מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

חופה לאור נרות

גל פורת והסבא משה בן-משה
העמדה הנטושה במלחמת השחרור..
מירי המטוס המצרי עלינו -ועד לסקייהוק הישראלי..
תחילת הדרך
נולדתי בישראל בשנת 1943 להוריי חסיה ויוסף. אמי נולדה ברומניה ואבי בפולין. אבי עלה ארצה כנער בשנת 1927 ואמי בשנת 1937. מאחר שהוריי עלו ארצה לפני השואה, הם לא עברו את השואה אך חלק גדול ממשפחתם נהרג בשואה.
עד גיל 16 גדלתי בחולון בבית עם משק עזר. במשק גידלנו ירקות עופות עצי פרי ופרחים. לאחר מכן עברנו לגור ברמת החייל. כיום אנו מתגוררים בתל-ברוך צפון.
בבית הוריי
שפת הדיבור בבית הייתה עברית.
המאכלים בביתה היו המאכלים המזרח-אירופאים הידועים: "גפילטע פיש", עוף מהמשק שלנו ושאר ירקות שגדלו בחצר הבית, וכמובן החמין של שבת.
זיכרונות ילדותי
כמו כל הילדים למדתי בגן-ילדים ואחר כך בבית-ספר יסודי. בעבר בית הספר נקרא "בית חינוך" ואכן חלק גדול מהלימודים היה לימוד ערכים.
כמו הילדים היום גם אנחנו שיחקנו. לנו לא הייתה טלוויזיה ולא היה מחשב, כך שרוב המשחקים ששיחקנו היו מחוץ לבית: קלאס, תופסת, שלושה מקלות, מחניים, הקפות, דודס, מחבואים, גוגואים, קפיצת חבל.
 כנראה הם לא אומרים מאומה לילדים של היום, וחבל.
זיכרון ממלחמת השחרור
ליד ביתנו הייתה עמדה נטושה בה היינו משחקים. מטוס מצרי שבא להפציץ את תל אביב ירה צרור יריות לעבר העמדה. אנו כילדים לא הבנו, אך כל ההורים יצאו בבהלה לאסוף את הילדים.
כיצד נפגשנו סבתא ואני
נפגשנו באירוע חברתי, והתחתנו בתל-אביב בשנת 1967 מיד אחרי מלחמת ששת הימים. הזיכרון מהחתונה (מלבד השמחה הרבה שהייתה) הוא הפסקת חשמל מספר דקות לפני החופה, שנערכה לבסוף לאור נרות. לקראת סיום החופה האור חזר.
עיסוקיי
כיום אני גמלאי. משחק פטאנק למען הספורט, ומשתתף בליגה הארצית לגימלאים, ומשחק ברידג' למען הנפש. בעבר שרתתי 22 שנה בחיל-האוויר.
לאחר השחרור מצה"ל עסקתי בשיווק רכיבים לתעשיית האלקטרוניקה וציוד לתעשיה הכימית.
הטבעתי חותם במדינת ישראל
במסגרת שרותי הצבאי עסקתי בקליטת מטוסי ה"עייט" (הסקייהוק) שהגיעו למדינת ישראל לאחר מלחמת ששת הימים. תוך כדי הקליטה ולמידת המטוס הצענו וביצענו מספר שינויים טכניים, ששיפרו את היכולות המבצעיות של המטוסים.

מילון

משק-עזר
משק עזר הוא משק קטן המיועד ליחידת דיור אחת ולעיבוד חקלאי מצומצם, הכולל בדרך כלל גן-ירק, לול לעופות ועצי פרי.

ציטוטים

”רוב משחקי ילדותנו מחוץ לבית, נראה שהם לא אומרים מאומה לילדים של היום, וחבל.“