מאגר סיפורי מורשת

שמי כלילה שפיר (כלילה מלשון כליל עתרת עשיתי לך). נולדתי בישראל, ברעננה, באוקטובר שנת 1936.

זכיתי לחיות בתקופה מלאת אירועים הקשורים לתקומת מדינת ישראל, ולמרות היותי ילדה הייתי מאוד מחוברת למתרחש בזכות המעורבות של הוריי והסביבה.

תמונת ילדות

כשסיימתי תיכון ברעננה התגייסתי לצבא לגרעין הנחל ושירתי באזור מפורז – קיבוץ האון ממזרח לכינרת, ובנוסף שנה בקיבוץ צרעה. למדתי את מקצוע הסיעוד (אחות מוסמכת אקדמאית), ועבדתי בבי"ח לווינשטיין בשיקום פגעי ראש עד ליציאתי לפנסיה.

במקביל נישאתי ליעקב שפיר ז"ל ולנו שתי בנות: לירית ומיכל. אני סבתא לארבעה נכדים ועם איל נכדי הקטן אני כותבת את העבודה הזו.

הדגל

כשאני הייתי בת 11 חל יום העצמאות הראשון של מדינת ישראל. אני זוכרת את האירוע הזה בתור שמחה ענקית ספונטנית. עוד זיכרון שלי מהאירוע: אמי תפרה במו ידיה את דגל מדינת ישראל. אני לא זוכרת אם היא תפרה אותו בגלל חוסר כסף או בגלל שהיא רצתה להביע את הציוניות שבה באמצעות התפירה במו ידיה, אני חושבת שהתשובה היא שתי הסיבות.

אני בתור ילדה הייתי מעורבת בכל מה שהתרחש במאבקים להקמת המדינה, כמו: ארגוני ההגנה, העלאת מעפילים בסתר ובתחבולות, שנאת השלטון המנדטורי בפלסטינה, חשש למלחמה עם הערבים וחשש שהאו"ם לא יכיר בנו כמדינת ישראל!. תליית הדגל בשבילי היתה סמל מוחשי והתמלאתי בגאווה ובהתרגשות.

במיוחד אני זוכרת את גאוותו של אבא שלי, מכיוון שאבא שלי בא מבית חרדי. אביו אסר עליו לעלות לארץ, הסיבה לכך לפי הרבנות היא "כי המשיח עדיין לא הגיע". באופן קיצוני, אבא שלו ישב עליו "שבעה" כאילו הוא יותר לא בנו בגלל העלייה לארץ. כאשר אבא תלה את הדגל הרגשתי את גאוותו: הוא מגשים את חלומו ואומר לאביו "יש לנו מדינה!".

משקל ביצים

המשקל שבתמונה הוא אותנטי. זה המשקל שאבי השתמש בו לשקילת ביצים (מאחר ואבי היה חקלאי בתחומים שונים והתמקד בלולנות). אבי סיפר לי שבהיותו נער בפולין גידל מספר תרנגולות על גג הבית שהוא גר בו בהסכמה של אמו ובהסתר מאביו.

כילדה (כמו מרבית הילדים בני גילי) עזרתי להוריי בעבודה החקלאית, ואני זוכרת שבכל יום הייתי עוברת בלול עם דלי ואספת את הביצים. אני זוכרת שמאוד נזהרתי לא לשבור ביצה והייתי גאה בפני אבי שאני מספיקה לאסוף לפחות כמחצית מכמות הביצים. בחצר בביתנו היה מחסן קטן וכל יום אבא שלי שקל את הביצים ומיין אותם לפי המשקל.

את הביצים הוא הניח בתבניות קרטון כאשר בכל תבנית היו ביצים במשקל זהה לפי קטגוריות (א' ב' ג') וביצים סדוקות בנפרד. את הביצים המסודרות לקח נהג באופן קבוע למרכז "אגרא" והם נמכרו בתנאים שהיו מקובלים בהתאם להחלטת הרשויות. את הביצים הסדוקות השתמשנו לשימוש ביתי וכמו כן אבא נתן את הביצים ללא תמורה לאנשים נזקקים.

הזוית האישית

כלילה: המפגש העניק חוויה מרגשת ומעצימה, לשבת עם נכד אהוב ולעשות "משהו" ביחד, שונה מכל מה שעשינו ביחד בעבר. הרצון שלי לשתף את נכדי בפכים מילדותי נפגש עם העניין שהוא הפגין, ונתן לזה ביטוי הן במילים והן בשפת הגוף. אין תענוג גדול מזה. חשבתי שההורים שלי בוודאי היו מרוצים מאוד מהרעיון להעביר מדור לדור מורשת וערכים. ערך מוסף: זו הייתה הזדמנות, בגדר הפתעה, לפגוש חברים שלמדתי איתם ביחד בנעורי ועכשיו ישבנו באותה כיתה עם נכדינו.

איל: אני חושב שתכנית "הקשר הרב דורי" היא תכנית חשובה. התכנית נתנה לי הזדמנות להכיר את סבתי שאני הכי אוהב בעולם לעומק, ועל הדרך ללמוד על המורשת הציונית. בנוסף גיליתי את ההתנהלות של סבתי בתור ילדה, ושלא היינו כל כך שונים, שנינו אהבנו לצחוק, לשחק ולהיפגש עם חברינו. בקיצור אני חושב שמהתכנית הזו יצא רק טוב.

הדגל הראשון שהונף ברעננה מוענק במתנה לתכנית הקשר הרב דורי בבית התפוצות – קישור לכתבה בבלוג התכנית.  בתאריך 26.6.2018 הגיעה לביקור בבית התפוצות קבוצת מבוגרים ותלמידים מבית הספר חוב"ב בחוף השרון.