מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

חוויות ילדות מטנג'יר שבמרוקו

סבא מרדכי ואביתר בתכנית הקשר הרב דורי
כיתה ג בבית ספר אלינס שבטנגיר מרוקו.
שנות החמישים והשישים בטנג'יר שבמרוקו

שמי מרדכי אדרי, אני משתתף בתכנית הקשר הרב דורי, סיפורי נוגע לילדותי:

נולדתי במרוקו בסוף שנת 1948, ילד שישי במשפחה של שמונה ילדים. אני זוכר את עצמי כשהייתי בן ארבע, היו לוקחים אותי לגן ילדים יחד עם ילדי השכונה היהודים. בגן זה השייך למועצה היהודית של העיר למדנו עברית וגם אכלנו שם. כשהגעתי לכיתה א', אימא שלי נפטרה והסבתא והאחיות הגדולות גידלו אותי וגם גידלו את שתי האחיות הקטנות שלי.

למדתי בבית ספר בשם אליאנס ישראלית, מוכר היום בכל העולם. בו חונכו אין סוף יהודים שהמשיכו ללמוד באוניברסיטאות בעולם והפכו למנהיגים בתוך ממשלות וגם במדינת ישראל. הלימודים היו בצרפתית וגם בעברית. עסקנו הרבה בספורט וגם היינו אוכלים שלוש ארוחות כל יום בבית ספר. בערבים אחרי בית ספר הלכתי ללמוד תורה בישיבת ערב, שם הייתי נפגש עם החברים. האווירה הייתה מאוד מיוחדת כי בסוף השבוע קיבלנו כרטיסים לקולנוע כפרס על זה שהשתתפנו בשיעורים וגם בתפילות הערבית כל השבוע.

החיים בשנות החמישים במרוקו ובמיוחד בעיר שלי היה מאוד יפים במיוחד ליהודים. הרבה ישיבות נפתחו בעיר על ידי רבנים שבאו מאנגליה. לימודי תורה היו מאוד מבוקשים והרבה תלמידים מדרום המדינה הגיעו אלינו.

טנג'יר ממוקמת מבחינה גאוגרפית בנקודה בה הים התיכון וגם האוקיינוס נפגשים, זו עיר תיירות עולמית ואנחנו ניצלנו את כל המקומות היפים ובמיוחד את חוף הים, שם בילינו את כל חופשת הקיץ שנמשכה יותר משלושה חודשים. כל שנה העיר טנג'יר הייתה עיר בינלאומית ובשנת 1950, כשמרוקו קיבלה עצמאות, השלטון הערבי התחיל לשנות את אורך החיים: בבתי ספר לימוד שפת הערבית הפך להכרחי, כי בבית דיברנו רק ספרדית ובית ספר הלימודים היו בצרפתית.

בשנת 1960 הצטרפתי לצופים. הארגון הזה שהתחיל בקזבלנקה – היו לו סניפים בכל הערים הגדולות. עשינו מפגשים פעם בשבוע, והמטרה הייתה מאוד חינוכית. רוב הטיולים שעשינו בכל מרוקו ביחד עם יתר הקבוצות היוו הזדמנות גדולה להיפגש עם הנוער היהודי וגם לחלוק דעות איתם.

עד בר המצווה הייתי הולך לבית הכנסת כבל שבת עם אחי הגדול ממני בשנה, שם פגשתי את סבי הדוד שלי ובני דודים. בשנת 1956 אחי הגדול עזב את הבית לעלות ארצה, ובשנת 1964 עלו גם לארץ שלושה מאחיותיי. אני נשארתי עוד בטנג'יר וגרתי עם הדוד שלי.

הייתה זו תקופת הבגרות שלי בה הצטרפתי לארגון ציוני של השומר הצעיר, היו שליחים שהגיעו למרוקו במחתרת שהיו נעזרים ע"י מדריכים מקומיים שאז עברו הכשרות בארץ. היו לנו הרבה מפגשים ונסענו הרבה לקזבלנקה כדי לגבש קבוצה בתוך גרעין שעתידו לעלות לקיבוץ בארץ. בשנת 1966 גרעין "יחדיו" עזב את מרוקו לדרום צרפת, שם הכשירו אותנו וגם הגיעו גרעינים אחרים שבאו מכל אירופה. בסוף נובמבר עזבנו את צרפת דרך מרסיי באניית מולדת ועלינו ארצה.

הזוית האישית

סבא מרדכי: היה מאוד מרגש להיפגש עם הסבים והנכדים וכל שאר המשפחות. מצאתי מכנה משותף עם שאר המשותפים ואני מקווה לחוות את זה עוד כמה פעמים עם יתר הנכדים.

מילון

השומר הצעיר
תנועת נוער ציונית הראשונה בעם היהודי. התנועה הוקמה בשנת 1913 על ידי קבוצת נערים ונערות יהודים שביקשו למצוא דרך חדשה לחבריהם ולשאר בני עמם בגלות. התנועה פועלת במאות מוקדים בישראל וברחבי העולם ומקיימת פעילות חינוכית שבסיס רעיונה - "תיקון אדם - תיקון עולם". (ויקיפדיה)

טַנְג'יר
(בערבית: طنجة) עיר בצפון מרוקו בה חיים כ-850,000 תושבים (נכון ל-2012). היא שוכנת בכניסה המערבית למצר גיברלטר, בו נפגש הים התיכון עם האוקיינוס האטלנטי, כ-12 ק"מ ממזרח לכף ספרטל. (ויקיפדיה)

ציטוטים

”החיים בשנות החמישים במרוקו ובמיוחד בטנג'יר היו מאוד יפים, במיוחד ליהודים“