מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

חווית מלחמת יום הכיפורים

סבתא ורדית ואני
סבתא ורדית בשרות הצבאי
סיפורה של סבתא ורדית

ורדית (רוזי) כלב, נולדתי בתל אביב בשנת 1950 לאב כלב דוד ולאימא ליזה יוספובה איזקוב ילידי בולגריה. אבא דוד כלב נולד בסופיה ואימא ליזה נולדה בוידין. דוד כלב בן של אליעזר כלב ורוזה גבאי, אח של אלברט כלב ורשל אלג'ם. ליזה בת של יוסף איזקוב ושל סופי, אחות של מתי (בננון) וידה אלג'ם. איזק איזקוב, יש לי גם אח אליזר כלב.

הורי עלו לארץ בשנת 1948 והשתקעו ביפו. גרנו בבית עם 2 משפחות נוספות, עם מטבח משותף ושירותים משותפים. היו חיים מעניינים בצוותא. השפות המדוברות היו בולגרית, עברית, לאדינו וקצת צרפתית.

לימים התחתנתי בשנת 70 עם רון קונסט ועברתנו את שמנו לאומן. רון בן של אמיל קונסט ושרה קונסט שהייתה בת דודה של מאיר דיזנגוף ראש העיר הראשון של תל אביב. אח של בומי אגוזי, של שלמה אגוזי ואריאלה, היום ברדך.

חווית מלחמת יום הכיפורים שלי

6 באוקטובר 1973 תחילת מלחמת יום הכיפורים אני מתארחת בבית של חמותי בכפר סירקין עם קרן שהייתה בת 10 חודשים (אמא של נכדי יהודה) ואביה של קרן. בבוקר התחלנו לשמוע רעש של מטוסים פתחנו את הרדיו ואז התברר שפרצה מלחמה. התחלנו לשמוע את סיסמאות הגיוס של יחידות המילואים. חזרנו לתל אביב השארתי את קרן הקטנה אצל סבתא ליזה (אמא שלי) ונסעתי למחנה כורדני שליד חיפה ולהביא את רון (אבא של קרן)

בבסיס כורדני התקבצו מילואימניקים שגויסו, התחיילו, התחמשו והתכוננו לעליה לרמת הגולן להילחם נגד הצבא הסורי שהיה בדרכו לכבוש את רמת הגולן. בדרכי חזרה מהבסיס קורדני לפנות בוקר בהצעתו של רון אספתי טרמפיסט כדי שלא הנהג לבד את כל הדרך לפנות בוקר מהקריות בחיפה לתל אביב.

כעצתו אספתי טרמפיסטים שני חיילי מילואים, שזיהיתי שאחד מהם כנראה חייל קומנודו לפי הסכין הסמויה שהייתה מהודקת לרגלו. לצערי לא עזרתי לחיילים להגיע ליעדם כיוון שבכביש המהיר בין חיפה לתל אביב התפוצצץ לי גלגל קידמי ברכב המסחרי הגדול שנהגתי בו. הרכב היה עמוס סחורה שהייתה מיועדת לפתיחת חנות כלי העבודה שתכננו לפתוח. החיילים, הטרמפיסטים, ניסו לעזור להחליף צמיג אבל היה קשה להגיע לג'ק כדי להחליף צמיג. הם הרימו בסוף ידיים ואמרו צ.ה.ל קורא לנו.

גם אני נטשתי את הרכב והשארתי אותו שם. בדרך חשבתי לעצמי, היום מלחמה אנשים לא התעסקו עם הרכב שלי. הרכב שלי נאסף עם גרר על ידי אבא של רון, אמיל סבא של קרן.

עברו כמה שבועית של דאגה בלי מידע מרון ואז בתאריך 21 באוקטובר 1973 יום שבת שמחת תורה (יום ההולדת של רון), בבוקר אני מקבלת טלפון מרון שהוא נמצא בקיבוץ אילת השחר להתרעננות ואני מוזמנת לבוא לבקר אותו. מיד התארגנו סבא דוד וסבתא ליזה וסבתא שרה – אמא של רון וקרן הקטנה ונסענו צפונה לקיבוץ איילת השחר לפגוש את רון.

הסיפור המרגש באותה פגישה היה המפגש של קרן הקטנה עם אביה רון, היא זיהתה אותו למרות המראה המזוקן והשער הפרוע של חייל קרבי אחרי לחימה של שבועיים.

המצגת שלנו עם סיפורה המלא של סבתא ורדית

הזוית האישית

סבתא ורדית: לנכדי האהוב יהודה, הקשר שלי איתך הוא קשר מיוחד, כיוון שגדלת והתפתחת אצלי בבית מגיל חצי שנה ועד גיל 4. היינו מאוד מחוברים, גרנו בבית אחד 3 דורות: אמי ליזה שאתה נינה, אני ורדית סבתך, ואתה ומשפחתך, אמא שהיא בתי ויעל אחותך. היה כיף לגור יחד, לחוות חוויות רבות ולראות אותך גודל ומתפתח. היית מתעורר בבוקר ובא למטבח להשתתף בהכנת עוגות ומאכלים. אהבת לעזור וללמוד. נהנתי לחזור ולהשתתף שוב אתך, אחד על אחד, בקשר הרב דורי, ולראות כמה גדלת והתבגרת. אני חושבת שהתכנית הזאת "הקשר הרב דורי" חשובה מאוד ומאפשר לסבים והסבתות לחוות עם הנכדים רגעים יפים והיא מאוד מרגשת. תמשיך להתפתח ולהתמקצע במחשבים, אתה אלוף.

אוהבת אותך, סבתא

יהודה: לסבתא, תודה על השתתפותך איתי בתכנית הקשר הרב דורי. אני נהניתי איתך ללמוד דברים חדשים על המשפחה ועליך. תודה על הכל, על האוכל, על זה שאת עוזבת את העבודה בשבילי. אין מילים לתאר אותך מרוב שאת רוצה רק טוב.

נ"ב: כולם אוהבים את האוכל שלך…

מילון

מחנה כורדני
מחנה כורדני - מחנה צבאי בריטי ומחנה צה"ל. בינואר 1997 החליטה ממשלת ישראל על פינוי המחנה והעברתו למחנה נטפים שבגליל והעברת השטח לתחום השיפוט של קריית מוצקין. בשנת 2007 הסתיים רשמית פינוי המחנה, ובשטח של 833 דונם החלה הקמתן של כ-3,500 יחידות דיור בשכונה שזכתה לשם "משכנות אמנים".

ציטוטים

”הסיפור המרגש באותה פגישה היה המפגש של קרן הקטנה עם אביה רון“