מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

חיה בשלום עם הגמלאות

יהודית עם דנה ומיקה
חוף הרצליה. ציור של יהודית

יהודית אדר (65), דנה וידר (10) ומיקה גולדשטיין (10).
 
הקשר: זה חודשיים וחצי, מדי שלישי בשבוע, השלוש נפגשות לשעה וחצי בבית ספר "רבין" בכפר תבור, במסגרת תכנית "הקשר הרב דורי", בהנחיית המורות אתי וגילה. במהלך המפגשים מלמדות דנה ומיקה את יהודית כיצד להשתמש במחשב ויהודית מצדה מספרת להן על ילדותה ונעוריה. בסוף, אומרות, כל הסיפורים ישולבו עם תמונות בקובץ "וורד".
 
גילויים: "הבית שבו גרה המשפחה של יהודית בתל אביב, במלחמת השחרור, נפגע בהפגזה בדיוק ברגע שהיא נולדה", דנה. "היא גם סיפרה לנו על תקופת הצנע", מיקה. יהודית: "לא האמנתי שאצליח להשתמש במחשב והן גילו לי עולם חדש. יחד כתבנו סיפור והצלחתי להעביר אותו מהדיסק-און-קי למחשב אצלי בבית".
 
הבית של יהודית: בכפר תבור, שכונת השקמים, חד-קומתי, שטוח-גג, טובל בירק, עם פרחים, ירקות וצמחי תבלין. לפני 18 שנים עברה מהרצליה.
 
הבית של דנה: שתי דקות הליכה מהבית של יהודית, גם הוא צמוד קרקע עם גינה. לדנה אחות תאומה, מאיה, ולשתיהן אח ואחות גדולים. אביה, אבי, בעל שתי חנויות-נוחות, "יילו", בתחנות דלק "פז" ואמה עובדת בחנות תכשיטים בטבריה. יש לה חדר משלה עם מחשב ("למשחקים ולשעורים") ולכלב שלה קוראים מייפל.
 
הבית של מיקה: רבע שעה הליכה מהבית של דנה, גם הוא עם גינה. מיקה אחות לארבעה, אביה עורך-דין, אמה מעצבת פנים, יש לה חדר משלה עם מחשב וטלוויזיה ולכלב שלה קוראים צ'אבי.
 
עיסוקים: יהודית מורה לאומנות בגמלאות. 31 שנה לימדה בבתי ספר בהרצליה, כדורי וטבריה ועסקה גם בריפוי-באמנות בחינוך-המיוחד. כגמלאית היא מתנדבת פעם בשבוע בגן ילדים בכפר תבור, כמרפאה באומנות. בנוסף סועדת אשה בודדה ומרבה לצייר. נושאי ציוריה נופים ופרחים (באקריליק), לעיתים היא מפסלת פורטרטים בחימר. "אני חיה בשלום עם הגמלאות", מעידה על עצמה. מספרת שפרישתה נבעה בעיקר מבעיה בריאותית וכעת היא שבה לחיים ("כולל הזיכרון"). המפגש עם הבנות והעיסוק ביצירה עוזרים לה, "הם הפיחו בי רוח חדשה", אומרת.
 
אלה תולדות יהודית:  ילידת תל אביב, 2 באפריל 1948, בת לאב יליד העיר העתיקה בירושלים, דור שישי בארץ, ואם ילידת תל אביב שמקור משפחתה בפולין.
 
 

ספר תהילים. מזכרת מבית אבא, אברהם, של יהודית
ספר תהילים. מזכרת מבית אבא, אברהם, של יהודית
 
ילדותה המוקדמת עברה ביפו, קרוב למגרש הכדורגל "באסה" (שהפך לימים לאיצטדיון בלומפילד) והיא נשואה לנסים, יפואי "בולגרי" (כבר 45 שנה). יסודי למדה ב"ויצמן", הלכה לצופי-ים ושיחקה קלאס בסמטאות. להקת הנח"ל, מספרת, נהגה לערוך חזרות בבניין בשכונה שלה והיא זוכרת שהיו יחסים טובים בין יהודים לערבים. תיכון למדה בויצ"ו-צרפת (בנחלת יצחק בתל אביב), ואז כבר גרה בבת ים. בת 19 וחצי התחתנה (עם נסים), פנתה ללמוד בסמינר למורים לאומנות בבאר שבע, ילדה ארבעה ילדים (רינת, גיל, ניצן ואמיר) ויש להם 11 נכדים. בחגים, מספרת, היא מארחת את כולם.
מארחת: המטבח של יהודית בולגרי ("בהשראת נסים"). בין היתר היא מכינה "בויאקוס" (לחמניות מלוחות עם גבינה), "מוסקה" (תבשיל חצילים) ו"פסטלים" (בצקי עלים עם בשר טחון).
 
ישראלי: "מי שחי בארץ", דנה. "מי שמקיים את מנהגי ישראל", מיקה. "אני מצטרפת למיקה", יהודית.
 
איחולים: "שלום", יהודית. "תקווה", דנה. "ראש ממשלה טוב", מיקה.
 
__
התיעוד נעשה כחלק ממיזם "דור 3 – שלושה דורות של ישראלים: לכבוד שנת העצמאות ה-65 למדינת ישראל", במסגרת תכנית הקשר הרב דורי–"מזקנים אתבונן". צלמת: רלי אברהמי. כתב: אבנר אברהמי

מילון

אצטדיון באסה
אצטדיון באסה בתל-אביב היה מגרשה הביתי של הפועל תל אביב מאז קום המדינה, אז הפקיד האפוטרופוס על נכסי נפקדים את המגרש בידיה של מועצת פועלי תל אביב. אצטדיון זה נקרא גם "אצטדיון הפועל" ונוהל על ידי ההסתדרות במסגרת תנועת הספורט "הפועל". במקומו, ניצב כיום אצטדיון בלומפילד.

ציטוטים

”ישראלי - מי שמקיים את מנהגי ישראל.“