדי הקיבוץ עד גיל 14 וחצי. ביקרתי את אחותי במשמר הנגב ושם היה יחד עם אחותי נאור ציון במסיבה של ריקודים. אני רקדתי ממש יפה, הייתי רקדנית, וציון ראה אותי ולקח אותי ורקד איתי כל הערב וכשאחותי הגדולה יותר באה לבקר אותי הוא היה בא איתה כי הייתה אהבה ממבט ראשון. הוא לא הפסיק להגיע לאיפה שאני הייתי ובגיל ארבע עשרה וחצי החליט שהוא רוצה להתחתן איתי הוא הגדיל לי את הגיל בשלוש שנים בעזרת עורך דין (זה היה אפשרי) בגלל שעלינו לארץ בלי הורים רק עם אחים. על ידי עורך דין הייתה שבועה, שאחותי אמרה את הגיל הלא נכון שלי וככה היה אפשר להתחתן.

התחתנתי איתו ולאחר שנה של נישואין נולדה לי בת כוכבה (הבכורה) אחרי שנתיים נולד עוד בן אחד אלי לאחר שלוש שנים יגאל נולד ואחרי ארבע שנים או חמש שנים נולדה יעל אחרי ארבע שנה של נישואין נולד שחר ואחרי שחר בשנה וחצי נולד לי עוד בן שהוא נפטר מיד אחרי שנולד.

גידלתי את הילדים היתה לי טרגדיה לא נעימה, במהלך החופש הגדול שני הבנים שלי אלי ויגאל באו לחופש מ"כנות" בית ספר חקלאי. הם הלכו למוסך לעבוד ובעל המוסך לקח את יגאל לחלץ טרקטור. בעל הבית עלה עם קופסת בנזין על הטרקטור, בינתיים ישב ערבי על הטרקטור והערבי התניע את הסוויץ של האוטו יצא ניצוצות, ניצוץ אחד פגע ביד של בעל המוסך שהיתה לו קופסה של בנזין ביד.  הקופסה של הבנזין התלקחה באש גבוהה ודני בעל הבית התבלבל זרק את הקופסה אחורה. יגאל היה מאחור, הקופסה פגעה במצחו, הבנזין והאש התלקחו בגוף של יגאל ובקושי דני חילץ אותו לבית חולים ושם הוא מצא את מותו. היו 2 טעויות של הרופאים באותו שנה אחד של יגאל והשניה של התינוק שנולד ובזמן הלידה הם גרמו בטעות למותו של התינוק. לצערי הרב נפטרו לי שני בנים בשנה אחת.

גלגולו של חפץ:

החפץ שאני בחרתי הוא הזהב שנשאר לי כמזכרת מבעלי ציון ולכן אני גם כל הזמן שמה אותם עליי, בחרתי בחפץ זה משום שזה הצמידים שהוא הביא לי מתי שהכרנו וזה מאוד מאוד חשוב לי זה המתנה הראשונה שהוא הביא לי.

התמונות של הצמידים והטבעות מזהב:

הזוית האישית

אני וסבתי נורא נהנינו לעבוד ולספר על חייה, על הילדות שלה, על החתונה שלה, על העלייה שלה לארץ, על הגדילה שלה בקיבוץ, למדתי עליה המון דברים חדשים שאף פעם לא הייתי יכול לנחש אפילו למשל שדוד שלי (הבן שלה) מת בלידה ועוד המון דברים מעניינים וחשובים שהייתי צריך לדעת ואני שמח שהספקתי לדבר איתה על הכל כי אני יודע שיש כאלה שלא הצליחו ואת שאר הסבים והסבתות שלי פיספסתי.

מילון

אנא בחיבק
אני אוהבת אותך

ציטוטים

”עד החתונה רק סבלתי“