מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

חג הפסח הישן בבחריין

סיפור סביב ליל הסדר בבחריין, בהיחבא מהשלטונות ומהשכנים

חגיגת ליל הסדר על פי המסורת העיראקית בבחריין 

המספרת היא סבתא שלי מצד אימי. שמה חנה טויג, אשר נולדה בבחריין ועלתה לארץ בשנת 1951.

"עליתי מבחריין בשנת 1951 וגדלתי בשכונה א', בעיר באר שבע. למדתי בבית הספר היסודי בר אילן. היום אני גמלאית כבת 71 ואני סבתא לשבעה נכדים. הסיפור שלי אותו סיפרתי לסתיו נכדי מכיל את זיכרונותיי מחגיגת ליל הסדר והמנהגים המיוחדים אותם נהגנו בארץ המוצא שלנו ובהמשך גם בארץ ישראל.

בשנת 1951, בבחריין (נסיכות הנמצאת בין פרס לעיראק), חגגנו את ליל הסדר. בהשתתפותם של כל המשפחה הקרובה: אמא שלי, יפה, שלמה. אבא שלי. הילדים: אחים שלי, ניסים, פנחס, מאיר ואני – חנה. ליל הסדר בבית משפחת פנחס בבחריין נחשב לאחד האירועים המשמעותיים והחשובים ביותר במשפחה.

ליל הסדר נחגג בסתר, הרחק מעיניהם של השלטונות הערביים. האירוע נערך בצורה נעימה, שקטה, ואפילו הילדים הקטנים הבינו שצריכים לשמור על שקט בזמן עריכת הסדר על מנת לא לעורר את תשומת לבם של השכנים הערביים שהתגוררו באזור. שולחן הסדר היה מכוסה במפה לבנה ועל השולחן כלי הסדר, ולכל אחד מהאורחים הגדת פסח משלו. את החרוסת הייתה סבתא מכינה בעצמה מתמרים מיובשים.

המיוחד באירוע הוא שהסבא היה קושר לכל ילד מטפחת משולשת שנתפרה מראש ובתוכה הניחו מצה. הילדים היו יוצאים מבעד לדלת, דופקים בדלת ואז המבוגרים היו מנהלים איתם שיחה באופן הבא: "מי אתם?" הילדים משיבים: "אנחנו יהודים". "מאין באתם?" והילדים משיבים: "מארץ מצרים". המבוגרים שאלו: "ולאן אתם הולכים?" הילדים עונים: "לירושלים". לאחר מכן נכנסים הילדים בשירת "מה נשתנה" ואז סבא לוקח את המצות הקשורות במטפחת ומחביא אותן (אפיקומן). לאחר שהוא מחביא, כול אחד מהנכדים מוצא את המצה שלו והנכד הראשון שמוצא מקבל מתנה.

בלילה היו מניחים לילד הצעיר ביותר הפתעה מתחת לכרית ומספרים לו שההפתעה הגיעה מאליהו הנביא. בבוקר הילד היה מתעורר, מוצא את המתנה מתחת לכרית ואומר בשמחה: "מצאתי את המתנה ששלח לי אליהו הנביא".את ההגדה היו קוראים עד הסוף ולא מדלגים על אף קטע מההגדה. כל ילד בתורו היה קורא קטע מתוך מההגדה.

הזוית האישית

הסיפור על חג הפסח בבחריין תועד במסגרת תכנית הקשר הרב דורי שהתקיימה בביה"ס, ע"י סבתא חנה ונכדה סתיו

מילון

בחריין
ממלכת בחריין (בערבית: مملكة البحرين, ממלכת אלבחרין - ממלכת שני הימים) היא מדינת אי מזרח תיכונית, הממוקמת בארכיפלג במפרץ הפרסי, בדרום-מערב אסיה. ערב הסעודית שוכנת מערבית לבחריין וביניהן מים רדודים, קטר שוכנת דרומית לה, מעבר למפרץ בחריין. בשנת 1986 הסתיימה הקמתם של גשר וכביש מעל המים, המחבר בין איי בחריין לערב הסעודית (ויקיפדיה)

יהדות בחריין
היהדות בבחריין - במאה ה-19, בטרם גילוי הנפט היה האי למרכז מסחרי. משפחות של סוחרים יהודים הגיעו אליה מאיראן, הודו ועיראק. אחד מהרחובות באי, "דרך אל-מותנבי", כונה בין השנים 1930–1940 בתור "רחוב היהודים" והחנויות בו היו סגורות בשבת. בית-הכנסת באי הוקם בשנת 1930. מספר היהודים נאמד אז ב-1,500 נפש. בשנת 1932, לאחר גילוי הנפט, הגיעה הקידמה לאי ויחד עימה גברו הרגשות האנטי-בריטיים (הבריטים שלטו במדינה בתקופה זו), והאנטי-יהודיים. בתי היהודים נהרסו, בית הכנסת חולל וספרי התורה נגנבו[7]. בשנת 1947 ברח חלק ניכר מהקהילה. בשנות ה-60 המוקדמות נותרו בה בין 200 ל-300 יהודים. אחרי מלחמת ששת הימים בחרו רובם לעזוב את המדינה (ויקיפדיה)

ציטוטים

”ליל הסדר נחגג בסתר, הרחק מעיניהם של השלטונות הערביים“